אינטואיציה

במשך שנים ההשקפה המקובלת הייתה שההחלטות הטובות ביותר שלנו מתקבלות באופן רציונלי, בלי שהרגשות מתערבים ומפריעים לשיקול הדעת. צילום: Photos.com

באוניברסיטת תל אביב נערך מחקר שבחן את יכולת החישוב האינטואיטיבית שלנו. לנבדקים הוצגו שתי קבוצות מספרים שונות, והם התבקשו להעריך לאיזו קבוצת מספרים יש ממוצע גבוה יותר. כיוון שהמספרים הוצגו במהירות על מסך המחשב, הנבדקים לא היו מסוגלים לזכור את המספרים וכמובן גם לא לחשב בצורה מסודרת את הממוצע שלהם. אולם ב-90 אחוז מהמקרים "תחושת הבטן" של הנבדקים ידעה לזהות לאיזו קבוצת מספרים ממוצע גבוה יותר.

כשהוצגו לנבדקים סדרות קצרות יחסית, בנות שישה ערכים, החישוב האינטואיטיבי היה קצת פחות מדויק – רק ב-65 אחוז מהמקרים הנבדקים בחרו בקבוצה המיטבית, אבל כשאורך הסדרה עלה ל-24, שיעורי ההצלחה עלו ל-90 אחוז.

כפי שמסביר בריאיון לאפוק טיימס פרופ' מריוס אושר מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב השותף למחקר, בשנים האחרונות התברר שכשאנחנו באים לקבל החלטות, מעורבות בתהליך שתי מערכות שונות.

אחת מהן, המוכרת לחוקרים כבר שנים רבות, היא המערכת הרציונלית, האנליטית, ששוקלת את ההיבטים השונים לעומקם. כשמדובר בחישובים מתמטיים היא מתמודדת איתם בעזרת אוסף כללים ותהליכי עבודה מובנים, "לפי כללי אריתמטיקה שלמדנו ושיננו", מסביר פרופ' אושר.

מערכת נוספת, שבשנים האחרונות זוכה להתייחסות רבה יותר מבעבר, היא המערכת האינטואיטיבית. כפי שמסביר אושר, היא פועלת בדרך "שאינה מילולית, אלא הוליסטית יותר". כפי שעולה ממגוון מחקרים בשנים האחרונות המנגנון הזה מתגלה הן כמהיר יותר והן כבעל קיבולת גדולה יחסית. בעוד שהמנגנון האנליטי מסוגל להתמודד בכל רגע עם סדר גודל של כשבעה פריטים, המנגנון האינטואיטיבי פחות מוגבל בקיבולת שלו, והוא מסוגל להתמודד ביעילות עם כמות גדולה יחסית של נתונים ושיקולים.

עדיין לא ברור עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על המערכת האינטואיטיבית שתביא אותנו לבחירות הנכונות, כיוון שמתברר שיש מה שיכול לבלבל את המנגנון האינטואיטיבי שלנו.

לדוגמה, בניסוי הדגימו החוקרים שלפעמים יש לנו נטייה לקחת סיכונים. הם הציגו לנבדקים שתי קבוצות בעלות ממוצע זהה, שאחת מהן כללה מספרים שנעים בטווח רחב, כלומר שחלקם גבוהים בהרבה מהממוצע וחלקם נמוכים ממנו במידה ניכרת, ואילו בקבוצה השנייה, ההבדלים בין המספרים היו קטנים יחסית ורובם היו קרובים לממוצע. מתברר שהמספרים הגבוהים שהוצגו לנבדקים משכו את המערכת האינטואיטיבית הזו – רוב הנבדקים העדיפו את הקבוצה הראשונה, בעלת הסיכונים הרבים.

עוד גילו החוקרים שגורם נוסף ש"מבלבל" את המערכת הוא סדר ההופעה של המספרים – המספרים שהוצגו לנבדק בשלב מאוחר יותר, בלטו יותר בעיניו של הנבדק, כך שהם זכו למשקל רב יותר מהמספרים שהוצגו מבין הראשונים בסדרה.

בסדרת ניסויים קודמים שביצע אושר, ביחד עם פרופ' דן זכאי וד"ר זוהר רוסו מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה, הם הדגימו שמנגנוני השיקול האינטואיטיביים משפרים את תהליכי קבלת ההחלטות שלנו בהשוואה להחלטות שאנחנו מקבלים באמצעות התהליכים רציונליים בלבד. בניסוי שלהם הם הדגימו שאת הבחירות הטובות ביותר קיבלו המשתתפים שלא רק התבקשו לקבל את החלטתם באופן אינטואיטיבי, אלא שכדי לוודא שהם אכן עושים זאת, דעתם הוסחה במהלך הניסוי באמצעות חידות – בשעה שהם הפנו את תשומת לבם לפתרון החידות, המנגנונים האינטואיטיביים המשיכו ברקע לשקול את האפשרויות השונות.

דיבייט נוקב

במשך שנים ההשקפה המקובלת הייתה שההחלטות הטובות ביותר שלנו מתקבלות באופן רציונלי, בלי שהרגשות מתערבים ומפריעים לשיקול הדעת.

הראשון שהציע אחרת הוא הפורטוגזי פרופ' אנטוניו דמסיו, שב-1994 הדגים במחקריו שבתהליכי קבלת ההחלטות שלנו מעורבים גם תהליכים רגשיים. מה גרם לו לחשוב על זה? הוא נפגש עם אליוט, מטופל שלאחר שהוסר גידול מהאונה המצחית שלו, על אף שנראה בתחילה שהכול נורמלי לחלוטין, התברר בהמשך שיכולתו לקבל החלטות נפגעה במידה ניכרת, אפילו ברמה היומיומית ביותר. במפגשו עם אליוט, דמסיו גילה במהרה שהשפעה נוספת של הניתוח הייתה שתהליכי עיבוד הרגשות שלו נחלשו, כך שלמעשה כפי שתיאר דמנסיו, אליוט אינו חווה יותר רגשות.

בהמשך, בעקבות מחקריו עם מטופלים נוספים הסובלים מתסמינים דומים, הסיק דמסיו שבבואנו לקבל החלטות, הרגשות שלנו, כמו הפחד למשל, נותנים לנו משוב מהיר האם ההחלטה שקיבלנו נכונה. לטענתנו של דמסיו, בלי המשוב הזה, יכולתנו לקבל החלטות נפגעת במידה ניכרת. הרעיון הזה של דמסיו הצית בין החוקרים דיבייט נוקב הנמשך עד היום.

אך הדיבייט התרחב והסתעף מאז, כשרעיונות נוספים טלטלו את ההשקפה המקובלת והדגימו את יתרונותיהם של ההיבטים האינטואיטיביים המעורבים בקבלת ההחלטות שלנו. ב-2006, החוקר ההולנדי פרופ' אפּ דייקסטריוס הדגים שכשאנחנו צריכים לקבל החלטות מורכבות, הכוללות שיקולים רבים, כדאי שאחרי שנלמד קצת את הנתונים והשיקולים השונים, נעזוב אותם ו"נישן עליהם" לדבריו. מתוך הניסויים שערך הוא הדגים שפעמים רבות, התהליך האינטואיטיבי יוביל אותנו להחלטה הטובה ביותר.

פרופ' אושר מציע את נקודת המבט הזהירה שלו בדיבייט הנוקב וטוען ש"אין פה תשובה חד משמעית ופשוטה". להשקפתו, לא מזיק לנתח מה טוב בכל אפשרות, אבל אחרי זה כדאי לשקלל את כל ההיבטים, "ולעשות איזו שהיא אינטגרציה של השיקולים, וזה נעשה טוב יותר על ידי המערכת האינטואיטיבית… טוב לחשוב ולנתח את הדברים, אבל אחר כך כדאי גם 'לישון על זה'".

כיוון שתחום המחקר הזה צעיר יחסית, נותר לנו להמתין ולראות לאן הוא עוד ימשיך להתפתח, מה עוד נגלה על היכולות של המנגנונים האינטואיטיביים שלנו, ובאיזה נסיבות כדאי לנו להיעזר בהם.

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן