עסק חדש

מה לי ולפתיחת עסק? אפילו כשקראתי את הספר "אבא עשיר, אבא עני", הזדהיתי הרבה יותר עם האבא העני – צילום: Photos.com

"המצב באמת כל כך גרוע?" אני שואל בהיסוס את הבנקאי שלי. "כדאי שתמצא לך מקצוע עם הכנסה אמיתית", הוא משיב בטון חמור. חלום הכתיבה הישן, שהוגשם כשהפכתי לעיתונאי, לא הפך אותי לאדם עשיר. לפחות לא עשיר בחומר. שוק העיתונות הוכיח שוב ושוב שבמקצוע הזה יש רק שלוש דרכים בטוחות לעשות כסף: לעבור לפוליטיקה, לעשות פרסומת לבנק או להנחות תכנית ריאליטי. לצערי, בשונה משלי ויאיר, לא הצלחתי להשתלב באף אחת משלוש הדרכים. אפקט הדומינו בעולם העיתונות ומבטו הרציני של הבנקאי שלי שכנעו אותי שעם מילים לא עושים קניות בסופר וכדאי שאתחיל לחפש דרך נוספת לייצר הכנסה כספית.

"אולי אפתח עסק לכתיבה יוצרת או אעביר הרצאות", חשבתי לעצמי באופטימיות. אבל מה לי ולפתיחת עסק? אפילו כשקראתי את הספר "אבא עשיר, אבא עני", הזדהיתי הרבה יותר עם האבא העני. לאחר חיפוש אינטרנטי, אני בוחר בקורס יומי המבטיח בניית תכנית שנתית מנצחת לעסק. 300 שקל בלבד הציעו לי אפשרות להתחלה חדשה ורווחית יותר. בבוקר יום ד' הייתי בדרכי לאולם בית ציוני אמריקה בתל אביב בתקווה לגלות את הסודות להצלחת העסק.

"100 שקל לכל היום" אומר הראשון, "80 שקל רק בשבילך" אומר השני, "70 שקל ולא תמצא עוד כזה זול" אומר השלישי. עשרים הדקות הראשונות של היום מתבזבזות על סקר שוק. המטרה: למצוא חניון שמציע מוצר הוגן, חנייה, בלי לשדוד את כל כספי. הרכב מביע הזדהות עם המצב ומתחמם הרבה מעבר למותר. לאחר מספר סיבובים אני מוצא חניון במחיר מציאה, 60 שקל ליום, מרחק של עשרים דקות הליכה מן האולם.

נאמן למנטליות הישראלית אני מגיע עצבני ובאיחור למפגש. שני מנחים מעבירים את האירוע על הבמה, בעוד הקהל יושב סביב שולחנות עגולים. מנחה אחד אסרטיבי והשני מאופק יותר.

החלק התיאורטי מעביר נקודה אחת מרכזית: מוצרים קדמיים ומוצרים אחוריים. הרעיון הוא פשוט: להציע משהו נגיש וזול ללקוח כדי להכניס אותו תחת כנפיך ואז להציע לו את המוצר האחורי, היקר, זה שאמור להכניס את הכסף הגדול.

תמונות מן העבר חולפות במהירות בראשי. "מגיע לך טיפול ושיננית חינם" מזמינה אותי הפקידה החביבה. ואז, בעודי ישוב בחוסר אונים בכיסא הרופא עם שלושה מכשירים בפי, מגיעה התוספת: "אפשר להמשיך סתם להסתכל לך בפה, או להוסיף חומר שיהפוך את הבדיקה ליעילה, זה עולה רק 250 שקל, רוצה?"

דבר אחר שלומדים בקורס הוא הבנת קהל היעד שלך. אך נראה שבפועל גם המנחים לא מצליחים להסתדר עם כל הקהלים. באולם שני קהלים שונים: נשים וגברים. אישה היושבת לצידי בשולחן העגול הגיעה עם תינוק. שעת האוכל מגיעה והיא מניקה את הפעוט. לנשים מניקות יש שלב בחיי האימהות שבו הן הופכות אדישות לסביבה ומאכילות את תינוקן בחופשיות בציבור. כמו שאר הגברים סביבי, גם אני הופך נציב קרח, מביט אל העבר השני מהסיטואציה החשופה ומחכה לרגע בו יהיה מותר שוב לנוע עם המבט בחופשיות בחלל החדר. קנה האוכל מוחזר למקומו, והתינוק שסיים את ארוחתו מתחיל לבכות בקולניות עדינה. פניו של המנחה עוד לא הפשירו והוא לא מביט לכיוון התינוק כדי לבקש קצת שקט.

חלקו השני של האירוע מגיע, כשבעלת עסק של אימון והרקדות עולה על הבמה. העיקרון הנלמד כעת הוא כמה חשוב לבעל העסק להכיר את עצמו ואת מטרותיו. שני המנחים שואלים שאלות ונותנים הנחיות לשיפור העסק המזכיר סגנון חקירה של "שוטר טוב שוטר רע". המנחה הקשוח מסביר לבחורה כי היא צריכה להציב לעצמה יעד גבוה, שנה מהיום. "חצי שנה" היא אומרת ומרחיבה בדיבור אודות העסק. "שנה" מתעקש המנחה הממוקד, "שנה מהיום את צריכה להחליט מה היעד שתרצי להשיג". פינג פונג של "חצי שנה-שנה" מתעופף בין שניהם עד שלבסוף היא אומרת לו בקול: "חצי שנה – אני בהיריון!"

מסיימים את הקורס בתובנה כמה חשוב להיות תמיד צעד אחד קדימה לפני מי שמולך. בדרך לחנייה אני קונה שישיית מים, ושופך בקבוק אחד לרדיאטור כדי שהרכב לא יתחמם שוב. בדרך הביתה אשתי מתקשרת: "נגמרו המים, אל תשכח לקנות", אני נדהם מהמהירות שבה אפשר ליישם את התובנות מהקורס "אל תדאגי מאמי", אני משיב בבטחה, "את זה כבר קניתי".

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן