לנצח במלחמה ללא קרב – סון דזה

האסטרטג הסיני סוּן דְזְה מהמאה השישית לפני הספירה ממשיך ללמד אותנו עד היום

סון דזה

סון דזה כותב את ספרו המפורסם "אמנות המלחמה" – ציור: SM Yang/Epoch Times

מלחמה אינה דבר רצוי. על כך הסכימו הוגים רבים בסין העתיקה. אפילו סון דזה (496-544 לפנה"ס), המחבר של הספר הנודע "אמנות המלחמה", האמין כך. ספרו של סון דזה תורגם לעשרות שפות, ונלמד עד היום לא רק בבתי ספר ללחימה ולאסטרטגיה אלא גם בבתי ספר לעסקים. עם זאת, סון דזה האמין שצבא חזק, מיומן ומוכן לקרב נחוץ כדי לשמור על השלום ולהגן על העם.

ב-13 הפרקים של הספר הקצר "אמנות המלחמה" פורש סון דזה תורות לחימה המקיפות נושאים כמו אסטרטגיה, פסיכולוגיה של מלחמה, טופוגרפיה ושימוש במרגלים. אבל הספר מציג את הלחימה האידיאלית כ"כיבוש ללא קרב". את הניצחון הגדול ביותר, לדעתו, משיגים בלי אף חייל.

"להשיג מאה ניצחונות במאה קרבות – אין זה שיא המצוינות. שיא המצוינות הוא להכניע את צבאו של האויב ללא לחימה", כתב סון דזה.

למעשה, אלה הדוגלים במלחמות עשויים בהחלט, תוך קריאה בספר, דווקא לוותר על כוונותיהם הלוחמניות.

באותה תקופה היתה סין מחולקת למדינות רבות שלחמו זו בזו וניסו להרחיב את שטחיהן. המלך חה-לו ממדינת וו שמע על כישוריו המיוחדים של סון דזה, וקרא לו כדי לבחון את יכולותיו, ולאחר מכן מינה אותו למצביא.

סון דזה הצליח להכניע צבא שהיה גדול מצבאו פי עשרה. במשך תקופת שלטונו של המלך חה-לו, נרשמו נצחונות צבאיים מרשימים רבים לזכותו של סון דזה.

על המפקד ראשית לבנות אמון אצל חייליו, ולאחר מכן להשליט משמעת קפדנית, לפי סון דזה. "כשמתייחס הגנרל לחייליו כאילו היו ילדיו, ילכו הם יחד איתו עד לעמוקים שבעמקים. כשמתייחס הוא לחייליו כילדיו האהובים, יהיו מוכנים אפילו למות איתו".

בנוסף, המפקד צריך להצליח לנתק את עצמו מרגשות ומשיקולים אישיים. "הגנרל שמסתער מבלי להשתוקק לתהילה, נסוג מבלי לחשוש מהחרפה, שמחשבתו היחידה היא להגן על המדינה ולשרת היטב את השליט, הוא אוצר עבור הממלכה", הוא כתב.

סון דזה האמין כי הלוחמה הטובה ביותר היא לא בשדה הקרב אלא באמצעות שיבוש תוכניותיו של האויב. לאחר מכן ניתן לפגוע בבריתותיו של האויב באמצעות דיפלומטיה. אם עדיין אין זה מספיק, ניתן לפגוע בצבאו. הלוחמה הכי פחות רצויה היא פגיעה בעריו המבוצרות של האויב. "המתמחה בלוחמה מכניע צבאות ללא קרב, כובש ערים מבוצרות מבלי לתקוף, ומביס מדינות ללא לחימה ממושכת", כתב.

בספרו מדגיש סון דזה שוב ושוב את הצורך לפעול מתוך רציונליות, איפוק ושיקול דעת, ולנטרל את כל הרגשות והגחמות. הוא האמין שאין בשום אופן לפתוח במלחמה אלא במצב שבו המדינה נמצאת תחת איום. שיקולים אינטרסנטיים או רגשיים, חיפזון, חשש להיתפס כפחדן, כעס או שנאה – אסור שישפיעו על קבלת ההחלטות.

כך כתב סון דזה בספרו: "אם אין יתרון בכך, אל תפעל. לא ניתן להשיג את היעדים, אל תפעיל את הצבא. אם סכנה לא מתקרבת, אל תפתח במלחמה. אל לו לשליט להפעיל את הצבא מתוך כעס אישי. אל לו לגנרל לפתוח בקרב מתוך תסכול אישי. כשזה מועיל – פעל. כשאין זה מועיל – עצור. כעס ניתן להפוך לשמחה, וטרדה ניתן להפוך להנאה – אולם מדינה שהובסה לא ניתן לשקם, ואת המתים לא ניתן להחיות".

אולם כשיש צורך לפעול, צריכה המלחמה להתבסס על הטעיה ותחבולות, ולכן יש צורך ללמוד לעומק אודותיה. "מלחמה היא אירוע חשוב שיש לו השלכות מעמיקות על חיים ומוות של אנשים, כמו גם על הישרדותה של המדינה. על כן, לא ניתן להימנע ממחקר מעמיק אודותיה", הוא כותב.

"כל מלחמה מבוססת על הטעיה", כותב סון דזה. "כשאנחנו מסוגלים להתקיף, עלינו להיראות כאילו איננו מסוגלים. כשאנחנו מפעילים את כוחותינו, עלינו להיראות חסרי מעש. כשאנחנו קרובים, עלינו להיראות רחוקים, וכשאנחנו רחוקים, עלינו לגרום לאויב לחשוב שאנחנו קרובים. יש להשתמש בפתיונות כדי לפתות את האויב. יש לביים אנדרלמוסיה, ואז להביס אותו".

סון דזה האמין שחייבים להכיר לעומק את נקודות החולשה והחוזק של האויב ואת תוכניותיו. הוא מציע להתגרות באויב כדי ללמוד על המגמות שלו, לפתות אותו כדי ללמוד על המערך שלו, ולפתוח בהתקפה ניסיונית כדי למצוא את נקודות התורפה שלו.

ברגע שמוצאים את נקודות התורפה, יש לפעול בהתאם. אם המפקד של האויב בעל מזג חם, יש לגרות ולעצבן אותו. אם הוא יהיר, אפשר להעמיד פנים שאנחנו חלשים כדי להגדיל את יהירותו ולגרום לו לפעול בפזיזות.

סון דזה האמין שהוא יכול לחזות מראש את תוצאותיה של מלחמה אם יחקור לעומק את התנאים של כל אחד מהצבאות, לפי שבעה גורמים. הוא מפרט ומסביר בספרו מהם כל אחד מאותם שבעה גורמים. אסטרטגים וחוקרי מלחמות בני זמננו מאמינים שעקרונות אלה מאפשרים לחקור ולהבין אפילו את תוצאות המלחמות של המאה ה-20, וגם לנבא מראש את תוצאותיהן של מלחמות עתידיות.

עם זאת, מעבר לתפקידו של הצבא, סון דזה טען שגם השליט צריך להיות מוסרי, ולפעול על פי ה"דאו". אם השליט יהיה מוסרי, תמיד דואג לטובת העם, ונמנע מלחפש להתעשר על חשבון העם, העם יהיה מוכן ללכת אחריו אפילו במחיר של סכנת חיים.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!