חיילים

צילום: VIKTOR DRACHEV / AFP

- "עפ"י החוזה ב-15 בחודש הדירה צריכה להיות ריקה", השיבה לקונית רוכשת הדירה. זאת לבקשתי להשאיר ארבעה פריטים בחדר הצדדי.

הופתעתי מתגובתה, שמרתי את הפריטים למכריי שיגיעו לאסוף אותם ויום קודם לכן, בעלה שנכח במקום כבר נתן את הסכמתו.

- "בהחלט, אך לדברכם במהלך החודש היא תהיה בשיפוצים נרחבים ולא תגורו בה", ניסיתי לפנות להיגיון שלה.

- "קנינו את הדירה, שילמנו את כל הכסף כפי שסוכם והיא צריכה להיות ריקה ב-15 באוגוסט", היא השיבה בעיניים מזוגגות.

- "אולי לא הסברתי טוב, אני מדבר על היום יומיים הקרובים", ניסיתי שוב.

- "אנחנו חתמנו על הסכם שעד ה-15 בחודש הדירה תהיה ריקה".

בשלב זה הבנתי שאני עד לכשל בריאותי כפול. היא חוזרת על דבריה באופן טכני עם מבט מזוגג, ובעלה, האדם שעד הופעתה גילה פתיחות וידידות, השתתק. בהייתו הקפואה כמעט והניעה אותי להניף את ידי מול עיניו לבדיקת התכווצות האישונים. לשמחתי הוא חזר לתקשר במהירות כשבדקנו את מוני המים והחשמל.

האחיזה במשמעת ההסכם חשובה הייתה בעיניהם מהמשמעות שנוצרה במו ידיהם. בלחץ הזמן והעייפות ויתרתי. לסיכומו של דבר, פריט אחד יקר ערך הצריך ממני לחזור שוב למקום בשעת לילה מאוחרת למרות היותי מותש, פריט נוסף נזרק לזבל ותועלתו נגזלה, ולאכזבת מקורביי, שני פריטים נוספים מצאו את דרכם צפונה, לכפר של בני דודנו השיפוצניקים, הלוואי ויופק מהם תועלת ושלא נחרץ דינם להסקה.

בערבו של יום כיפור, במרחק של מספר שבועות מהמקרה, אני מהרהר על המרחק שבין משמעת למשמעות. על המרחק שבין ציות עיוור, אמירה והתנהגות רובוטית, לזילות בערכים, אובדן אמון, הפסד זמן, ממון או חיים. נראה לכם מוגזם? אני מזמין אתכם לחשוב שוב.

ניקח לדוגמא את התוכנית "יצאת צדיק", שבה נבדקים נותני שירות במצלמה נסתרת לאחר שהפקת התכנית "דואגת" לבצע קלקול מכוון המצריך תיקון פשוט. שלושה מדדים נבדקים בקפדנות – מקצועיות (איתור התקלה), אמינות (דיווח נכון ללקוח) מחיר (דרישת מחיר הולם, כנהוג בשוק). לדאבוננו מעטים הם בעלי המקצוע שעמדו בשלושת הפרמטרים הפשוטים וזוכים לתואר "צדיק". על פניו זה דבר נפלא. איני אומר זאת בציניות ויש לי הערכה רבה לפועלו של חיים הכט, הרי סוף סוף אנחנו מתגמלים את עושי הטוב ולא מתמקדים ברע. אבל רגע אחד, אני חושב על אותם בעלי מקצוע אחרים ששיקרו במכוון על מהות התקלה, דיווחו על החלפת חלק שלא הוחלף ודרשו מחיר מופקע תוך ניצול המצב. ומה קורה איתם? "עונשם" היחיד הוא רק החשיפה השלילית שמעמיד הערוץ באחוזיו הבודדים? למיטב הבנתי, חלק מבעלי המקצוע שנכשלו במשימתם זכאים לתואר "פושעים" ואף היו צריכים לפקוד את ספסלי בתי המשפט למתן קנס כספי, שלילת הסמכה או בילוי בנבחרת בתי הסוהר.

ערכי החברה מושלכים לכל רוח. למרות התיעוד המהימן והמצולם היטב של העבירה, פורעי החוק מהלכים חופשי. יוצרי התוכנית מצייתים למשמעת "הרייטינג", זהו מקור פרנסתם ואין זה תפקידם לאכוף את החוק. אך מה עם המשמעות? מי מטפל בה? מה עם אותם לקוחות הפוקדים את העסקים האלו לראשונה ושלמזלם הרע לא ראו את התוכנית? אלו השלכות יש לכך? במאי השנה, נהג איבד שליטה על רכבו והתהפך בירידה לטבריה. שמונה נהרגו, זוג הורים וששת ילדיהם. בבדיקה התגלו הנתונים הבאים: הבלמים היו שחוקים לגמרי, שלושה חודשים טרם התאונה הרכב עבר טסט ושנה קודם לכן היה מיועד לפירוק, אך עבר שיפוץ ונמכר…

לפני כחודש פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתון מדהים. למרות סכומי העתק שמשקיעה המשטרה במצלמות מהירות וכוח אדם ברחבי ישראל לתפיסת הנהגים הסוררים, מתוך 15,000 תאונות דרכים שאירעו בשנת 2011, רק 70!!! היו עקב מהירות מופרזת (ורק ארבע מתוכן היו קטלניות). 0.5% בלבד! אגב, 209 תאונות נגרמו עקב נסיעה לאחור, פי 3 (שמונה מתוכן היו קטלניות). המשמעת – אכיפת החוק. המשמעות – המקום שהכי פשוט להעניש בו (מהירות), תופס מקום גדול בהרבה מהמקום האמיתי שהכי משמעותי להיות בו. כך המשטרה במו ידיה מעוותת את תפיסת הנהגים שכעת מקפידים יותר על המהירות, ממתן דגש על הזהירות.

כמה פעמים שאלנו את עצמנו מה באמת אנחנו מרוויחים או מפסידים מהמהלך? עד כמה באמת התגובה או הפעולה שבה אנחנו נוקטים מתוקף המשמעת לכללים, משפיעה במשמעותה על מי שעומד מולנו? האם ביום כיפור ביקשנו סליחה מתוקף המשמעת? או שעשינו זאת לאחר שהבנו את המשמעות שיצרנו בהבל פינו או מעשינו?

המשמעת שומרת על הסדר, ציות עיוור עלול ליצור כאוס מרחיק לכת. זה לא נגמר רק בריהוט שלא הגיע ליעדו וחוויה על-חושית מול עיניים מזוגגות, זה גם יכול להסתיים ביותר מאשר נזק כספי ואכזבה. זה אף יכול להוביל אותנו למקומות מעוררי פלצות.בשנת 1939 הגרמנים היו ממושמעים, מאוד ממושמעים.


דורון בטשי, מנכ"ל שביט הדרכה, לתגובות: doron@shavitcom.co.il

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן