רוצה לשפר את מצבך הבריאותי? לך תתנדב

מחקרים מדגימים שיפור במצב מערכת הלב וכלי הדם בקרב מתנדבים, ובעיקר בקרב אלו שרוצים לעזור מכל הלב

volunteer

צילום: SXC.hu

מכירים את המשפט שאומר שמעשים טובים זוכים בגמול טוב? כנראה שכאשר אנחנו פועלים ומתנדבים כדי לעזור לאחרים, גם אנחנו בעצמנו נתרמים מכך.

מתנדבת ששמה מירי למשל, פעילה כבר שנים רבות במגוון ארגונים, ביניהם עמותת ה.ל.ל ועמותת עזר מציון. היא מספרת שבין היתר מניעה אותה תחושה פנימית שאומרת "שאם יש לי, אז נכון וחשוב לתת גם לאחרים".

"בפעילות ההתנדבותית שאני עושה קורה משהו טוב לאחרים, ולכן אני מקבלת ממנה תחושה עמוקה של משמעות", היא מספרת. "כמה חשוב שיש מישהו שיכול להקשיב לאותם אנשים, שמוכן להיות שם בשבילם".

מירי מספרת שמעבר לחשיבות שבפעילות כשלעצמה, מעצם העשייה, "יש לפעמים הרגשה לא רק של התרוממות רוח, אלא גם של אדרנלין שזורם בגוף וגורם לו להרגיש קל יותר ואנרגטי יותר".

מגוון מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות מעידים על כך ומדגימים כיצד מצבם הבריאותי של המתנדבים משתפר, ובגילאים מבוגרים אפילו כיצד הפעילות ההתנדבותית קשורה לשיעורי תמותה נמוכים יותר.

מדענים מאוניברסיטת קולומביה הבריטית שבקנדה למשל, הצליחו להדגים במחקר שפורסם בסוף פברואר כיצד השפיעה פעילותם ההתנדבותית של נערים ונערות על מצבם הגופני. רמת הכולסטרול בדמם של המתנדבים הצעירים פחתה, הודגמה ירידה במדדים הדלקתיים שלהם ואפילו משקל גופם התאזן מעט. כפי שטוענים החוקרים, כל השינויים האלו קשורים לכך שבמשך עשרה שבועות הצעירים התנדבו וסייעו לילדי בית ספר יסודי במשך שעה וחצי בשבוע.

במחקר השתתפו 106 תלמידי כיתות י'. 52 מהם לקחו חלק פעיל בתכנית התנדבות שמעודד בית הספר, בדומה לפרויקט "המחויבות האישית" המוכר לתלמידי התיכון הישראלים. יתרת הנערים שהשתתפו בניסוי נכנסו לרשימת המתנה וחיכו "שיימצא" עבורם השיבוץ ההתנדבותי המתאים.

בעוד שאצל התלמידים שהמתינו לתחילת ההתנדבות לא התקבלו הבדלים משמעותיים בין המדדים שנבדקו לפני הניסוי לאלו שהתקבלו אחריו, בקרב המתנדבים הושג שיפור גם בהיבטים המנטליים – מצבי הרוח שלהם השתפרו ומידת האמפתיה שלהם ונכונותם לעזור לזולת, גברה. כפי שמסבירים החוקרים, בעקבות השיפורים במצב המנטלי התקבלו גם היתרונות הפיזיולוגיים שציינו.

"המתנדבים שדיווחו על העלייה החדה ביותר ברמת האמפטיה שלהם, במידת ההתנהגות האלטרואיסטית ובבריאותם הנפשית הם גם אלו שהדגימו את השיפור הרב ביותר בבריאות הלב וכלי הדם", מסבירה ד"ר חנה שרייר מצוות החוקרים בהודעה לעיתונות.

אין זו הפעם הראשונה שחוקרים מדגימים את סגולותיה הרפואיות של ההתנדבות. ממחקרים קודמים כבר התברר שהתנדבות עוזרת למנוע מצבים דיכאוניים ומפחיתה את הופעתן של בעיות רפואיות ושל מוגבלויות תפקודיות. חוקרים מציעים שאלו נובעים בין היתר מתחושת המשמעות שמשיגים המתנדבים ומשיפור כללי שהם משיגים בתחושת הרווחה האישית (Well Being), תחושות שמגוון מחקרים כבר הוכיחו את תרומתן לבריאותו הפיזית של האדם ואפילו להארכת חייו, גם ללא קשר להתנדבות.

העיקר הכוונה

פרופ' שרה קונרת' מאוניברסיטת מישיגן בדקה במחקרה שפורסם ב-2011 האם קיים קשר כלשהו בין פעילות התנדבותית לבין תוחלת החיים. מתברר שכן, אבל תלוי – תלוי מה המניע של המתנדב. לדבריה, שיעורי התמותה הנמוכים ביותר התגלו בקרב אלו שמתנדבים מתוך שיקולים זולתניים, כשבאמת רוצים לעזור לאלו שזקוקים לכך. כשהמתנדב מונע משיקולים הממוקדים בו עצמו, כמו למשל רצון להיות במגע חברתי עם אחרים או לרכוש יכולת חדשה, שיעורי התמותה שהתגלו דומים לאלו של האנשים שכלל אינם מתנדבים.

מעל 5,500 משתתפים בני 65 נשאלו בשנת 2004 לגבי הרגלי ההתנדבות שלהם ולגבי מצבם המנטלי. בין השאלות הרבות, המתנדבים התבקשו לפרט כמה שעות בשבוע הם עוסקים בפעילות התנדבותית ולדרג את חשיבותם של מספר שיקולים המניעים אותם לצאת ולהתנדב. כעבור ארבע שנים יצאו קונרת' ושותפיה למחקר לבדוק מה עלה בגורלם של משתתפי הניסוי – כמה מהם הלכו לעולמם במשך אותן השנים.

בבדיקה התגלו פערים משמעותיים: בקרב אלו שאינם מתנדבים, שיעור התמותה דומה לשיעורי התמותה המוכרים לשכבת הגיל הרלוונטית – 4.3 אחוזים, ואילו מבין המתנדבים נפטרו רק כ-2.3 אחוזים. עוד גילו החוקרים שגם מספר שעות ההתנדבות השבועיות משפיעה – ככל שעולה מספר שעות ההתנדבות הסדירות, כך שיעורי התמותה נמוכים יותר.

אבל כפי שציינו, הפרמטר החשוב ביותר שגילו החוקרים הוא הכוונה. שיעורי התמותה הנמוכים ביותר – 1.6 אחוזים – התגלו בקרב אלו שהונעו משיקולים אלטרואיסטים, ורצו לעזור לאחרים ולא לעצמם. שיעור התמותה בקרב אלו שהתנדבו מתוך שיקולים המוכוונים לתועלתם האישית עמד על ארבעה אחוזים.

"מעניין לגלות שכשהתועלת האישית הופכת למניע המרכזי, אותם יתרונות בריאותיים הנובעים מהתנדבות מאבדים הרבה מעוצמתם", מסבירה קורנת' בהודעה לעיתונות.

בריא לעזור לאחרים

פרופ' מייקל פולין מאוניברסיטת באפלו שבארה"ב בדק את הנושא מנקודת מבט רחבה מעט יותר וגילה שעצם העזרה לאחרים מקלה על ההתמודדות שלנו עם לחצים אישיים. ממסקנותיו עולה שעזרה כללית לאחרים, בניגוד לקבלת עזרה מהם, מגנה על בריאותנו ומאריכה את חיינו.

במחקר שפורסם בינואר השנה לקחו חלק מעל 800 קשישים. בתחילת המחקר הם נשאלו לגבי מידת העזרה שנתנו לאחרים במהלך השנה האחרונה, למשל בביצוע שליחויות קטנות עבור מכריהם, עזרה בניקוי בתיהם או משימות שגרתיות אחרות.

במשך חמש השנים הבאות החוקרים עקבו אחר תוחלת החיים של משתתפי הניסוי ולמדו מתוך נתונים רשמיים מי מהם הלך לעולמו.

פולין ושותפיו גילו שאלו הנוהגים לעזור לאחרים מצליחים להתמודד טוב יותר עם מצבי מצוקה ולחץ, כך שהם נפגעו מהם פחות וזכו לתוחלת חיים ארוכה יותר.

כמובן שמדובר כאן בנתונים סטטיסטיים בלבד ולא בתרופת פלא. עם זאת, כפי הנראה קיים מתאם כלשהו בין תחושת הסיפוק האישי שלנו ויכולתנו להעניק לאחרים, לבין יכולותינו להתמודד עם האתגרים האישיים שלנו.

Leave a Reply

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!