אורנה הוזמן-בכור: רצה למרחקים ארוכים

היא ביצועיסטית עם פתיל קצר ומנכ"לית של שני משרדים ממשלתיים. לאן אורנה הוזמן-בכור עוד רוצה להגיע?

אורנה הוזמן-בכור

אורנה הוזמן-בכור: "לולא האנרגיה הזאת והרצון העז להניע דברים בן אדם לא יכול לקום בבוקר ולהתמודד בקצב כזה מטורף" – צילום: באדיבות המשרד לפיתוח הנגב והגליל

חזונו של השר סילבן שלום הוא להפריח את הנגב והגליל בעשור הקרוב עם 300 אלף מתיישבים. על המשימה המורכבת הזו מופקדת ארנה הוזמן-בכור (43), המנכ"לית של שני המשרדים שבראשות השר: המשרד לפיתוח הנגב והגליל והמשרד לשיתוף פעולה אזורי.

לא במקרה מונתה הוזמן-בכור לתפקיד. כבר מגיל צעיר היא התמחתה בהנעה ובהפקה של פרויקטים גדולים, כשעבדה אצל המפיק חיים סלוצקי, בין השאר בהפקת אירועי פארק כמו למשל הופעות של מייקל ג'קסון וטינה טרנר. "תמיד יכולתי לראות כבר מההתחלה איך ההפקה נגמרת והמסך יורד והשחקנים הלכו הביתה. הסרט רץ לי מהר מאוד בראש. אם מחר ההפקה, אני כבר היום בערב יודעת איך זה נגמר".

בריאיון במשרדה שיושב דווקא בתל אביב, היא מדברת, מספרת, מסבירה בקצב מסחרר. קשה לעצור אותה וקשה להשחיל מילה בפנים. כשהיא מצליחה לשכוח את הדוברת שלה שיושבת יחד איתנו בריאיון, היא כמו רוח סערה. מרגישים את הלב הבוער מאחורי שטף המילים וגם את השאיפה לפרוץ קדימה למקום שיאפשר לה להשפיע יותר.

באותו קצב שהיא מדברת היא גם דוחפת ומתאמת פרויקטים בתוך סדר יום עמוס בפגישות "כמו קופת חולים, אחד יוצא ואחד נכנס, בלי הפסקות", היא מספרת בלהט ומזכירה גם את הסיורים בשטח, "לפחות פעמיים בשבועיים, בנגב או בגליל, או פגישות בירושלים […] אנחנו מדינה קטנה ואפשר להספיק להתחיל את היום בתל אביב, להגיע לקרית שמונה ובדרך חזרה לעצור בעוד 4-3 מקומות בדרך. זה מה שאנחנו עושים".

לפוליטיקה היא הגיעה כמעט במקרה. ב-1995 סילבן שלום שהיה אז חבר כנסת והתכונן לפריימריז חיפש מישהו מחוץ לפוליטיקה שיבנה עבורו מערך פעילים. סלוצקי המליץ עליה וכך הם נפגשו. מאז היא ליוותה את סילבן שלום במשרד המדע (1998), כראש לשכה במשרד האוצר (2001) וכראש לשכת שר החוץ (2006-2003).

"ליוויתי את השר סילבן שלום במשך 17 שנים בשורה של תפקידים. למדתי איך מתקבלות החלטות, איך נבנה תקציב מדינה. זה ארגז הכלים שאתה מביא איתך לתפקיד".

ב-2009 היא מונתה למנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל, ושנתיים אחר כך גם למנכ"לית המשרד לשיתוף פעולה אזורי. "לא היה בעבר תקדים לכך שיש מנכ"ל אחד לשני משרדים", היא מספרת.

צידה לדרך

כשהוזמן-בכור מדברת על עצמה היא מספרת על פתיל קצר וביצועיסטיות. "לחתוך, לקבל החלטות, אני אוהבת לראות את הדברים קורים. ככה זה גם בבית, גם עם הבנות שלי (שבע ועשר וחצי) וגם עם הבעל. הדברים אצלי מונעים בקצב. אם למשל אני מרגישה, בפגישה מסוימת בעבודה, שאין תכל'ס, קשה לי להיות שם. אני לא יכולה לסבול את האיטיות, את הביורוקרטיה את הסרבול. לולא האנרגיה הזאת והרצון העז להניע דברים בן אדם לא יכול לקום בבוקר ולהתמודד בקצב כזה מטורף".

ומאיפה הבערה לדחוף דברים בשירות הציבורי?

"זה משהו שגדלתי איתו. בילדות הייתי מחוברת מאוד לסבתא שלי, שאיבדה את בעלה בגיל מאוד צעיר והגיעה לארץ אחרי מלחמת העולם השנייה עם אמא שלי שהייתה אז ילדה בת שנתיים. הכוח שלה להצליח כאישה לבד וכאמא לבד נטמע בתוכי. בסוף זה בא מהבית. אף פעם לא חקרתי את זה אבל עכשיו כשאני מדברת על זה אני בטוחה בזה. העניין של לתרום לאנשים ושל היכולת להשפיע השתרש בי מגיל צעיר מאוד".

ספרי על כמה מהפרויקטים החשובים שלכם

"פרויקט הדגל שלנו בגליל הוא בית הספר לרפואה בצפת. הרעיון היה בכלל של נשיא המדינה שמעון פרס אבל הוא היה תקוע המון שנים. אנחנו הוצאנו אותו מהמגירה ומסבך הביורוקרטיה, התחלנו לרוץ מול כל המשרדים הרלבנטיים והיום יש בבית הספר שנפתח לפני שנה כבר 260 סטודנטים". לפני מספר חדשים קיבל ביה"ס דחיפה נוספת כאשר ועדה בין משרדית בראשות הוזמן-בכור המליצה להרחיב אותו לקריה לרפואה ומחקר שתכלול מעבדות מחקר, מבני ספורט ועוד, וגם שכונת מגורים על שטח כולל של כ-400 דונם.

בנגב מתאם המשרד שברשותה שני פרויקטים של הכנת תשתית אזרחית, כמו דיור, תחבורה וחינוך, לקראת מעבר של בסיסי הדרכה (עיר הבה"דים), ובסיסי אמ"ן ותקשוב לנגב, שיכללו 5000 משפחות בצבא קבע.

פרויקטים שנמצאים תחת קורת הגג של הוזמן-בכור במשרד לשיתוף פעולה אזורי הם פרויקט תעלת הימים שנתון לביקורת מארגוני סביבה רבים וקיבל לאחרונה אישורים מהפלסטינים והירדנים ופרויקט שיקום נהר הירדן הדרומי המזוהם, שנעשה בשיתוף עם הירדנים.

רוח גבית

הוזמן-בכור לא עשתה הכול לבד. לצד האנרגטיות ומאחורי הביצועיסטיות נמצאות שתי ילדות קטנות ש"נולדו לתוך זה", ובעל שמפרגן ותומך. היא משתפת בהקרבה שנדרשה ממשפחתה.

"יש לי שתי בנות קטנות שנולדו לתוך זה. אחת כשהייתי במשרד האוצר, השנייה כשהייתי במשרד החוץ. לא הפסקתי לטוס גם כשהייתה לי תינוקת קטנה בבית. כשהייתי במשרד החוץ היה הנושא של דיונים על מפת הדרכים, לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, והמשכתי ללוות את השר סילבן שלום ולהיות שותפה לכל התהליכים. היום הן מוקירות מאוד את מה שאמא שלהן עושה. אני לוקחת אותן הרבה להסתובב איתי בנגב ובגליל שיחוו את מה שאני עושה בגלל שאני נעדרת המון שעות מחוץ לבית.

"ללא תמיכה משמעותית מבעלי לא הייתי יכולה להיות איפה שאני נמצאת היום. צריך המון תמיכה ופרגון מהבית כי יש רגעים לא פשוטים. גם לנהל שני משרדים וגם להיות אמא. יש הרבה נקיפות מצפון. בשנה שעברה למשל הייתה מסיבת חנוכה שלא השתתפתי בה כי הייתי בחו"ל. יש משברים מול הילדים שלא תמיד מקבלים את זה".

ומאיפה באה האופטימיות?

מסתבר שגם זה מהבית. "אני גדלתי בבית מאוד מאוד צנוע במשפחה מאוד מאוד פשוטה. אף אחד לא פתח בפניי את הדלת, הכול עשיתי לבד בעשר אצבעות. הכול מהאני מאמין שלי. החלום של ההורים שלי היה שאני אעבוד במקום עבודה מסודר כמו בהסתדרות או בבנק. שאתחיל לעבוד שם אחרי הצבא ואפרוש בפנסיה. ואני התפתחתי למקומות נוספים, ולכן אני מאמינה בתהליכים".

הוזמן-בכור מאמינה גם בתהליכים שקורים באזור שלנו. "יש כמה פרויקטים גדולים אבל יותר שקטים. השכנים שלנו שאיתם אנחנו עושים את הפרויקטים מבקשים לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך".

למשל פרויקט "חדרי מפגשים" לאנשי עסקים ישראלים ופלסטינים שאמור להיות מוכן ב-2013. "אנחנו רואים בזה פוטנציאל אדיר להתפתחות, ומקווים שזה יביא פרויקטים נוספים דרך המפגש בין הצדדים”.

האופטימיות הזאת מתבטאת גם בתוך המשפחה?

"כן, ממש כך. למשל כשהכרתי את בעלי הוא חי בחו"ל 15 שנה ועסק בתחום הביטחון. לאחר ההיכרות איתי הוא החליט שהוא חוזר לארץ. בחו"ל היה לו תפקיד בכיר מאוד והוא חזר לארץ לתפקיד די זוטר. אבל אני הסתכלתי על זה כחצי הכוס המלאה, עצם העובדה שהוא חזר לארץ, למרות שלא ידעתי איך יהיה ומה יהיה. ואכן מהר מאוד הוא הגיע למקום ולתפקיד שהוא רצה והוא צמח והתפתח".

יש תכונות מיוחדות שאשה מביאה לניהול בתפקיד בכיר?

"כן, לנשים יש יכולות אחרות בניהול מאשר לגברים ולכן הן אולי משלימות אותם. נשים לא פועלות מתוך אגו אלא ממקומות אחרים ולכן הניהול הוא פחות פורמלי ויותר מרוכך.

"אם אדבר על עצמי, אני יותר פתוחה ויותר קשובה לעובדים שלי. הכניסה אלי לשאלות ופגישות היא לא פורמלית, מה שבדרך כלל לא קורה אצל גברים. לפעמים כשצריך לקבוע פגישה בין מנכ"לים גברים לוקח למזכירות חודש להחליט איפה הפגישה תהיה. אני גם יודעת לעבוד בשיתוף פעולה טוב עם כל המשרדים ששותפים איתי בפרויקט מסוים.

"לא עשיתי שום דבר לבד. תמיד עם משרדים אחרים, עם הצוות שלי במשרד. תמיד ידעתי לתת את הקרדיט לשותפים שלי לדרך. הצלחתי לעשות חיבור מאוד טוב עם הקולגות שלי, לראות אותם כשותפים אמיתיים לדרך. פרגון היא מילת מפתח כאן.

"לכן, עם התכונות המיוחדות האלה, אני חושבת שצריך לראות יותר נשים בתפקידים בכירים בשרות הציבורי כי יש להן מה לתרום ואיך להשפיע. היום אנחנו 4 מנכ"ליות מתוך 28 מנכ"לים במשרדי הממשלה. אצלי במשרד מיניתי ארבע נשים להיות ראשי אגפים בתפקידים בכירים. יחד עם זה, אם רוצים להגיע לעמדות מפתח ולעמדות השפעה, צריך להשקיע, וזה אומר גם שעות עבודה. קשה ללכת הביתה מוקדם ולהגיד אני רוצה להיות מנהל גדול, גם לגבר וגם לאשה. זה לא עובד ככה".

איפה את רואה את עצמך בעוד מספר שנים?

"אני מאמינה שאני אהיה באחד המשרדים היותר מובילים, שאוכל לקבל החלטות יותר משמעותיות שקשורות לא רק לפריפריה, אלא לדברים נוספים".

למשל?

"אני לא יודעת. אני מאמינה שאמשיך לעבוד לצדו של השר סילבן שלום. החלום שלו זה להיות ראש ממשלה".

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!