לעולם לא עוד?

למרות התיעוש וההתפתחות המסיבית, סין עדיין מוצפת במאות ואולי אלפי מחנות עבודה בכפייה הזכורים מתקופות חשוכות בהיסטוריה האנושית. ולא, הם לא ריקים. לאחרונה הודיע המשטר הסיני כי עד סוף השנה ישנה את שיטת מחנות העבודה בכפייה. האם משהו באמת ישתנה ומה ההשלכות של זה

שנת 1960, הארי וו יושב בכיתה בבית ספר תיכון לצד תלמידים נוספים, תקופה קצרה לפני סיום הלימודים. לכיתה נכנסים שוטרים ומכריחים את הארי וחבריו לחתום על מסמך שאותו הם לא יכולים לקרוא. "אני לא יכול להראות לך את המסמך", אומר לו השוטר. "אבל אם תחתום, זה יהיה לטובתך".

CHINA-POLITICS-CONGRESS-JUSTICE-PRISON

שי ג'ין-פינג, מנהיג סין, על רקע מחנה העבודה מא-סאן-ג'יא – אילוסטרציה: ג'ף ננרלה, אפוק טיימס.Ed Jones/AFP, Feng Li/Getty Images, Minghui.org

הארי חותם ונלקח למחנה עבודה בכפייה. באמצע הלילה הוא מובל לחדר חקירות ונקשר עם הראש למטה: "שם, תאריך לידה, כתובת", דורש הסוהר שמביט במסמך של הארי. "חתמתי על המסמך מבלי לדעת מה נכתב בו", מנסה הארי להציל את עצמו. הסוהר מסתכל על המסמך, מביט בהארי ומבשר לו שהוא חתם לחיות את חייו במחנה עבודה בכפייה. את 19 השנים הבאות הארי מעביר בעבודות פרך ועינויים במחנה העבודה. אימו מתאבדת כשהיא שומעת על כך, ואביו נרצח במחנה אחר.

עוד נחזור להארי בהמשך. 40 שנה מאוחר יותר, בשנת 2000, סין הופכת אט-אט למדינה המתפתחת ביותר באסיה: קצב הצמיחה שלה מטפס, ההשקעות הזרות נוסקות, והתיירים גודשים אותה במשך כל ימות השנה. נראה שסין עברה מהפכה.

אבל בצפון-מזרח סין מתרחש דבר אחר, סמוי מהעין. בפרובינציית ליאו-נינג מוקצים סכומי עתק לשיפוץ והרחבה של בתי כלא ומחנות עבודה בכפייה. אחד המוקדים המרכזיים הוא מחנה העבודה מא-סאן-ג'יא, שהפך לעיר הכלא הראשונה בסין. אלפי דיווחים על עינויים קשים המתרחשים שם מתחילים לזלוג לאינטרנט.

באותם ימים, אישה בבייג'ינג ששמה ג'ניפר זאנג מתחתנת, מסיימת לימודי תואר שני בהצטיינות ומקבלת עבודה במכון היוקרתי להתפתחות ומחקר של המועצה הלאומית של סין. היא בטוחה שהיא בפסגת הקריירה שלה, עד שלילה אחד היא שומעת נקישות עזות בדלת. בשעה שתיים לפנות בוקר פורצים שוטרים לביתה וגוררים אותה החוצה ללא הסבר, מול עיניהם המבועתות של בעלה ובתה הקטנה.

ג'ניפר נלקחה למרכז מעצר בבייג'ינג מפני שתרגלה "פאלון גונג", שיטה המשלבת תרגול מדיטציה לצד שיפור מוסרי. השיטה נאסרה לתרגול בסין שנה קודם לכן לאחר שג'יאנג דזה-מין, מנהיג סין, גילה שמתרגלים אותה עשרות מיליוני אנשים.

במרכז המעצר ג'ניפר שוהה לצידן של נרקומניות ופרוצות הממתינות עד שההליך המשפטי בעניינן יסתיים, ואז הן נשלחות למחנה עבודה בכפייה (לאו-גאי בסינית). בניגוד להיגיון הרגיל, ג'ניפר לא עוברת שום הליך משפטי, ואף כי לא ביצעה עבירה פלילית היא נשלחת למחנה מסוג אחר – "מחנה לחינוך מחדש באמצעות עבודה בכפייה" (לאו-ג'יאו בסינית).

הרכב המשטרתי שלוקח אותה למחנה ביחד עם אסירים נוספים נעצר מול בניין גדול. היא מורדת מהרכב ושומעת קול חזק המצווה עליה לרדת לשפיפה, לחבק את הראש ולהביט בבהונות. אם היא לא מצייתת היא מקבלת מכת חשמל. התרגיל הזה נמשך כל היום. הצוואר שלה כואב, הידיים כבדות, וככל שחולף הזמן הרגליים נהיות רדומות ומתחילות לרעוד. הכאב בלתי נסבל.

ג'ניפר מתפתה להרים מעט את מבטה ורואה לצידה אישה צעירה ויפה. שמה וָאנְג-קֶה, בת 29, בוגרת אוניברסיטת נן-ז'ינג. עד לא מזמן עבדה בחברה זרה בבייג'ינג ונישאה לפקיד בכיר במפלגה, אבל כעת היא עוברת חינוך מחדש במחנה עבודה בכפייה. שנייה לאחר מכן ג'ניפר נגררת למרכז החצר הפנימית במחנה ומקבלת מכות חשמל בכל גופה. כל שוק מטלטל אותה ומעביר בה כאב שורף.

למחרת בבוקר מכריחים אותה להישאר נעולה בתא ולדקלם הוראות. אבל היא לא יכולה להתעלם מרעשי הפיצוח שמגיעים מהחצר, מרעש האלות החשמליות. פתאום שקט, רעש של אנשים רצים בחצר, ואז צווחה נוראית ששוברת את ליבה: "אהה…!"

פרט לנרקומנית ששוהה איתה בתא, כל יתר הנשים בוכות. גם לג'ניפר מתחילות לזלוג דמעות. קולות העינויים ממשיכים עוד ועוד עד שהיא מרגישה שאינה יכולה לסבול זאת יותר.
בחודשים הבאים ג'ניפר סובלת ממכות חשמל, עבודות פרך שנמשכות 20 שעות ביום, הרעבה ומניעת שינה. מפקדי המחנה מנסים "לחנך אותה מחדש" ומאלצים אותה לכתוב דוחות מחשבה שבהם היא אמורה להוקיע את כל האמונות שלה. לבסוף הם אף מאלצים אותה לעזור לשוטרים לענות את האסירים החדשים שמובאים למחנה, כדי לעזור להם "להשתנות".

לבסוף ג'ניפר בורחת מסין לאוסטרליה וכותבת ספר המתעד לפרטי פרטים את הזוועות שעברה בזמן שהותה במחנה עבודה בכפייה.

בשנת 2006, שנה לאחר מכן, עיתון "האפוק טיימס" חושף מחנה סודי הנמצא בבית החולים סו-ג'יא-טון שבצפון-מזרח סין. מעדויות מתברר שבמחנה מוחזקים למעלה מ-6,000 אסירים המשמשים כבנק איברים חי. עשרות עדויות וראיות שמגיעות בהמשך וזוכות לגיבוי אף בדוחות בינלאומיים בלתי תלויים, מלמדות כי המשטר הסיני עוסק במקום זה בקצירת איבריהם הפנימיים של האסירים, בעודם חיים, לצורך מכירתם לתעשיית ההשתלות.

מפסיקים לשלוח אנשים למחנות?

אוגוסט 2012, המדיה החברתית בסין גועשת. טָאנְג חְװֵי, אם לילדה שנחטפה, נאנסה ונמכרה לזנות, מוחה על הטיפול האיטי של המשטרה בפרשה ודורשת עונש מוות לגברים המעורבים. עקב כך היא נשלחת לחינוך מחדש במחנה עבודה בכפייה לתקופה של 18 חודשים.

המחאה החברתית ברשתות מובילה לבסוף לשחרורה, ומעוררת דיון ער בשיטה של מחנות העבודה. כחמישה חודשים מאוחר יותר, בתחילת 2013, נטען בפוסט ברשתות החברתיות כי האיש שאחראי על כוחות המשטרה ומערכת בתי המשפט בסין, מזכיר הוועדה לענייני פוליטיקה וחוק, מֶנְג גְּ'ייֵן-ג'ו, אמר בפגישה סגורה כי שיטת מחנות העבודה תיפסק ב-2013. כמה שעות לאחר מכן הצנזורה מוחקת את הפוסט, אבל סוכנות החדשות "שין-חואה", המשמשת כשופר של המפלגה הקומוניסטית, מדווחת כי המשטר "ישנה" את השיטה של מחנות העבודה, ולא "יסיים" אותה.

כחודש מאוחר יותר מגיע הסבר ראשון מתוך המערכת. ראש כוחות בטחון הפנים בפרובינציית יו-נאן שבדרום מערב סין מודיע כי הפרובינציה מפסיקה לשלוח אנשים לחינוך מחדש במחנות עבודה בכפייה, אולם אלה השוהים כעת במחנה ימשיכו לרצות את תקופת מאסרם. הסבר נוסף מגיע מכיוון פרובינציית גואנג-דונג הדרומית שמבצעת הכנות לעצירת התנהלות זו בתחומה.

CHINA-PRISON-CRIME

צילום מבית כלא בנאן-ג'ינג – צילום: STR/ AFP

באותם ימים ה"אפוק טיימס" מבצע ראיונות עם אנשי מפלגה בצ'ונג-צ'ינג, עיר גדולה בדרום-מערב סין. מהראיונות עולה חרדתם של חלק מאנשי הממשל שסיום שיטת המחנות תיתפס כהודאה בפשעים המבוצעים במחנות. כך הם עצמם ייאלצו לשלם מחיר אישי, לאחר ששלחו לשם עשרות אלפי אנשים תחת שרביטו של מזכיר המפלגה הקודם בעיר, בו שי-לאי. בו הודח ונמצא כעת תחת חקירה חשאית, אך שותפיו לפשע בממשל בצ'ונג-צ'ינג אינם מוצאים מרגוע.

נתונים רשמיים מראים ש-160 אלף איש כלואים ב-350 מחנות ל"חינוך" מחדש באמצעות עבודה בכפייה (לאו-ג'יאו) ברחבי סין, נכון לסוף 2008. הנתון אינו כולל את מחנות העבודה האחרים (לאו-גאי), כך שמספר המחנות גבוה הרבה יותר מהנתון הרשמי. הערכות שונות גורסות כי במחנות כלואים מיליוני בני אדם.

לפי הערכות משקיפים זרים שעליהם נסמכת מחלקת המדינה האמריקנית, קבוצות שונות נרדפות במחנות העבודה – מבני המיעוט הטיבטי, נוצרים ועד מתנגדי משטר. אולם הקבוצה הנרדפת ביותר בסין היא מתרגלי הפאלון גונג – לפחות מחצית מהאסירים המוחזקים כיום במחנות העבודה בכפייה בסין הם מתרגלי השיטה.

לאחר ההודעה על שינוי מערכת מחנות העבודה בכפייה, אתרי אינטרנט האוספים עדויות על רדיפת הפאלון גונג מדווחים כי מספר האנשים הנשלחים כעת למחנות עבודה בכפייה צנח בחדות, אולם במקביל עלה בחדות מספר האנשים הנשלחים לבתי סוהר, במקום למחנה עבודה.

