כללים לאקטיביסטים בפייסבוק

עובדה מס' 1: יש הרבה אנשים טובים שרוצים לקדם מטרות מקסימות.
עובדה מס' 2: רוב האנשים האלו מצליחים בדרך כלל בעיקר להרגיז את חבריהם במדיה החברתית.

אריה ברלין. מתוך פרסום בדף הפייסבוק של אליאב אללוף

אתם יודעים על מה מדובר: ילד שזקוק לתרומה של 250 אלף דולר לניתוח שיציל את חייו, מקלט לכלבים שמחפש מישהו שיאמץ כלבים לפני המתה, הצלת חוף ים מטייקונים ומה לא.

הרבה אנשים מדברים על קמפיין ויראלי, אבל בכמה קמפיינים באמת מוצלחים אנחנו נתקלים?

מעט מאוד. לא מעט פעמים, כשאנשים נותנים לנו דוגמאות, הם מזכירים לא פעם פרויקטים מוצלחים מ-2011, 2008 או 2006. אז למה בעצם רוב ה"קמפיינים הויראליים" לא מדביקים אותנו?

תחשבו על מה שבדרך כלל עושים אקטיביסטים: לוקחים סיפור שחוק, כזה ששמענו אתמול ונשמע מחר. ומצפים שכולם ישתפו. למה? כי זה חשוב. במילים אחרות, הם מתעלמים לחלוטין מהדרך שבה הם גורמים לקהל המטרה שלהם להרגיש. הנה שלוש דוגמאות נפוצות:

  1. טרחנות
    "אחי תעשה לי טובה", "מ'כפת לך, עולה לך כסף?", "אני אף פעם לא מבקש".
    אבל זה כן עולה. זה פשוט לא עולה בכסף. ומה יקרה אם תסכים לשתף פעם אחת? יבקשו ממך שוב. ולא רק אותו בנאדם, אלא מישהו אחר. "רגע, כלבים אתה משתף וחתולים לא? נשים מוכות פחות חשובות לך מכלב עזוב? ילד חולה סרטן לא מספיק מרגש אותך?"
  2. אפקטיביות יורדת
    מה קורה לאנשים שמשתפים הרבה? האפקטיביות שלהם יורדת. אם אתה מתייחס לעמוד הפייסבוק שלך כמו אל לוח מודעות ואל החברים שלך כמו אל קהל שבוי, אז כדאי שתתעורר ותריח את הקפה: הסיכוי שהם ימשיכו לקבל את התכנים שלך ילך ויפחת, פשוט מאוד כי זה לא מעניין אותם. האלגוריתם של פייסבוק אפילו לא יציג את הפרסומים שלך לחברים.
    ככל שתמשיך להטריד, ככה יראו אותך פחות.
  3. תחושת חוסר אונים
    גם כשזה מעניין אותנו ואנחנו לא מודאגים ממה אחרים יגידו, עדיין בהרבה מקרים אנחנו לא משתפים פעולה כי זה מרגיש גדול מדי. הקרב מרגיש אבוד, ובמקום להרגיש תחושת התעלות, אנחנו חשים בתסכול וחוסר אונים.

 אז איך בכל זאת אפשר להזיז משהו בפייסבוק הזה?

הנה דוגמא של פרסום פייסבוק מוצלח מה-3 ביוני שהופיע בעמוד הפייסבוק שלי:

הלוואי שתמות
**************

שם האיש בתמונה הוא אריה ברלין בן 64. כשהיה לוחם צנחנים ביום כיפור, נפל לידו פגז מרגמה. אחד הרסיסים חדר לאחת מחוליות עמוד השדרה בצווארו – וחתך את חוט השדרה. מאותו יום, אריה הפך לנכה 100%, ללא יכולת להניע את ידיו או רגליו, מרותק לכסא גלגלים, לביתו, תלוי באחרים.
במשך 30 שנה הגיע פיזיוטרפיסט בכדי לטפל בו במיטתו בנאמנות 3 פעמים בשבוע על מנת לשמר שגופו לא יתנוון. משרד הביטחון היה משלם כפי שצריך עבור הטיפולים הללו, אבל הכול השתנה פתאום ביום אחד.
אחד הפקידים במשרד הביטחון החליט להפסיק את זה. אולי הם באמת צודקים. אולי באמת הגיע הזמן שלוחם שהפך לנכה, ימות כבר.בכל זאת, 30 שנה הם מבזבזים עליו כסף.
אבל אריה הוא אחד מני רבים. אנשים טובים, אנשים שכל אחד מאתנו מכיר. אנשים שהפכו לנכים כשהגנו על המדינה, ועכשיו צריכים להתמודד עם אטימות לב של ביורוקרטיה שרירותית.
הם יצאו למאבק על חייהם, וזה יקרה ביום ג’ הקרוב, בכנסת. הם לא מבקשים מכם נדבות – רק את מה שקיבלו עד עכשיו, את מה שמגיע להם. את מה שהפסיקו לתת להם, סתם כך. ביום ג’ הוא בכנסת. חשוב להראות לו ולהם שאנחנו יודעים שאפשר לחסוך בתקציב הביטחון בלי לאבד צלם אנוש.
אם אתם בעד משרד הביטחון, אנא התעלמו ממילים אלו. אם אכפת לכם מאריה ברלין – אתם מוזמנים להראות את זה: לייק, תגובה, שיתוף.
אני מקווה שאריה לא ימות. ואתם?

163 אלף איש נחשפו ישירות לפוסט הזה, והוא הגיע ללמעלה מ-57 אלף לייקים ו-15 אלף שיתופים.

הוא פורסם בעוד לא מעט מקומות ואתרי תוכן, ותוך שעות בודדות הגיב ראש אגף השיקום במשרד הביטחון שהתקשר והודיע שמדובר בטעות ושכירופרקט יחזור לעבודה ואריה ברלין ימשיך לקבל טיפול (מהלך נבון שכנראה חסך ממשרד הביטחון לא מעט ביקורת, שכן ערוצי הטלוויזיה והעיתונים שרצו לכתוב על הסיפור, נמנעו מכך ברגע ההודאה בטעות). מאות אנשים איתרו את מספר הטלפון של אריה ברלין והתקשרו אליו להציע עזרה, סתם ככה.

ולמה זה הצליח בזמן שמרבית המאבקים נכשלים?

שימו לב איך אתם מרגישים בתחילת הפוסט ואיך הרגש הזה משתנה ומתעצם תוך כדי.

יש פה סיפור עם טובים ורעים. יש רגש – המון רגש. יש טוויסט בעלילה. יש משהו שפשוט להבין וברור לכל. ואז אתם מוצאים את עצמכם מזדהים עם אדם שאתם כלל לא מכירים, ומרגישים כאילו שרירות הלב השלטונית מופנית אליכם. ומה מבקש מכם כותב הפוסט לעשות? משהו נורא פשוט: רק להראות שאכפת לכם.

אז בפעם הבאה שאתם רוצים לבנות מהלך לטובת הכלל, תחשבו על אריה ברלין. תחשבו על איך הרגשתם כשקראתם את השורות האלו, ואז תשאלו את עצמכם: האם אני מצליח לייצר את התחושה הזאת?


הכותב הוא מנטור מדיה חברתית ויועץ שיווקי.

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!