שוק הפשפשים

צילום: יאירה יסמין /אפוק טיימס

שישי בבוקר בשוק הפשפשים ביפו. אני מטיילת לאיטי בין הדוכנים ומרגישה תחושה נעימה של חוצ-לארץ. בשנה האחרונה שינה השוק את פניו ללא היכר ובין מתחמי המגורים היוקרתיים שזלגו ממש אל תוכו, נפתחו גם מסעדות מיוחדות ובוטיקים, המותירים, לצד האווירה הצבעונית והלא מחייבת של השוק, ארומה אנינה של טוב טעם.

שוק הפשפשים

צילום: יאירה יסמין /אפוק טיימס

אני עוברת ליד "האיטלקיה בפשפשים" ונזכרת שלא אכלתי דבר מלבד שתי כוסות קפה בבוקר. "האיטלקיה", בה ביקרתי לאחרונה, קרצה לי בזכות המנות האיטלקיות העממיות והמשובחות שלה. "פועה" העתיקה, המציעה אוכל בריא ומעוטרת בעתיקות המחממות את ליבם של הסועדים בה בנוסטלגיה עדינה, גם הייתה אופציה. התקשתי לפספס את מסעדת "סיפו" הקרובה, שהציגה כהרגלה ניחוחות משכרים של שפע של פירות ים טריים. בעוברי ליד מסעדת "יאסו סלוניקי", שבאים אליה מרחוק רק כדי לטעום מהמאזטים המדהימים שלה (אסור לוותר על קציצות הפרסה וסלט העגבניות החריף), נזכרתי איך זימרתי שם בעבר שירים יווניים.

הפעם החלטתי להיכנס למסעדת "פרג'י" הטריפוליטאית (ברחוב פנחס בן יאיר 8) הפועלת משנת 1956 ומכילה שני חדרים צנועים. האוכל הביתי ומנת הדג החריף שהתענגתי עליו כבר בעבר השרו עלי אווירה עממית נעימה ואותנטית. בימי חמישי מגישים כאן מנות טריפוליטאיות מיוחדות במחירים מצחיקים: 60-35 שקל לסועד.

שוק הפשפשים

צילום: יאירה יסמין /אפוק טיימס

כנראה שהטיול הלוך ושוב בין הסמטאות והדוכנים עשה את שלו ועורר בי תיאבון בריא: הזמנתי קוסקוס עם בשר, שהגיעו לצד שפע של סלטים וסלסלת לחם ובלי משים ניגבתי את הצלחת עד תומה. זיווה, נכדתו של המייסד, סיפרה לי שלקוחותיה הוותיקים זוכרים כיצד הם היו מגיעים בילדותם בצאתם מבית הספר לאכול את מנת הבית דאז: קצה של לחם ממולא בשעועית עם בשר, המכונה כאן "ראש לחם". "את חייבת לטעום את זה", היא משדלת אותי ומוסיפה: "אם יהיה לך רעב פתאומי תבואי ואכניס לך ראש של לחם דרך החלון של האוטו".

שוק הפשפשים

צילום: יאירה יסמין /אפוק טיימס

ההחלטה של "להיות תיירת ליום אחד", החדירה בי מן רוח ידידותית ונעימה שנשאה אותי אל מעבר לפינה, לפגוש את השכנים. סוניה גרבי, אחות מוסמכת בעברה, פתחה, ברחוב בן יאיר 5, עם יהודה, בעלה, חנות וילונות, מפות, כריות ושמלות – הכול בסגנון בוכרי עשיר בצבעים עזים וקישוטי תחרה שעיצבה לבדה. ניסיתי שמלה ונראיתי בעצמי כמו וילון גדול. ניסיתי עוד שמלה והרגשתי כמו אוהל. השמלות היו יפות אבל משום מה, אחרי הקוסקוס, זה לא כל כך התאים. החלטתי שאני פוצחת בדיאטה וסוניה ביקשה משושי העובדת שתשים לנו מוסיקה קלאסית בזמן שהיא הראתה לי וילונות וכריות מקסימים במחירים סבירים. כבר היינו חברות טובות וסוניה הזמינה אותי אליה לארוחת שישי והכתיבה לי מתכונים בוכריים צמחוניים.

שוק הפשפשים

צילום: יאירה יסמין /אפוק טיימס

בחנות שלידה פגשתי עוד אשה מעניינת, אלי קלדרון, שמנהלת את "סטודיו קלדרון" הסמוך. על ירושלים נאמר שכל בניה משוררים, ועל יפו ניתן לומר שכל בניה ובנותיה מעצבים. קלדרון הוא חנות ומפעל לתיקי מעצבים. אם תחשקו בעיצוב מקורי משלכם, תוכלו להצטרף לאחת הסדנאות שהיא עורכת. למרות שאני, עם שתי הידיים השמאליות שלי הסתבכתי עם רצועות הכתף של התיקים, גם מכאן אני יוצאת עם שלל רב – תיק קטן, שחור, שיאפסן בנוחות את כל התעודות המבולגנות שלי.

חשתי כי נפשי זקוקה למנת השקט שלה. לאחר הדיבורים, הריחות, האוכל, הסמטאות הצפופות והחנויות ההומות מאדם – רגלי נשאו אותי אל הים, הנמצא במרחק חמש דקות הליכה – הקינוח האמיתי שיפו מציעה ליום של כיף. נשענתי על מעקה הטיילת הגובלת בים וגיליתי, שככה סתם פתאום, באופן בלתי רצוני, אני מחייכת.

לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן