יעקב פרי

"אם אנחנו לא נתחיל את זה היום, ילדינו, או אולי נכדינו יצטרכו לנהל משא ומתן. והם ינהלו משא ומתן מול שישה או שבעה מיליון פלסטינים" – צילום: אדר יראון

רגע לפני שהוא טובל את כל גופו בעשייה פוליטית יעקב פרי מלא מוטיבציה. האיש שהיה 30 שנה בשב"כ ועוד 18 שנה בתפקידים בכירים במשק הישראלי מלא באנרגיות לקראת הקריירה השלישית שלו, כפוליטיקאי.

טבילת האש של פרי לא הייתה קלה. מיד לאחר הודעתו על חבירה ליאיר לפיד ומפלגת "יש עתיד" החל גל ביקורת נגד המהלך. רבים טענו כי פרי, אחד השכירים בעלי השכר הגבוה במשק, אינו יכול לייצג את מעמד הביניים ולפעול למענו. היו כאלו שטענו כי פרי ודומיו הם המקור לבעיה ולכן לא יכולים להיות הפתרון.

פרי התראיין ל"פגוש את העיתונות" ול"מעריב" והסביר שאין לו על מה להתנצל. הוא טען שההערכות שפורסמו על ההון שצבר מופרזות, ובריאיון למעריב אף טרח לפרט את שכרו לאורך השנים ואת שווי נכסיו.

אולם נראה כי כאשר הדיון הציבורי נסב סביב שכרו של פרי, הדיון הענייני נדחק קצת לשוליים. בשיחה עם פרי ניסינו לברר, מה גורם לאדם בעל רקורד עשיר כל כך לוותר על תנאי חיים נוחים, לספוג ביקורת מול המצלמות, ולהתחיל מ"אפס" דרך חדשה, לא בהכרח קלה.

מהאינתיפאדה לכלכלה

פרי עבר בצמתים מרכזיים בהוויה הישראלית, והרזומה שלו יכול למלא כמה ספרים. מגיל 22 ועד גיל 51 הוא שירת בשב"כ, ועמד בראשו בשמונה השנים האחרונות לשירותו. בשנת 1995 פרש מהשירות, ובחמש השנים הבאות היה מתאם רוה"מ לעניין השבויים והנעדרים.

התחנה העסקית הראשונה של פרי הייתה בסלקום. לאחר פרישתו מהשירות ב-1995 הוא מונה לנשיא הראשון ומנכ"ל החברה, והוביל אותה לעמוד בראש חברות הסלולר בישראל.

יעקב פרי

האם פרי יכול לייצג את מעמד הביניים עם שכר של מיליון שקל בחודש? – צילום: אדר יראון

ב-2003 פרש מניהול החברה וקיבל את תפקיד יו"ר בנק מזרחי, שבו הוביל מיזוג עם חברת הבת "בנק טפחות" ומיתג מחדש את הבנק כ-"מזרחי טפחות". תחת שרביטו עלתה מניית הבנק בכ-250 אחוז, בעוד מדד הבנקים הכללי עלה בכ-85 אחוז. לאחרונה נשמעה ביקורת מהחוג הפנימי של דירקטוריון הבנק על חופש הפעולה הגדול שקיבל אלי יונס, מנכ"ל "מזרחי טפחות", ועל פרי שלא מפקח עליו מספיק. בימים אלה בנק ישראל בודק את הטענות.

במקביל לתפקידו בבנק בחצי משרה, הוא מילא שורה של תפקידים בשכר ובהתנדבות. פרי היה יו"ר חברת מגל, ויו"ר חברת בי קונטקט ושימש כדירקטור בחברות רבות. בספירה הציבורית הוא משמש כחבר הנהלה בארגונים רבים, כגון התזמורת הסימפונית ירושלים, המועצה הציבורית לתרבות ואומנות, יו"ר הקרן לעידוד קולנוע ישראלי איכותי, ועוד.

עכשיו כאמור, פרי עוזב הכול לטובת קריירה שלישית, בפוליטיקה.

ההליכה לפוליטיקה גובה ממך מחיר לא פשוט. זה שווה את זה?

"מי שמשחר נעוריו חינך דורות אחרים על ערך התרומה למדינה, זה תבוע בדמו. זה נכון שאני מוותר ויתור די דרמטי על אורח חיים נוח. אבל אם כולנו נמשיך לומר שלא כדאי להיכנס לקלחת הפוליטית, אז אנשים טובים אף פעם לא יגיעו למערכת הפוליטית".

בלי יאיר לפיד לא היית נכנס לפוליטיקה?

"אני חושב שלא. במשך 18 שנה, מאז שפרשתי מהשב"כ, חיזרו אחרי לא מעט מפלגות, ותמיד עניתי בשלילה. מהרגע שפנה אלי יאיר לפיד, שאותו אני מכיר כבר כמה שנים טובות, קיבלתי החלטה תוך ארבעה ימים".

התפקדת ל"קדימה" לפני כמעט שנתיים, בזמן שציפי לבני עמדה בראש הסיעה. אם לבני הייתה עומדת גם היום בראש הסיעה, היינו רואים אותך שם?

"כשהתפקדתי לא רציתי ללכת לתפקיד פוליטי, אלא לסייע לציפי לבני, שאליה יש לי הערכה רבה. העובדה שציפי לא זכתה בפריימריז בהחלט גרמה לי לקחת צעד קצת הצידה, להמשיך בעיסוקי הכלכליים".

חלום השלום

יעקב פרי

"כשאני מודד 18 שנה אחורנית במה יצחק רבין טיפל, במה הוא הצליח, אז קודם כל הוא הפיח תקווה. העובדה שאין תקווה היא בעוכרינו" – צילום: אדר יראון

אחד הדברים שנמצאים בלבו של פרי הוא הנושא המדיני. פרי נחוש ובטוח שניתן להגיע להסכם מול הפלסטינים. "אותי מעניין מאוד הנושא של המשא ומתן המדיני. אני חושב שהוא מפתח ליציבות ולעוצמה. להתחלה של שקט. להבאתן של השקעות זרות. להגברת מעמדנו הבין לאומי".

זה אפשרי בתנאים הנוכחיים?

"אני לא רק מאמין, אני יודע שאפשר להגיע להסכם. תראה, אני לא מסיר שום אשם מהפלסטינאים ומיתר עמי האזור. הם הביאו הרבה מאוד מהקיפאון על עצמם בצורה שבה הם מתנהגים. אולם אני בהחלט חושב שיש פרטנר, אני חושב שהרצון של שני העמים לחיות זה לצד זה הוא אמיתי. ואם אנחנו לא נעשה את זה עכשיו אנחנו דוהרים לכיוון של מדינה דו לאומית ולסופה של הציונות".

זה צד אחד של המטבע. הצד השני הוא שראינו שסבלנו מבעיות ביטחון קשות מאוד כשנתנו להם את המפתחות

"היות ואני הייתי שם, והיות ואני מכיר את שני הצדדים, אז קודם כל לגבי עובדות אין על מה להתווכח. באמת גלי הטרור הרצחניים שעמדו בראשם ארגוני הטרור האסלאמיים היו קשים, אבל לא צריך לשייך אותם לעובדה שנתנו להם רובים, או לא נתנו להם רובים, כי זאת עובדה לא נכונה. העובדות הן שאף ממשלה לא הצליחה להגיע לסוג מסוים של הבנה במשך 40 השנים האחרונות, ולא להסדר, הסדר ביניים, או משהו כזה עם הצד השני.

האם הסיבה שהיום אין טרור מיהודה ושומרון היא הפעילות של השב"כ? או שהיא תוצאה של עבודה של סלאם פיאד ואבו מאזן.

"הסיבה לשקט מיהודה ושומרון היא שילוב בין עוצמות צבאיות, מודיעיניות, שב"כיות, צה"ליות, משמר הגבול, משטרה, של מדינת ישראל, נוסף על ההתנהלות האזרחית הנכונה יותר מצידו של אבו מאזן וסלאם פיאד. כמה אחוזים זה אבו מאזן וכמה אחוזים זה אנחנו, בדברים האלה אין מתמטיקה. אבל אני יכול לומר שאין ספק שחלקנו בשקט הזה הוא יותר גדול מאשר חלקם. זה ברור לחלוטין".

אם מחר ייחתם הסכם עם הצד השני, כפי שהזכרת, ויהיו בחירות ברשות, ייתכן שאבו מאזן וסלאם פיאד ירדו והחמאס יעלה. מה תהיה היכולת של מדינת ישראל להגן על עצמה במצב כזה?

יעקב פרי

"הרווחתי את כספי ועשיתי את תפקידי ביושר ובשקיפות. אני לא מרגיש שום צורך להתנצל על שום דבר. אני מאמין שעוד אנשים טובים, חזקים, נקיים, יכנסו לפוליטיקה. רק ככה נוכל להחזיר תקווה" – צילום: אדר יראון

"אני חושב שהסכם בין הצדדים לא יהיה דבר שייכנס לאיזשהו מסלול כמו בין שווייץ, בלגיה והולנד. זה תהליך, ובתהליך צריך להתחיל ולבנות מערכת יחסים. לבנות מדינה לצד מדינה. זה תהליך לא פשוט. תהליך לא קל. אפילו תהליך ארוך. שיכולים להיות בו גם תקלות, גם הפרעות, דרך אגב, משני הצדדים. וצריך לקחת את זה בצורה מציאותית ועובדתית. אבל מישהו צריך להתחיל עם העניין הזה מכיוון שאין חשיבות רק לעצם הישיבה לשולחן או עצם ההגעה להסכם.

"מהלך מדיני, משא ומתן מדיני, הוא תהליך קשה. הוא תהליך סבוך. הוא תהליך שלא מבטיח בראשיתו שסופו יהיה כולו שקט ושלווה. אבל הוא בונה נדבך על פני נדבך. צריך לראות את הנתונים. הנתונים היום הם שבשטחי יהודה שומרון ועזה חיים קרוב לארבעה מיליון פלסטינים. אם אנחנו לא נתחיל את זה היום, ילדינו, או אולי נכדינו יצטרכו לנהל משא ומתן. והם ינהלו משא ומתן מול שישה או שבעה מיליון פלסטינים.

"כשאתה מתחיל לעבוד במקום עבודה, כעובד שכיר, אף אחד לא מבטיח לך שתהיה מנכ"ל. אף אחד לא מבטיח לך שתהיה מרוצה. אתה הולך למקום מסוים, אתה בודק את התנאים, אתה אומר מה הם התנאים שלך. ואתה בסופו של דבר מתמודד".

מה אתה יכול להגיד לאזרח הישראלי שמסכים עם כל מה שאמרת עד כה, אבל מפחד?

"אני אומר לאזרח הישראלי שקודם כל פחד זה דבר טבעי ומאוד לגיטימי. אם מדינת ישראל תישאר בעוצמתה הנוכחית, וחס וחלילה ההסכם לא יעלה יפה, יש בידינו תמיד את האופציה להיכנס, כמו שקורה עכשיו בעזה.

"עובדה היא שאם אנחנו רוצים לעשות סיכולים ממוקדים אנחנו יודעים לעשות, יש לנו את המודיעין הנכון. אני מייחל לכך שלא נצטרך להיכנס שוב בכוח, לא ליהודה ושומרון ולא לרצועת עזה. אבל אם לא תהיה ברירה, אז צריך לזכור שאנחנו שומרים על עוצמתנו. אני חושב שאנחנו צריכים למען ילדינו ולמען הדורות הבאים ולמען היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית דמוקרטית, לאמץ את הפתרון של שתי מדינות לשני עמים".

אתה מאמין שהעם, הציבור בישראל מוכן לזה?

"אני מאמין שרוב רובו של הציבור רוצה בהסדר. רוצה בשתי מדינות לשני עמים. כמובן שיש מתנגדים לכל דבר".

אולי הם פשוט מאוכזבים מהתהליכים שכשלו

"שבע יפול צדיק וקם, יש משפט כזה. אני לא מבטיח לאף אחד גן עדן, גם לא למי שיעשה את המשא ומתן. אי אפשר להתחייב מראש שהכול ילך כפי שאתה מתכנן, כפי שאתה רוצה. הדבר הקריטי הוא להתחיל לנסות לשבת. על מה שצריך לוותר, לוותר. על מה שלא צריך לוותר, לא לוותר ולעמוד נחוש. אם זה זכות השיבה. אם זה נושא ירושלים. דברים מהסוג הזה. ואני משוכנע שהאמירה, אין לנו פרטנר והאמירה, הכול אבוד, מביאה אותנו לאבדון, ולא מביאה אותנו לניצחון".

במציאות הקרובה אתה יכול למצוא את עצמך בממשלה דווקא עם נתניהו וליברמן, שלא בהכרח ישמחו לקדם את הדרך הזו

יעקב פרי

יעקב פרי – בין הדיבורים למציאות הדרך מאתגרת – צילום: אדר יראון

"תראה, בהליכתי לפוליטיקה לא ציפיתי שדרכי תהיה זרועה וסלולה בשושנים, ללא שום קושי וללא שום מכשולים. אנחנו לא ניכנס לשום קואליציה שלא תקבל את אותם תנאים שציינתי, אם זה שוויון בנטל, שינוי השיטה, משא ומתן מדיני וכיוצא בזה. בהנחה שאני וחברי כן נימצא בקואליציה ונהיה בעמדה משפיעה אנחנו נעשה את הכול כדי לשכנע. אני מאמין בכל ליבי, שבנימין נתניהו, אולי פחות ליברמן, כי הוא מתבטא בצורה יותר נגטיבית בנושא הזה, לגמרי בדעתי בנושא הזה".

באמת? הוא מוכן לוותר על חבלי מולדת?

"אני לא אמרתי מוכן לוותר על חבלי מולדת. אמרתי מוכן להסדר. יש הסדר של גושי התיישבות".

לחדש את התקווה

לפרי יש שאיפות לא רק בתחום המדיני. הוא מתחבר למצע של "יש עתיד" בכל התחומים. יש לו שאיפות גבוהות בתחום הכלכלי ובתחום החברתי. הוא מדבר על חזון של הפשרת קרקעות מדינה בחינם לטובת 150,000 דירות להשכרה, על הטבות לבעלי עסקים קטנים, על שילוב מגזרים נוספים בכוח העבודה ועוד. אולם בין הדיבורים למציאות הדרך מאתגרת.

כמה מנדטים שלא תקבלו, תיכנסו לתוך מערכת בירוקרטית מסואבת, עם יועצים משפטיים, עם פקידי האוצר, עם שיקולים קואליציוניים, והיכולת שלכם להוציא שינוי תהיה מוגבלת מאוד. הרי לשבת פה ולדבר על מה שצריך לעשות זה דבר אחד ולהוציא לפועל…

"מה שאתה אומר ידידי, זו היא הרוח הנושבת בעם וברחוב. ואותה צריך לשנות. אני הייתי ראש שרות הביטחון הכללי בזמנו של יצחק רבין המנוח. וכשאני מודד 18 שנה אחורנית במה יצחק רבין טיפל, במה הוא הצליח, וכמובן שהיו גם כישלונות, אז קודם כל הוא הפיח תקווה. העובדה שאין תקווה היא בעוכרינו.

"צריך להמשיך ולנסות, כי אם כל איש יישב תחת גפנו ותחת תאנתו ואנשים יתנהלו לאיטם, לא יהיה פה שום שינוי. זה מנפץ את התקווה ומכניס את כולנו לסוג מסוים של אדישות שאני חושב שצריך להילחם נגדה.

"אני זוכר בזמנו של רבין את הטיפול שלו במיעוט הערבי בישראל, את הנושא של החינוך. את הנושא של המחלפים וסלילת כבישים. את הנושא של הניסיונות שלו למשא ומתן המדיני. בדיעבד אפשר לראות אותם בצורה כזאת או בצורה אחרת, כל צורה היא לגיטימית. אבל היה טרנד של ניסיון לשנות את אותם דברים. עכשיו לשאלתך, זה נכון שגם אם ניכנס לקואליציה שאנחנו לא נהיה בה הרוב, ונקבל כמה תפקידי השפעה, ניתקל בקשיים וניתקל באילוצים בירוקרטים, וניתקל ביועצים משפטיים. אבל אני חושב שאפשר להקל על הנהלים, ולנקוט גם בדרך של שכנוע. אפשר באותם מקומות שאתה יושב ומשפיע לשנות דברים. הסמכויות של שר במדינת ישראל, הן בסופו של דבר סמכויות די רחבות שמאפשרות לו הרבה".

אולי המשימה הכי קשה היא לתת תקווה לאנשים

"לא אולי, בטוח. צריך לתת תקווה ולהחזיר את האמון באנשים שיש להם ניסיון, שיש להם כישורים, ושבאמת רוצים לעשות את זה. הציניות פה לא משרתת. לא את הציבור ובוודאי לא את נבחריו. היא רק גורמת נזקים, היא עיסוק בפיקנטריה, שהוא בסופו של דבר לא יעיל, לא בונה. ולא מפרה ולא פורה.

יעקב פרי

יעקב פרי: "כאשר הדיון הציבורי נסב סביב שכרו של פרי, הדיון הענייני נדחק לשוליים". – צילום: אדר יראון

"ביקורת היא תמיד דבר לגיטימי. ושאלות הם תמיד דבר לגיטימי. ואני משתתף באסיפות בחירות עכשיו שיאיר מנהיג. ואני שומע את השאלות מהקהל. ואני אומר לך, יש לנו עם ישראל גם חכם, גם יודע מה הוא רוצה. והוא גם מוכן להקריב אם בסופה של הדרך איכות חייו תשתפר, איכות חיי ילדיו תשתפר".

קבלת הפנים של הפוליטיקה הייתה לך קשה?

"אני אומר לך בכנות. במשך 18 שנה, מאז שפרשתי מהשרות, לא היה יום שלא באו אלי ואמרו, אתה חייב להיכנס לפוליטיקה, אנשים טובים צריכים להיכנס לפוליטיקה. ברגע שעשיתי את הקפיצה, נתקלתי במקלחת של צוננים, אני לא מלין על כך. אני לא מלין על כך מכיוון שאני הרווחתי את כספי ועשיתי את תפקידי ביושר ובשקיפות. ואני לא מרגיש שום צורך להתנצל על שום דבר. אני מאמין שעוד אנשים טובים, חזקים, נקיים, יכנסו לפוליטיקה. רק ככה נוכל להחזיר תקווה. רק ככה נוכל להתחיל שינוי".

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן