תת מודע

האם לבני האדם יש יכולת מסוימת לחזות את העתיד? – צילום: Photos.com

מכירים את ההרגשה שאתם חושבים לפתע על אחד מבני משפחתם וזמן קצר אחר כך מתברר שהוא בדיוק חוזר הביתה?

מניתוח של 26 מחקרים שונים שפורסמו בשנים 2010-1978 ברחבי העולם, חוקרים מאוניברסיטת נורת'ווסטרן שבארה"ב מסיקים שלבני האדם יש יכולת מסוימת לחוש את העתיד לבוא, גם כשאין להם שום רמזים חיצוניים על כך.

חוקרים כבר מסכימים שבמקרים רבים התת-מודע שלנו יודע יותר מהמודע. לדוגמה, אומדנים פיזיולוגיים המעידים על התעוררות רגשית, כמו עליית דופק או הרחבת האישונים, נוטים להופיע עוד לפני שהמודע שלנו קולט את הגירוי המרגש.

"מה שלא היה ברור זה האם בני האדם מסוגלים לחזות אירועים עתידיים חשובים אפילו כשאין להם שום רמזים לכך", ציינה בהודעה לעיתונות מובילת המחקר, ד"ר יוליה מוסברידג' מאוניברסיטת נורת'ווסטרן. "מהניתוח שערכנו עולה שאם אתה מכוון לתוך הגוף שלך, יתכן שתצליח להבחין בשינויים מקדימים כאלו מספר שניות לפני שהאירוע עצמו מתרחש".

לדבריה של מוסברידג', יש כאלה שמכנים את התופעה "תחושה מוקדמת", אבל היא וחוקרים נוספים אינם בטוחים האם אנשים באמת מסוגלים לחוש את העתיד. "אני מעדיפה לקרוא לזה 'פעילות מקדימה חריגה'", היא מסבירה. "התופעה נחשבת לחריגה לדעתם של חלק מהחוקרים כיוון שאנחנו לא יכולים להסביר אותה באמצעות ההבנה הביולוגית הנוכחית שלנו".

הגוף אומר את שלו

כשמשהו מרגש אותנו, מכעיס אותנו או אולי מעורר בנו פחד, לא רק המחשבות שלנו מושפעות ממנו, אלא גם הגוף מגיב בהתאם. העור הופך לזמן קצר למוליך חשמלי טוב יותר, קצב הלב עולה, האישונים מתרחבים וגם פעילות המוח מגיבה בהתאם. כך ניתן באמצעות מעקב אחר התגובות הפיזיולוגיות להבין עד כמה גירוי מסוים עורר אותנו רגשית.

בשנים האחרונות מספר חוקרים בחנו את התגובות הפיזיולוגיות האלו, החל מהשניות שקדמו להצגת/השמעת הגירוי ועד למספר שניות אחר כך. מובן שלאחר שהגירוי מוצג או מושמע, התגובה הפיזיולוגית ברורה וחדה, אך מתברר שאפילו בשניות הקודמות להצגת הגירוי, המערכת הפיזיולוגית כבר מגיבה בהתאם לגירוי שיוצג.

מבין כל המחקרים שניתחו מוסברידג' ושותפיה למחקר, רבים התמקדו בבדיקת המוליכות החשמלית של העור, אך היו גם אחרים שבחנו את הדופק, את הרחבת האישונים או את פעילות המוח באמצעות בדיקת EEG המתעדת את הפעילות החשמלית במוח.

להתרגש מהתמונה עוד לפני שהמחשב בחר אותה

בניסוי שנערך ב-2005, ד"ר אדווין מיי השמיע ל-50 נבדקים גירויים קוליים במחזוריות. בחלק מהפעמים, לאחר המתנה של עשרות שניות הוא השמיע לנבדק צליל מסוים במשך כ-40 שניות, ובמקרים אחרים, שנבחרו באופן אקראי על ידי המחשב, לא הושמע לנבדק שום צליל לאחר זמן ההמתנה.

ד"ר מיי בדק את רמת המוליכות החשמלית של העור החל מ-3.5 שניות לפני שהושמע הצליל או לחילופין המשיך להישמע השקט, ועד שניות ספורות אחר כך. מובן שבתום זמן ההמתנה, לאחר שהחל להישמע הצליל או לחילופין המשיך להישמע השקט, המכשירים הצביעו על הבדלים ניכרים בתגובה הרגשית, כלומר במידת המוליכות של העור. מה שמעניין הוא שכבר בשניות שקדמו להשמעת הצליל או השקט, המכשירים הראו הבדלים מסוימים ברמת המוליכות של העור.

בשנים 2000-1996 ערך ד"ר דין רדין סדרה של ארבע מחקרים בהם הוא הציג לנבדקים במחזוריות תמונות במשך שנייה עד שלוש שניות לאחר פרק זמן של המתנה. חלק מהתמונות מעוררות תגובות רגשיות וחלקן לא, והוא בדק את רמת המוליכות של העור בשניות שקדמו להצגת התמונה כמו גם בשניות שלאחר מכן. בארבעת הניסויים גם יחד השתתפו 133 נבדקים.

גם במקרה זה המכשירים הראו תגובה רגשית חזקה מעט יותר בשניות שקדמו להצגת תמונה מרגשת בהשוואה לתמונה מרגיעה. נוסף על כך, ככל שהתמונה שהוצגה מעוררת תגובה רגשית חזקה יותר, כך העלייה ברמת המוליכות של העור לפני הצגת התמונה הייתה גדולה יותר. כלומר אף על פי שלא הנבדק ולא הבודק ידעו איזו תמונה יציג המחשב בעוד רגע, העור של הנבדק כבר הגיב פיזיולוגית בהתאם לתמונה שתוצג לו בעוד שניות ספורות.

ב-2007, אווה לובך מאוניברסיטת אמסטרדם וד"ר רדין בדקו את פעילות המוח, במיוחד בקליפת הראייה, לפני ואחרי שהוצג לנבדק הבזק של אור במשך רבע שנייה, או שלחילופין באופן אקראי, לא הוצג בפניו שום אור. בניסוי השתתפו 20 נבדקים שכל אחד מהם עבר במחזוריות סיבובים של המתנה קצרה שרק בסופה המחשב "בחר" האם בשלב הקרוב יוצג הבזק או לא. במקרה זה נבדקה באמצעות בדיקת EEG הפעילות החשמלית בשניות שקדמו להצגת ההבזק ומיד לאחר שהוצג (או לא הוצג).

ומתברר שבדיקת ה-EEG אכן הדגימה שהנבדק היה בציפייה דרוכה יותר בשנייה שקדמה להצגת הבזק בהשוואה למקרים שבהם לא הוצג כל הבזק. מעניין לציין שהמחקר הזה, בדומה למספר מחקרים נוספים שסקרו מוסברידג' ושותפיה, מדגים שאותה "פעילות מקדימה חריגה" חזקה יותר בקרב נשים, כלומר שעוד לפני שמוצג הגירוי נשים מגיבות לו בצורה חזקה יותר מגברים.

התופעה שכיחה, אך יתכן שמסתתרת מתחת לפנס

מניתוח 26 המחקרים שנסקרו, החוקרים מסיקים שהתופעה עקבית ואף שכיחה. אף על פי שההשפעה שלה חלשה יחסית, כלומר התגובות הרגשיות לאחר הצגת הגירוי חזקות הרבה יותר, עדיין לטענת החוקרים התופעה קיימת, ובעקביות.

אנחנו רגילים ש"הסיבה בדרך כלל קודמת לתוצאה", מציינים החוקרים במאמרם, "לכן על פי רוב לא נהוג להניח שתתגלה השפעה פיזיולוגית המקדימה את הסיבה, ולכן גם בדרך כלל לא חוקרים אותה". אבל לטענת החוקרים, מתוך הסקירה עולה שכיחותה הרבה של התופעה.

החוקרים אמנם לא מנסים להסביר כיצד התת-מודע שלנו יודע לצפות מה יהיה הגירוי, אך הם צופים שמחקר מעמיק ומסודר יותר בתחום הוא אפשרי, כך שמגוון מעבדות שונות יוכלו לשחזר את הממצאים, וכך בבוא היום, אולי גם לספק את הפתרונות. "הגורמים לפעילות המקדימה החריגה ללא ספק קשורים לתהליכים פיזיקליים טבעיים, ולא לגורמים על טבעיים, אך עדיין נותר לקבוע אותם", מסכמים החוקרים.

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן