על המגזין

בזמננו, מגזין מודפס (בפרינט) שחגג לא מזמן גיליון 300 אינו עניין של מה בכך. עוד בשנת 2010, באירוע שאליו הוזמנו נציגי כלי התקשורת הגדולים בישראל, בהם עיתונאים ידועי שם וחוקרי תקשורת מהאקדמיה, כולם פה אחד כמעט טענו כי לעיתון מודפס אין זכות קיום עצמאית, ולא תהיה בשנים הבאות; וזאת כי לא קיים מודל המאפשר להחזיק מוצר כזה לאורך זמן, בעידן האייפד, המובייל, וה"פאסט פוד" של הרשתות החברתיות.

יתרונו של מגזין היוצא פעם בחודש הוא יכולתו לעסוק בטווח הארוך, במקום להיצמד לענייני השעה. מלכתחילה, אנחנו משתדלים בעבודתנו להסתכל כמה צעדים קדימה, להבין תהליכים, ולהתייחס פחות לביטויים שעל פני השטח. באפוק טיימס אנחנו עוסקים לעתים קרובות גם בנושאים הנחשבים ל"על זמניים", כמו משמעות החיים ומהות הקיום שלנו, התנהלותנו בחברה, בחינוך, בהיסטוריה, בפילוסופיה ובתרבות.

אבל "אפוק טיימס" הוא לא רק הגיליון המודפס שהמינויים אליו מקבלים לביתם מדי חודש, שעטיפתו כרומו ותוכו נייר נטול עץ. הוא מוצר תוכן עם ערוצי דיגיטל וקהילה תוססת ("קהילת מרחיבי הדעת") הנהנית מאירועים רבים ומפגשים לאורך השנה.

עשייתו רחוקה מאוד מהעלאה של פוסט לפייסבוק, ידיעה לאתר חדשותי, או כתבה לאתר אינטרנט של עיתון רגיל. תהליך הכנתו דומה במעט לכריית יהלומים. אנחנו אוספים, במשך חודשים, אין-ספור רעיונות ומעבירים אותם דרך מסננת. המעט שעובר הופך לחומר גלם, ליהלום לא מלוטש. אנחנו בוחנים אותו, עורכים מחקר על אודותיו, מאתרים מרואיינים במקומות מרוחקים בעולם, מתכננים רעיונות וגישות, שואלים את המרואיינים שאלות שנבחרו בקפידה, מתמללים הכול, ובסוף יושבים לכתוב – תהליך ארוך ומורכב בפני עצמו. בשלב מתקדם מגיעה העריכה, והעריכה הלשונית, השיבוץ במקום המתאים במגזין, בהתחשב בתמהיל, עיצוב ועימוד, תיקוני כותרות ושיוף, עד שמתקבל המוצר המוגמר.

אנו מקווים שתיהנו מהמגזין ומהתוכן העשיר שתקבלו מאיתנו כגולשים באתר, מנויים למגזין, חברי קהילה ושותפים לדרך. תודה על האמון שאתם נותנים באפוק טיימס. אנו מתחייבים לתת את כל כולנו בחזרה.

איך הכול התחיל  |  על מה אנחנו כותבים?  |  אודות  |  מערכת ופרטי קשר