מצפונו של חיל

זאביק אילון"די היה להסתכל לתוך עיניו של זאביק המישירות מבטן כלפיך, כדי לדעת שמולך ניצב מפקד הנושא בחובו ערכים רבים", כתב חיים לסקוב על סא"ל במיל' זאב אילון, בחוברת ההנצחה לזכרו. זאביק היה אבא שלי, ונפל ב-1968 בעת מילוי תפקידו.

לאחר מבצע קדש פשטה מבוכה בנוער בקשר לתופעות שונות שבשולי הלחימה. צעירים רבים שאלו עצמם מחדש לטיבו וייחודו של הלוחם העברי. נתבקשה תשובה הולמת, אשר תעמיד את הדברים על מכונם. ברור היה כי היא יכולה לבוא רק מפי אדם שעמד בעצמו בניסיון – ויכול לו. תנועות הנוער פנו אל זאביק, אשר נאות וכתב את דבריו בצורה של תשובה למכתבו של לוחם.

את מכתבו של זאביק הזכיר יגאל אלון ביום השלושים למותו: "בדברים האלה שנכתבו, לא לתפארת המליצה, אפשר לראות את דמותו האמתית. החיל ההומני. שונא מלחמות ופורץ אלי קרב כאשר המלחמה נכפית על עמו. לוחם בעוז נפש, בחשבון, במחשבה, מבלי לשנוא את האויב. הוכחה בהתגלמותה שאין יסוד השנאה דרוש לנו כדי לגבור על האויב. אין צורך לשנוא את האויב כדי להיות חיל טוב.. די לאהוב את הארץ, די לאהוב את העם. אין משפט קולע יותר על זאביק מן המשפט שהוא בעצמו כתב: 'יש זהות מוחלטת בין חיל טוב לבין חיל מוסרי'. זאביק הוכיח בחייו כי כן הוא".

המכתב של זאביק: "יש זהות מוחלטת בין חיל טוב לחיל מוסרי"

אכן, הפעם הדהימני מכתבך, הדהימני והמם אותי. אין בליבי טינה עליך, כי מבין אני את שהביאך עד לכך. הרגשת הנקם היא זו, למראה חבריך הטובים, שכתבת עליהם כמה יקרים וגדולים היו.

זאביק אילון

זאביק וגבע אילון ביום חתונתו

אין ברצוני להטיף לך מוסר. אינך זקוק להטפת מוסר: זקוק אתה להסבר, להסבר יסודי, ומאמין אני בך, כי לאחר שתהרהר בדברי תגיע לכך, כי בעצמך תתמה על כי העלית רעיון כמו חיסול שבויים. כותב אתה כי חייל שלחם ואינו מת הוא לוחם – על אף היותו שבוי. אתה מתכוון לתקופה שלאחר שחרורו ומסיק מסקנה כי כדי שלא יהיה סיבוב שלישי ורביעי צריך להרוג מהם במאות… ומדוע לא הוספת באלפים וברבבות ואת כולם ואת עמם? הזוכר אתה בהיותך עול ימים הייתה מפלצת בדמות אנוש אשר השמידה בנו? האם גם אנו נגיע לרעיונות ולשיטות לחימתו של היטלר? בטוחני שלא התכוונת לכך.

אותו מקלען מצרי שלחם בגבורה, מעולם לא ראיתיו, אך מתאר אני לי אותו בדמיוני (דרך אגב – לא רבים היו כמותו), כל זמן שלחם הריהו אויב, אולם כשנשבה והחליט להיכנע זרק את נשקו ויצא אליכם כשידיו מורמות, האם הוגן להמיתו? סלח נא לי על הביטוי, אולם איני מוצא מילה מתאימה אחרת להמתה בנסיבות אלה מאשר – רצח. ואמנם רצח בדם חם, אבל רצח. ולדעתי רב ההבדל בין רצח כזה לבין פגיעה באויב תוך כדי לחימה. האם מזלזל אתה בכבוד הדדי בין חיילים? ואם נמצא מצרי שנלחם באומץ, האין הוא כחייל או כקצין, ראוי לכבוד? לא כל שכן לוחם אנושי. "כשאני מהסס מעט ללחוץ על ההדק; כשעוצר אותי היחס האנושי…" – כך אתה כותב.

בטוחני, כי אינך הססן בשעת הקרב, מכוון היטב ולוחץ ללא היסוס. אולם כשיריבך נכנע ונותן בך אמון, זורק את נשקו ונע אליך כשידיו מורמות – האם הנך מהסס, האם היחס האנושי אל ילוד אישה עוצר אותך למרות זאת אתה לוחץ? אכן, מופתע אני. אל נא תכנני בשם פציפיסט, אינני כזה. הייתי במיתלה, זמן קצר אחריך. בשעת הקרב לחמתי בגזרה אחרת של סיני. רבים-רבים מחברי נפגעו ונהרגו בגבורה. אלפי שבויים מצריים נכנעו לנו ונשבו על ידינו. שמת לבך?

אלפים! הללו לא רצו ללחום. אילו רצו – היו נלחמים. הם לא רצו ללחום, הם רצו לחיות, ולו כשבויים. בדרכי לתעלה ראיתים מקרוב. הם נעו ברגל משך ימים רבים,מובסים, רעבים וצמאים, ללא נשק.אחדים הם העיזו, עלו לכביש וביקשו מים ואוכל, ואני הגשתי להם – בפירוש עזרתי. האם בגדתי בך ובחבריך? היו גם רבים מהם שנשאו את אות מלחמת 48. חזו במלחמה. לקחו בה חלק וראו את תבוסתם ומפלתם. חלקם חזר הביתה וסיפר.

יודע אתה, חיילים בינם לבין עצמם מספרים בדרך כלל את האמת. ומה סיפרו? היו כאלה שסיפרו עלי, שלחם בהם עד היכנעם אבל אחר כך חבש את פצעיהם, הגיש להם מים ומזון וגילה יחס אנושי כלפיהם. והיו שסיפרו איך חברם יצא ממחבואו וידיו מורמות, והוא נרצח. לעיתים נרצח כשידיו ועיניו קשורות. סיפורו של מי יתרום להפגת השנאה? ובעתיד, בטוחני שזה ברור לך,נצטרך להפיג את השנאה ונהיה מעוניינים כשם שאנו מעוניינים עתה, בהבנה, בשלום.

זאביק אילון

זאביק אילון עם משפחתו

זוכר אני כשחקרתי שבוי מצרי תוך כדי תנועה מצרימה. מראהו עלוב לאין שיעור. מוכה ורעב שפתיו סדוקות מצמא. לא ביקש ממני דבר אלא הוציא את תמונת ילדו ומלמל באנגלית – "ילד קטן, ילד קטן ". הוא ביקש את חייו, ואני, שלא ממני באו לו, לא יכולתי, לא הייתה לי שום זכות לקחתם.

"ברור שיש עוד רגשות הומניים; לא נמחק מאומה. אבל יש לכסותם בשעת הצורך" – כך אתה כותב, מטיל אני ספק, אם לא נמחק מאומה ולדעתי – גם אין לכסותם 'בשעת צורך' ההיפך מזה. יש זהות מוחלטת בין חייל טוב לחייל מוסרי, ועל כולנו לשמור על טוהר נשקנו. אין זו מליצה. אלמלא כן – יגדלו לנו רוצחים, שודדים ואנסים, ואין אתה רוצה בכאלה בתוכנו. הייתי יכול לספר לך גם עד כמה לא כדאית אותה התנהגות, בה לקו הפעם חלק מחברי וחבריך, ודווקא מסיבות צבאיות. סיפר לי זאת ישירות אחד המפקדים שלחם אתך באותה מיתלה. מסיבות ביטחוניות אינני מוכן להעלות את הדבר על הכתוב, וכשנפגש מוכן אני להוסיף בעל פה. מאוד הייתי רוצה לשמוע ממך שהרהרת בדברי בכובד ראש, ששוחחת עם חבריך ועם מפקדיך ושחזרת בך מן הדעות שהבעת. איני יודע מה ילד יום. יתכן ובקרוב ניקרא שנית לקרב. יתכן ויהיה זה קרב יותר קשה מאשר קרבות העבר. בטוחני כי נילחם בעוז בגבורה ומשוכנע אני בניצחוננו. אך מה רוצה הייתי כי לא יהיה פתחון פה למאן דהו לומר, כי היהודים רוצחים הם, בוזזים הם וכיו"ב. חוזר אני שנית – הפוך וחטט בחוויותיך ושקול שוב את דבריך. מובטחני, כי תגיע לקו הנכון. ואני מסיים בלחיצת יד חיילית.

57 שנים אחרי, ומילים אלו עדיין רלוונטיות, חסרות כל כך בשיח היומי על צדק, מוסר וכבודו של האדם. זאביק אילון, מפקד, חלוץ, חקלאי, איש רוח וחזון ואבא שלי, נהרג בעת מילוי תפקידו בסיני בשנת 1968. כל כך הרבה נאמר וסופר עליו, אך מילותיו שלו מגלות את גדלות רוחו ויפי נפשו, מי ייתן וימשיכו להדהד ולתת השראה גם בימים אלו.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!