שחמט

החלטות אסטרטגיות לוקחים לאט – צילום: sxc.hu

שחקן השחמט האגדי דוד ברונשטיין אמר פעם: "טוב ויעיל לחשב מהלכים קדימה", אבל הדבר החשוב ביותר בשחמט, הוא הוסיף, "היא הדרך שבא אתה ניגש לבעיות". בשנת 1951 נפגשו שני שחקני צמרת לדו-קרב של 24 משחקים על תואר אלוף העולם. בצד אחד ישב האלוף המכהן מיכאל בוטביניק, ובצד השני הטוען לכתר דוד ברונשטיין.

בוטביניק וברונשטיין ראו בהתמודדות עם בעיות נושא מרכזי בפילוסופיית השחמט שלהם, אך הם בחרו בדרכים שונות להתמודד עם הבעיות. בוטביניק השווה תמיד את השחמט עם מצבים יומיומיים בהם אנשים נאלצים להתמודד עם בעיות. הוא אף סבר שמשחק השחמט משקף את המציאות האובייקטיבית ובחירותיו של האדם במשחק משקפות את האופן שבו אדם חושב ביומיום.

גישתו של בוטביניק לפתרון בעיות הייתה לשים אותן בתוך מסגרת ברורה, ולצמצם אותן לממדים שבהם ניתן יהיה לטפל בהן: "בשביל לפתור משימות לא מדויקות, חשוב מאוד להגביל את היקף הבעיה כדי להימנע מכך שניתקע בתוכה. רק אז יש סיכוי לפתור אותה ביתר דיוק", אמר פעם.

ברונשטיין לעומת זאת דגל בשיטה הפוכה. גישתו למשחק לא הייתה ניסיון לפתור בעיות כי אם ליצור יותר ויותר בעיות ליריב שלך. ברונשטיין נחשב לאחד משחקני השחמט היצירתיים אי פעם ו"הסוד" לדבריו: "פשוט להמשיך ולחקור רעיונות מעניינים ולא לדאוג מה יהיו התוצאות". הוא העדיף לחשוב ברעיונות גדולים וכלליים ולא על מהלכים ספציפיים.

הדו-קרב ביניהם היה מפגן עוצמה של ממש שהסתיים בתיקו 12-12 והשאיר את בוטביניק כאלוף העולם המכהן.

ברונשטיין ובוטביניק מייצגים במידה מסוימת את שתי הגישות שניתן לנקוט מול בעיות ורצון לשינוי בחיים. גישה אחת לפתרון בעיות (ברונשטיין) היא חדשנית ודוגלת במהפכה של ממש, בעוד הגישה השנייה (בוטביניק) היא מדודה ועקבית מאוד. איזו מהגישות עדיפה? כמובן שקשה לומר, הרי בסופו של דבר גם הדו-קרב ביניהם הסתיים בתיקו.

באופן מפתיע, נראה כי בהתמודדות מול בעיות ביומיום אנחנו נוטים כמעט באופן מוחלט לנקוט באסטרטגיה של חדשנות ומהפכות גדולות (ברונשטיין). בעיית משקל? ממחר דיאטה וחמש פעמים כושר בשבוע. בעיות בעסקים? פיטורים המוניים או רכישת טכנולוגיות יקרות. אנו חושבים על שינוי במובן של מהפכה, ומצעי הבחירות הבאות עלינו יזכירו זאת שוב, עם הצעות לשינויים מהפכניים בכל מה שכואב לנו: יהיה זה איראן, המצב החברתי או מצב החינוך.

אסטרטגיה של שיפור מתמשך בצעדים קטנים (בוטביניק), לעומת זאת, נפוצה פחות ביומיום אבל היא גרמה למהפכה של ממש בכלכלה היפנית. כלכלתה של יפן לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה במצב חמור עם מורל עובדים ירוד. בשנות ה-50 של המאה שעברה הגיע ליפן ד"ר אדוארדס דמינג, מומחה לבקרת איכות, כחלק מתהליך סיוע של ארה"ב ליפן. דמינג הדריך מנהלים לשתף את כל העובדים בתהליכי שיפור קטנים ועקביים, במטרה לחפש מאות דברים קטנים שאפשר לשפר מבלי לנסות לערוך שינויים דרסטיים. היפנים אימצו את רעיון השיפור המתמשך בשיטת צעדים קטנים וכינו אותו "קאיזן", מושג שגור כיום בעולם העסקים היפני. העסקים היפנים הרקיעו לרמות חסרות תקדים של תפוקה ויעילות. בשנות ה-80 החלו עסקים בארצות הברית לאמץ גם כן את גישת ה"קאיזן".

"לא למהר" היא אחת מאסטרטגיות הסיום הידועות בשחמט שנוסחה על ידי מספר מומחים. הרעיון מתייחס בעיקר למצבים עם יתרון קטן על פני היריב, כשאין אפשרויות אקטיביות על הלוח. במצב כזה אין על השחקן לבצע החלטות מחייבות או לנסות להשיג דברים בכוח. הרעיון הוא שיפור וחיזוק הדרגתי של המצב עד למקסימום לפני שמבצעים פעולה אקטיבית. היכולת להוציא אסטרטגיה כזו לפועל נחשבת למיומנות גבוהה מאוד שרק שחקני שחמט חזקים ביותר יכולים לבצע. אחד מגדולי ההוגים בשחמט, אהרון נימצוביץ', אמר על תפישה זו: "אני דוחה את הגישה השגויה שכל מהלך אמור להשיג משהו באופן מיידי. למהלכי המתנה ומהלכים שנועדו להכניס סדר בבית יש זכות קיום משלהם".


יניב ניצן – מאמן שחמט ומרצה על קבלת החלטות וחשיבה אסטרטגית דרך משחק השחמט.Yaniv509@walla.co.il

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן