דן מרגלית: "מעטים מוכנים לשכב על הגדר נגד השחיתות"

במשך כשבע שנים ביקר דן מרגלית בצורה חסרת פשרות את מי שהיה חברו בלב ובנפש במשך 35 שנה – ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. עכשיו אחרי פס"ד במשפט הראשון של אולמרט הוא מסרב להירגע ובטוח שהסיפור רחוק מסופו

דן מרגלית

דן מרגלית: "מעטים מוכנים לשכב על הגדר נגד השחיתות" – צילום: אדר יראון

בשנת 1992 מונה דן מרגלית להיות עורך מעריב, ולאחר קצת יותר מחצי שנה עזב את התפקיד. לימים סיפר כי מו"ל העיתון, עופר נמרודי, ביקש ממנו להפעיל כתב בשם אבי רז כדי שיעמיד פנים שהוא מנהל תחקיר נגד איש עסקים מסוים כדי שהאחרון יפרסם מודעות במעריב. אבי רז שהיה כתב צעיר וזוטר נעמד על רגליו האחוריות ומרגלית אמר שאינו מסוגל לעשות את המלאכה הזו וויתר על התפקיד.

זו לא הייתה הפעם האחרונה שמרגלית נדרש לשלם מחיר אישי בצאתו נגד השחיתות. מרגלית, שהיה ממעגל החברים הקרובים ביותר של רוה"מ לשעבר אהוד אולמרט, החליט לצאת נגדו לאור התנהלותו של אולמרט בניהול מלחמת לבנון השנייה ולאור פרשיות השחיתות הרבות של אולמרט.

מרגלית ויתר על קרבתו לראש הממשלה ולמעגל מקורבים מצומצם, וספג על כך ביקורת גלויה וכואבת ממי שהיו חבריו הקרובים ביותר.

הקריירה העיתונאית של מרגלית (74) התחילה ב-1960 כשהחל לעבוד בשבועון "העולם הזה". אחד משיאי הקריירה שלו, אם לא הגדול מכולם היה ב-1977, ככתב "הארץ" בארה"ב. למרגלית הגיע מידע כי ללאה רבין, אשת ראש הממשלה דאז יצחק רבין, היה חשבון דולרי בארה"ב. באותם ימים החוק הישראלי אסר על אזרחי ישראל להחזיק חשבונות בנק בחו"ל. מרגלית ניגש לבנק והפקיד בו שיק בסך 50 דולר לפקודת לאה רבין. לימים גילה כי החשבון היה על שם לאה ויצחק רבין (ראו מסגרת) וככל הנראה שימש להחזיק כספים שרבין קיבל תמורת הרצאותיו בחו"ל, כספים שעל פי החשד לא דווח עליהם ולא שולם בגינם מס.

מרגלית פרסם את הפרשה בהארץ ויצר כדור שלג פוליטי. הפרסום הוביל לכך שרבין פרש מראשות הממשלה ומראשות המערך, ושמעון פרס קיבל את ההובלה של המערך שהפסיד לראשונה בבחירות מאז קום המדינה.

מרגלית נמנה עם המנחים הקבועים של התוכנית "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית החל מימיה הראשונים ב-1982 ועד היום. בשנים האחרונות התפקיד עמד בסימן שאלה כאשר במשרד האוצר התעקשו שמרגלית יתמודד במכרז על התפקיד. ההתנהלות סביב המכרז אף הגיעה לבית הדין לעבודה אולם בשנה שעברה זכה מרגלית לבסוף במכרז.

במהלך שנות ה-90 הנחה את התוכנית "פופוליטיקה" בערוץ הראשון. ב-2004 החל להגיש את "פוליטיקה פלוס" בערוץ 10, שבהמשך שינתה את שמה ל"מועצת החכמים", בהרכב המקורי של "פופוליטיקה". נוסף על כך, הנחה את "הזירה", תכנית ריאיונות בעלת מבנה דומה ל"פופוליטיקה".

דן מרגלית

דן מרגלית: "אולמרט היה אומר דבר הפוך – יש לי אומץ לקבל החלטות, וכל אלה שנדפקו מההחלטות האלה מעללים עלי. עובדה שהמשטרה מפעילה את מיטב חוקריה ותמיד התיק נסגר" – צילום: אדר יראון

בשנת 2001 התפטר מ"הארץ" ועבר לכתוב פובליציסטיקה ב"מעריב". ביולי 2007 עזב מרגלית את מעריב לטובת "ישראל היום" ושם הוא כותב עד היום.

התפכחות

עיתוי הריאיון עם מרגלית מגיע כחודש וחצי לאחר שניתן פסק דין במשפטו הראשון של אולמרט שזיכה אותו מחמת הספק בפרשיות טלנסקי וראשונטורס והרשיע אותו בארבעה סעיפים בעבירת הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות. לאורך הריאיון בבית הקפה התל אביבי מרגלית נראה מעט חסר שקט.

ב-2009 ראה אור ספרו של מרגלית, "התפכחות", בו הוא מפרט את טיב קשריו עם אולמרט מאז שנות ה-70, כאשר אולמרט היה ח"כ צעיר שלחם בשחיתות. מרגלית כתב שאולמרט הכיר אותו טוב יותר מכל אדם אחר, ושאולמרט היה לו כותל המזרח ושהיה לו כאח.

חברותם של מרגלית ואולמרט התהדקה לאורך השנים: מרגלית נמנה על חוג החברים המצומצם של אולמרט שהיה מתכנס מידי ערב שבת בביתו של אולמרט וכלל בין היתר את טומי לפיד ז"ל, אמנון דנקנר, יצחק לבני ואחרים. דוגמה בולטת לחוזק הקשר בין מרגלית ואולמרט הייתה בתקופת מלחמת לבנון השנייה, כשמידי ערב התקשר אולמרט למרגלית כדי לשוחח על המלחמה. מרגלית כתב בספרו שאנשים רבים, ביניהם שרת החוץ לבני ושר הביטחון פרץ פנו אליו בבקשה שידבר ללבו של אולמרט כאשר האחרון לא נשמע להם.

המלחמה סימנה את מידת הקרבה בין אולמרט למרגלית, אבל גם את נקודת המפנה ביחסים ביניהם: במהלכה פרצו מחלוקות בין השניים, לאחר שהתנהלותו של אולמרט אכזבה את מרגלית. מרגלית מתאר בספרו את מהלך העניינים במלחמה ואת התהליך שגרם לו להבין כי אולמרט אינו מתאים להוביל את עם ישראל בעת הקשה הזו. הוא החל לכתוב את ביקורתו על ניהול המלחמה במאמריו במעריב ולומר אותה בערוץ 10, דבר שהכעיס את אולמרט והביא לנתק מוחלט ביניהם. מעניין לציין שאמנון דנקנר, עורך מעריב בתקופה ההיא שהיה חברם של מרגלית ושל אולמרט, פרסם את מאמריו של מרגלית ולא ניסה להצניע אותם, חרף לחצים רבים שהופנו אליו מחבריו.

מרגלית לא עצר בכתיבת ביקורת על התנהלותו של אולמרט בזמן המלחמה, אלא התחיל לבדוק גם טענות שחיתות שהושמעו נגדו. באותם ימים החשב הכללי ירון זליכה חשף את פרשת הטיית המכרז להפרטת בנק לאומי (תיק שנסגר לאחר מכן), שממנה התברר מידע נוסף שהוביל לפרשות הנוספות – פרשת מרכז ההשקעות, פרשת ראשונטורס ופרשת טלנסקי. מרגלית עקב בקפדנות אחר הפרסומים והרבה לכתוב נגד אולמרט בגנות שחיתותו.

מרגלית טוען כי מאז התבוסה במלחמת לבנון השנייה הוא הוצף באנשים שהעידו בפניו על מעשי שחיתות של אולמרט. מנגד הוא גם ספג ביקורת קשה: אנשים בתקשורת המקורבים לאולמרט האשימו אותו בכך שיש לו מניעים זרים, שהוא תוקף את אולמרט היות ואולמרט סרב לאפשר לו להשפיע על מהלך ענייני המלחמה, או שעשה זאת כי אולמרט סרב להעניק לו תפקיד. מרגלית ויתר גם על חברות טובה וקרובה וגם ספג האשמות קשות.

נדרשת לשלם מחיר אישי לא קטן. יצאת מכל מה שהיית מחובר אליו – החברים, הסביבה, וספגת ביקורת.

דן מרגלית

דן מרגלית: "אנשים אמרו לי, 'אהוד אולמרט מושחת'. ואני תמיד תמיד, כל יום בחיי אמרתי – תביאו הוכחה אחת והוא לא חבר שלי" – צילום: אדר יראון

"כן, זה מחיר אישי כבד. אנשים רעי לב טענו שהיו לי סיבות אפלות, שעה שאין לי, ממש אין לי סיבות אפלות. אבל, שמע, אני לא רוצה להתבכיין".

איזה מחיר שילמת?

"פה הפניית עורף, שם הפניית עורף. פה משיכת כתף וכל מיני דברים שנכתבים אבל לא מתווכחים איתך על עמדותיך, אלא מנסים לומר באופן פסיכו-דמגוגי שיש לך כאילו מניעים אפלים.

"לא מצטער"

מרגלית הרבה להתבטא בשנים האחרונות בצורה פסקנית וברורה נגד אולמרט, אך לאורך כל הריאיון אתו הוא נשמע מרוסן. הוא מדבר בלשון מדודה ונזהר מאוד בדבריו, אולם נראה כי הוא תולה תקוות במשפט הולילנד ובערעור על פסק הדין שהוא משוכנע שיבוא.

יצאת למתקפה גלויה כנגד שחיתות של מי שהיה חברך הקרוב. כעת בא בית המשפט ופסק שאולמרט זכאי ברוב עבירות השחיתות שהועלו נגדו…

"דבר ראשון, אני לא מסכים אתך. בית המשפט הרשיע אותו בעבירה חמורה מאוד. בארבעה סעיפים".

כן. אמרתי שבית המשפט זיכה אותו ברוב העבירות…

"בסדר, אני יודע. ודבר שני, אני אומר שכאשר פסק הדין יהיה חלוט ותתברר פרשת הולילנד נדבר עוד פעם, ואחרי זה אפשר יהיה לעשות סיכום.

"אני חושב שצריך לכבד את פסק הדין הזה, אולם חייבים להגיש עליו ערעור. אני שותף לתחושה של הפרקליטה הבכירה, ענת סבידור, שאין זה מתקבל על הדעת שהאיש קיבל כל כך הרבה כסף ולא היה מודע לזה. זה משקף את דעתי בעבר, לפני שהיא אמרה את הדברים, ומשקף את דעתי אחרי שהיא אמרה אותם.

"אני גם חושב שהולילנד זו בעיה חמורה מבחינתו באופן משמעותי. במשפט הולילנד יש כתב אישום יותר נכון. אולמרט מואשם שם בקבלת שוחד. הייתי בבית המשפט פעמיים. יש לי התרשמות אישית מעד המדינה".

אתה מסתכל אחורה על כל השנים לצד אולמרט ואתה מצטער?

"על מה אני מצטער?"

שהיית שם ולא ראית?

"אני לא מצטער כי היה המון קסם בחברות הזאת. יש באהוד אולמרט המון המון קסם. והקסם הזה לא פג. אני זוכר הרבה מאוד דברים לטובה".

ובדיעבד היית צריך לראות את זה?

"אני לא חושב שהיה מה לראות".

מה זאת אומרת? הולילנד קרתה בתקופה הזאת.

"אני הרי ראיתי שאולמרט נהיה נהנתן. לא אהבתי את זה. אני בעצמי לא כזה. אבל על זה לא הייתי שובר חברות. אנשים אמרו לי, 'אהוד אולמרט מושחת'. ואני תמיד תמיד, כל יום בחיי אמרתי – תביאו הוכחה אחת והוא לא חבר שלי".

השאלה היא האם היית צריך לראות שמעבר לנהנתנות הזאת יש גם שחיתות?

"לא. על פי מה?"

היית צריך אולי לבדוק יותר? אולי לחפש יותר?

"לבדוק מה? המשטרה בדקה, היא לא מצאה שום דבר. אתה יודע כמה תיקים יש נגד אולמרט? כמה תלונות הוגשו נגדו? אולמרט היה אומר להם דבר הפוך – יש לי אומץ לקבל החלטות, וכל אלה שנדפקו מההחלטות האלה מעלילים עלי. עובדה שהמשטרה מפעילה את מיטב חוקריה ותמיד התיק נסגר".

אני שואל בינך לבין עצמך, יש מקום שבו אתה אומ, הייתי צריך לנהוג אחרת?

"אני יודע את התוצאה הסופית, אז בטח שכן".

החלשת "בני האור"

הקושי של מרגלית עם פסק הדין אינו רק העניין עצמו של אולמרט, אלא שיש לו גם חשש לגבי ההשלכות שיהיו לפסק הדין על מערכת אכיפת החוק בישראל, שכל כך יקרה ללבו.

איך זה ישפיע על המשך המלחמה בשחיתות במדינת ישראל?

"פה אני מצטט ממאמר שכתב שכני לעיתון, מוטי גילת: אנחנו נמצאים עכשיו בעיצומה של תנועת מטוטלת להחלשת שלטון החוק ולהחלשת 'בני האור', אחרי כמה שנים שבהן שלטון החוק ומעמדם של בני האור היה איתן, וראינו שורה של תביעות ופסקי דין שפגעו בשחיתות. אני חושב שכרגע יש נסיגה מסוימת".

אתה חושב שזה עשוי לפגוע באמון הציבור בחושפי שחיתויות?

"אני בטוח. אני אומר את זה ככה, אם משווים בין אנשי המפתח, אני חושב שיש אכזבה מהיועץ המשפטי הנכנס יהודה וינשטיין בהשוואה למני מזוז. אני חושב שפרקליט המדינה משה לדור ספג מכה שלא הגיעה לו. אני משוכנע שאחרי שבע שנים שאני קורא להם תקופת זוהר בפרקליטות המדינה, במשרד מבקר המדינה, השופט יוסף שפירא יצטרך להוכיח שהוא יכול ורוצה להיכנס לנעליו של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שבסופו של דבר נתן דחיפה אדירה למלחמה בשחיתות.

"אני יודע שדורית בייניש הייתה נשיאת בית משפט שייצגה היטב את התפיסה של שלטון החוק והשוויוניות כלפי החוק. כעת הנשיא גרוניס יצטרך להוכיח מה עמדתו בעניין הזה של מעמד הבג"ץ בחיים הציבוריים של ישראל. אני לא אומר, לא על השופט שפירא ולא על השופט גרוניס שהם נכשלו. אני ממש לא אומר את זה. אבל אני אומר שהם עומדים עוד למבחן".

מרגלית מאמין שהאנשים שמובילים את המאבק בשחיתות הם בסופו של דבר תמיד אנשי מיעוט. "אני לפעמים מסתכל על אליעד שרגא, מהתנועה לאיכות השלטון. הוא מיעוט. הוא אומר: 'אני משוגע לדבר', אבל הוא מיעוט. הוא יודע שהוא מיעוט".

גם הוא משלם בימים אלה מחיר לא קטן מול קמפיינים שמנהלים נגדו.

"כן, זה לא נעים. בעיקר כשאתה מסתובב אתה מרגיש שרוב האנשים בכלל לא יודעים, או שלא איכפת להם. אין מה לעשות".

זה מייצר תמונת מצב פסימית…

"לא. זה לא פסימי. ככה זה בחיים. יש משפט בשירו של אלתרמן על המעפילים, 'הנושאים את עמם עלי שכם', הרי זה המיעוט, תמיד. המיעוט נושא את עמו על השכם".

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!