"בכל לילה הופיע אותו חלום כואב"

אחרי 19 שנים במחנה עבודה בכפייה הארי וו ברח מסין, השתקע בארה"ב והקים קרן מחקר שאוספת מידע על מחנות העבודה בכפייה. כששמע על הרפורמה החדשה הוא מיד טען שאין סיכוי שהיא תתרחש באמת. "על איזו רפורמה הם מדברים? בעבר דיברו על רפורמות בפולין, בגרמניה המזרחית וברוסיה הסובייטית. האם הייתה אי פעם מערכת קומוניסטית שעברה רפורמה ונהפכה למערכת פוליטית חופשית? אין סיכוי, זה בלתי אפשרי", הוא אמר בריאיון לתחנת רדיו בגרמניה.

לדבריו, מערכת המחנות לעבודה בכפייה היא חלק מהמערכת הקומוניסטית, שמטרתה להעביר אנשים שטיפת מוח ולגרום להם לשנות את הדרך שבה הם חושבים, כדי שיוכלו לקיים את המערכת של המפלגה הקומוניסטית. "לכן המפלגה הקומוניסטית לא יכולה לשרוד ללא זה", הוא מציין.

בגלל ההתפתחות הכלכלית של סין, קל מאוד להאמין שאולי הארי וו ודומיו חיים עדיין בעבר ולא ערים לרפורמות שסין עוברת. במיוחד מאז חודש נובמבר בשנה שעברה, כששי ג'ין-פינג תפס את השלטון וחרט על דגלו רפורמות חברתיות ופוליטיות חדשות.

אולם גם האנליסטים שדיברנו עמם, ביניהם עורכי דין בסין, הפגינו אופטימיות זהירה וסייגו את ההתפתחויות. "אנחנו חוששים מכך שסין מחליפה את המונח 'חינוך מחדש באמצעות עבודה' במערכת מעצר מנהלית שונה", מתריעה מאיה וואנג, אנליסטית ב"משמר זכויות האדם" בהונג-קונג.

"היו דיבורים על פיילוט כזה", אומר רוזיאן ריף, מנהל מחלקת מזרח אסיה באמנסטי בהונג-קונג. "קוראים לזה פרויקטים לתיקון התנהגות בלתי-חוקית, אבל [כרגע] אנחנו לא יודעים משהו מעבר לזה".

ההתפתחויות גם לא מפתיעות את ג'ונְג וֵיי-גואנג, חוקר משטרים טוטליטריים שיושב בגרמניה. "השם עשוי להשתנות כיוון שהוא לא נראה טוב. אבל המטרה של המפלגה הקומוניסטית תישאר זהה", הוא טוען. ג'ונג גורס כי ללא רפורמה פוליטית רחבה בשלטון המפלגה עצמו, הוא אינו יכול להתייחס להתפתחויות ברצינות, ובינתיים זה נראה לו כמו תעמולה.

בימים אלה עדיין לא ברור האם באמת תצא לפועל עד סוף השנה הרפורמה במערכת מחנות העבודה בכפייה, או שאזרחי סין יגלו שזה היה רק חלום ובסופו של יום נשארה אותה הגברת בשינוי אדרת.

"החלק הגרוע ביותר ביום שלי היה הרגע הראשון לאחר שהתעוררתי משינה", כותבת ג'ניפר זאנג בספרה "עדות היסטורית". "למרות שהייתי חצי מתה מהתשה, עדיין חלמתי בכל לילה. ובכל לילה זה היה אותו חלום כואב באופן בלתי יתואר – הייתי בבית כלא ובכל פעם ששוחררתי הם החזירו אותי פנימה. בכל פעם שהתעוררתי המחשבה הראשונה שהייתה לי הייתה תודה לשמים שזה היה רק חלום! אבל באותו רגע הכתה בי ההבנה שהמציאות שלי גרועה הרבה יותר מהחלום הגרוע שלי. לא רק שהייתי במחנה לחינוך מחדש באמצעות עבודה בכפייה, אלא שגם ציפה לי עוד יום אינסופי של עבודת פרך".

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!