ביי ביי, המפלגה הקומוניסטית הסינית – אפוק טיימס

ביי ביי, המפלגה הקומוניסטית הסינית

ההפגנות בהונג קונג, הסכסוך עם יפן, המאבקים העכורים בשלטון והדבר האחד שמחבר את כל חלקי הפאזל – פשעים נגד האנושות. הסיפור מאחורי נפילתה הצפויה של המפלגה הקומוניסטית הסינית

fotolia.com

fotolia.com

בסוף חודש ספטמבר יצאו מאות אלפי אנשים לרחובות הונג קונג כדי למחות נגד המפלגה הקומוניסטית הסינית שמנסה לחזק את אחיזתה באזור. לכאורה, הסיפור כאן פשוט: מצד אחד עומד שלטון טוטליטרי שמנסה לקבוע מי ימשול בהונג קונג. מצד שני עומדים אזרחים פשוטים שרוצים דמוקרטיה. אולם מתברר שהמציאות מורכבת הרבה יותר: ההפגנות בהונג קונג קשורות למאבקי כוחות פנימיים בתוך המפלגה הקומוניסטית. הן קשורות במתיחות שנוצרה בין סין ליפן לפני כשנה, שכמעט הובילה למלחמה, הן קשורות לקצירת האיברים מאסירי מצפון בסין, הן גם קשורות לעובדה שלמעלה מ-180 מיליון סינים כבר הוקיעו את השלטון הקיים ולכך שעשרות אלפי פקידי ממשל מתכננים לברוח מסין. 

את תחילתו של הפאזל הזה אפשר למקם בפברואר 2012, כאשר נעלם באופן מסתורי מביתו בכיר במפלגה הקומוניסטית. מדובר בוואנג לי-ג׳וּן, סגן ראש העיר צ׳ונג-צ׳ינג ומפקד המשטרה בעיר. וואנג עלה על רכב אזרחי ונהג במשך ארבע שעות לעיר צ׳נג-דו. כשהגיע אליה פנה לקונסוליה האמריקנית וניסה לבקש מקלט. ברשותו היו, לטענתו, מסמכים המפלילים בעבירות שונות בכירים במפלגה הקומוניסטית הסינית, בהם בו שי-לאי – הבוס שלו ואחד ה״כוכבים העולים״ במפלגה. האמריקנים סירבו לבקשת המקלט שלו, והסגירו אותו בחזרה לידי המשטר בבייג׳ינג. הוא הודח מתפקידו, נחקר ונאסר. 

כדי לפצח את האניגמה הסינית צריך להבין את המכנה המשותף שמחבר בין כל אותם בכירי מפלגה שנפלו או שנמצאים על הכוונת: השתייכותם למחנה פוליטי אחד המכונה ״מחנה הדמים״

בריחתו של וואנג לקונסוליה האמריקנית והמסמכים שהעביר יצרו מערבולת פוליטית בסין, הגדולה ביותר הזכורה בשני העשורים האחרונים, שעדיין נמצאת בעיצומה גם בימים אלה ממש. מאז אותו אירוע, בכירים במפלגה הקומוניסטית הסינית החלו ליפול בזה אחר זה כמו אבני דומינו, נחקרו ופוטרו מתפקידם. 

בעקבות אותן פרשות נשמעו הערכות שונות לפיהן התהליך שהחל עשוי להביא בתוך זמן לא רב לשינויים אדירים בסין, ואף לנפילתו של המשטר הסיני.

הערכות אלה עדיין אינן נחלתם של רוב הפרשנים הפוליטיים לנושא סין, הגורסים כי מדובר בתהליכים פנימיים לגיטימיים שלא יובילו לשינויים מרחיקי לכת. בטח לא לנפילת המשטר הקומוניסטי בסין. 

עם זאת, רוב אותם פרשנים לא הצליחו לחזות את המערבולת שמתרחשת כעת, את רצף האירועים שהוביל למחאת הסטודנטים בהונג קונג ואת הקשר לתהליכים גדולים נוספים המתרחשים בימים אלה בסין. 

אחד הבודדים שכן הצליח לצפות את המהלכים הוא ד״ר ג׳אנג טיין-ליאנג, לשעבר כלכלן בבנק המרכזי של סין, וכיום מרצה באוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון בארה״ב. מאז אותה פרשה הוא פרסם במהדורה הסינית של ״אפוק טיימס״, לצד פרשנים נוספים של העיתון, למעלה מ-20 תחזיות על המצב הפוליטי בסין, שרובן התגשמו בזו אחר זו. מה צופים לעתיד ד״ר ג׳אנג ויתר הפרשנים של אפוק טיימס? לשם כך דרוש לחזור מעט לעבר.

אויבים בסתר. שי ג׳ין-פינג (מימין) לצד ג׳יאנג דזה-מין  |  Feng Li:Getty Images

אויבים בסתר. שי ג׳ין-פינג (מימין) לצד ג׳יאנג דזה-מין | Feng Li:Getty Images

שני מחנות, מפלגה אחת

כדי לפצח את האניגמה הסינית צריך להבין את המכנה המשותף שמחבר בין כל אותם בכירי מפלגה שנפלו או שנמצאים על הכוונת: השתייכותם למחנה פוליטי אחד המכונה על ידי ד״ר ג׳אנג ״מחנה הדמים״.

בסין יש כידוע רק מפלגה אחת, והפוליטביורו בן 25 חברים המנהל אותה הוא במידה רבה ״קופסה שחורה״ למתבונן מבחוץ. ובכל זאת, ניתן למפות בתוכו שני מחנות פוליטיים: המחנה הראשון, המכונה ״הרפורמיסטי״, מזוהה עם מנהיג המפלגה הנוכחי שי ג׳ין-פינג ועם המנהיג הקודם הו ג׳ין-טאו, ומתאפיין בתמיכה פומבית ברפורמות פוליטיות, אף על פי שלא ערך שום רפורמות פוליטיות משמעותיות עד כה. 

בראש המחנה השני עומד אחד ממנהיגי סין הבולטים בעשור האחרון – ג׳יאנג דזה-מין – שאמנם פרש לגמלאות לפני יותר מעשור, אך עדיין מחזיק בכוח רב מאחורי הקלעים. חבריו מתאפיינים בנאמנות מוחלטת לג׳יאנג דזה-מין ובקו נוקשה הדורש לשמור על ריכוזיות שלטונית. זה המחנה שאליו משתייכים כל אבני הדומינו שנפלו עד כה.

אך מעבר לזיהוי עם אותו מחנה פוליטי, ישנו עוד מכנה משותף לאותם בכירים שנפלו. זוהי שותפותם ליישומה של החלטה שקיבל ג׳יאנג דזה-מין ב-1999 כשכיהן כמנהיג סין, שבעטיה הוגשו נגדו מאז ברחבי העולם מספר תביעות בגין פשעים נגד האנושות: רדיפתם של מתרגלי פאלון גונג. הנושא הזה, קובע ד״ר ג׳אנג, נמצא גם היום בלב לבה של הטלטלה הסוחפת את הפוליטיקה הסינית.

אנשי ״מחנה הדמים״ ימשיכו ליפול כמו אבני דומינו עד האחרון שבהם – וביום בו ייפול ג׳יאנג דזה-מין, ייחרץ גם גורלה של המפלגה הקומוניסטית כולה

חיסול הפאלון גונג

השיטה הרוחנית פאלון גונג משלבת פילוסופיה מוסרית ותרגולי מדיטציה ותנועה, שנועדו להביא לשיפור עצמי על בסיס הערכים אמת, חמלה וסובלנות. היא הוצגה לציבור בסין ב-1992 על ידי לי הונג-ג׳י (שכיום חי בארה״ב), ותוך שנים ספורות צברה עשרות מיליוני מתרגלים פעילים (ההערכות מגיעות עד 100 מיליון בסין ועוד רבים בלמעלה מ-100 מדינות נוספות).

בתחילה זכתה השיטה לעידוד מצד השלטונות, אך לקראת סוף שנות ה-90 כבר עלה מספרם של המתרגלים על מספר חברי המפלגה הקומוניסטית – והדבר נתפש כאיום על ידי ג׳יאנג דזה-מין. ב-1999 נאסר תרגול השיטה בחוק הסיני, בתואנה שמדובר בכת המהווה סכנה לציבור (טענה שקשה למצוא לה תומכים מחוץ לסין). מסמכים פנימיים של המפלגה שהודלפו אף מעידים כי ג׳יאנג הנחה בכתב ״לחסל את הפאלון גונג״.

בתחילה לא זכה ג׳יאנג לתמיכה מצד הנהגת המפלגה, ולכן החל לגייס לשורותיה פוליטיקאים שהסכימו להוציא לפועל את הוראותיו. בתמורה, הוא הבטיח לפוליטיקאים שיקדם אותם בתוך המפלגה, בשיטת ״יד רוחצת יד״. הפשעים שביצעו מאז אנשים אלו, כשרדפו מיליוני מתרגלי פאלון גונג, רבים מהם עד מוות, מקנים להם את התואר ״מחנה הדמים״.

סין מרכזת אליה ביקורת בין-לאומית רבה בשל רדיפתן של קבוצות שונות – מבני המיעוט הטיבטי, ועד פעילי זכויות אדם כמו עורך הדין העיוור צ׳ן גואנג-צ׳נג שברח לארה״ב. אולם המגזר הנרדף ביותר בסין הוא ללא ספק מתרגלי הפאלון גונג: לפי הערכות משקיפים זרים – עליהם נסמכת מחלקת המדינה האמריקנית, שגינתה את סין בגין רדיפת הפאלון גונג – לפחות חצי מהאסירים המוחזקים כיום במחנות העבודה בכפייה בסין הם מתרגלי השיטה.

השליח המיוחד של האו״ם לנושא עינויים, מנפרד נובאק, מצא בביקור שערך בסין ב-2005 כי שני שלישים ממקרי העינויים המדווחים במחנות העבודה בכפייה היו של מתרגלי פאלון גונג. במהלך העשור הקודם אף נחשף מבצע עצום של קצירת איברים בכפייה ממתרגלי השיטה וסחר בהם, שתועד גם בדו״חות בין-לאומיים. 

במסמכים מפלגתיים שהודלפו נחשף שכאשר ג׳יאנג התכוון לפתוח ברדיפה, הוא גילה שאין כל חוק שבאמצעותו יוכל להאשים את מתרגלי הפאלון גונג, משום שהם לא מהווים כל איום על החברה הסינית ולא הפרו שום חוק. לכן הוא הקים גוף יישום חדש לביצוע הרדיפה והעינויים – גוף מפלגתי בשם ״משרד 610״, שמוציא לפועל את מבצעי החטיפה, מחנות העבודה והעינויים. יש המכנים אותו ״הגרסה הסינית לגסטפו״. 

ההפגנות בהונג קונג, מזימה של ג׳יאנג דזה-מין  |  aaron tam:AFP:Getty Images

ההפגנות בהונג קונג, מזימה של ג׳יאנג דזה-מין | aaron tam:AFP:Getty Images

מתרגלי פאלון גונג מוחים בשקט על הרדיפה נגדם  |  SAM YEH:AFP:Getty Images

מתרגלי פאלון גונג מוחים בשקט על הרדיפה נגדם | SAM YEH:AFP:Getty Images

פשעים נגד האנושות

כדי לאכסן במעצר את הכמות העצומה של מתרגלי פאלון גונג, עסקו המחוזות השונים בפיתוח בתי כלא ומחנות עבודה בכפייה. אחד ממוקדי הפעילות המרכזיים היה מחנה העבודה מא-סאן-ג׳יא במחוז ליאו-נינג, שהורחב עד שהפך להיות עיר הכלא הראשונה בסין. אלפי דיווחים בדבר עינויים הגיעו ממנו, והתפרסמו באתרים האוספים עדויות על הרדיפה. 

מחנה סודי אחר באותו מחוז, שקיומו נחשף על ידי אפוק טיימס ב-2006, היה בית החולים סו-ג׳יא-טון, בו הוחזקו למעלה מ-6,000 אסירים ששימשו כבנק איברים חי. עשרות עדויות וראיות שהגיעו בהמשך, וזכו אף לגיבוי בדוחות בין-לאומיים בלתי תלויים, לימדו כי המשטר הסיני עסק במקום זה בקצירת איבריהם הפנימיים של האסירים, בעודם חיים, לצורך מכירתם לתעשיית ההשתלות.

בעבר כבר פורסם כי וואנג לי-ג׳ון – אותו מפקד משטרה שניסה לערוק – היה קשור לתעשייה הזאת. בספטמבר 2006 הוא אף זכה בפרס על תרומתו להצלחתן של השתלות איברים מ״תורמים״ חיים (תוכן נאום קבלת הפרס שלו עדיין זמין ברשת).

״יש לנו רשימות של יותר מעשרת אלפים רופאים חשודים [בקצירת איברים]״, אמר לאחרונה וואנג גְ׳ה-יואן, דובר הארגון האחראי לחקירת הרדיפה נגד הפאלון גונג (WOIPFG). ״אם כל אחד מהם ערך עשרות ניתוחים או מאות, וחלקם אפילו אלפי השתלות, פירוש הדבר הוא שעשרת אלפים רופאים קצרו איברים מיותר ממיליון מתרגלי פאלון גונג. זה רצח עם, פשעים נגד האנושות המשתווים לפשעי הנאצים במלחמת העולם השנייה״. 

איי המריבה בין סין ליפן. הפכו למוקד קרבות בין שני המחנות במפלגה הקומוניסטית  |  fotolia.com

איי המריבה בין סין ליפן. הפכו למוקד קרבות בין שני המחנות במפלגה הקומוניסטית | fotolia.com

לב הקונפליקט בין המחנות

ארכיטקט הרדיפה, ג׳יאנג דזה-מין, פרש ב-2002, אולם בשל חששו כי לאחר פרישתו הוא יובא לדין, הוא נהג בשיטה בה משתמשים דיקטטורים פורשים רבים – הוא קידם את שותפיו לפשע לתפקידי מפתח בסין. בין היתר, ערב פרישתו, הגדיל את כמות החברים ב״וועדה המתמדת״ של הפוליטביורו, הגוף המקבל את ההחלטות החשובות במשטר הסיני, משבעה חברים לתשעה, וצירף אליו שניים מאנשי שלומו, שמחזיקים ביכולת להטיל וטו על כל החלטה.

מאז שג׳יאנג פרש עבר יותר מעשור, וכעת האדמה תחת רגליהם של אותם בכירים רועדת. האבן הראשונה במפולת הייתה אותו מפקד משטרה שניסה למצוא מקלט בקונסוליה. הוא אמנם לא הצליח לערוק לארה״ב, אך כן הצליח להפיל אחריו גם את ה״בוס״ שלו – בו שי-לאי, מזכיר המפלגה בעיר, אותו ״כוכב עולה״ ובן חסותו של ג׳יאנג דזה-מין. 

לאחר תקרית הקונסוליה הודח בו שי-לאי מתפקידו ומהפוליטביורו של המפלגה, ובהמשך נשפט למאסר עולם. הוא הואשם בעבירות שחיתות ושוחד בלבד. ברחבי העולם תלויות כיום נגד בו שי-לאי למעלה מעשר תביעות פשעים נגד האנושות בגין רדיפת מתרגלי פאלון גונג. באחת מהן, באוסטרליה, הוא אף הורשע ב-2007.

כחודשיים וחצי לאחר נפילתו של בו, בסוף חודש אפריל 2012, נכנס במפתיע לשגרירות ארה״ב בבייג׳ינג עורך הדין העיוור צ׳ן גואנג-צ׳נג, ועורר תהודה רבה ברחבי העולם. קולו של צ׳ן נשמע בפעם האחרונה בפומבי ב-2005, בריאיון שנתן ל״טיים״, שבו חשף פרשה של הפלות כפויות בסין, בחסות המשטר. ״מישהו צריך לדבר בשמם של חסרי הקול. אני מניח שהמישהו הזה הוא אני״, אמר באותו ריאיון.

צ׳ן הצליח להימלט בדרך מסתורית ממעצר בית בעיר המרוחקת מאות קילומטרים מבייג׳ינג, שם הוחזק לצד אשתו ובתם הקטנה. בעת ששהה בשגרירות ארה״ב, הוא הקליט את עצמו בסרטון וידיאו, שבו הפציר בראש ממשלת סין להביא לדין את האחראים להפרות זכויות האדם הקשות מהן סבל. צ׳ן כנראה לא ידע שפעולתו תזרז את נפילתו של אחד ״הבולדוזרים״ הגדולים ביותר במפלגה הקומוניסטית.

זמן קצר לאחר ששוחרר הסרטון, הגיע מידע ממקור בבייג׳ינג לידי ״אפוק טיימס״. לפי מידע זה, ראש הממשלה ובכירים נוספים במפלגה, החליטו שהגיע הזמן לחקור את אחד האנשים החזקים בסין – חבר הפוליטביורו ג׳ואו יונג-קאנג. כדי להבין מה כוחו של ג׳ואו, דמיינו אדם השולט על המוסד, השב״כ, המשטרה והרשות השופטת – התביעה ובתי המשפט כאחד. ג׳ואו הוא נציגו הנאמן ביותר של ג׳יאנג דזה-מין בשלטון, והאיש שעומד בראש מערך בטחון-הפנים שמוציא לפועל את החטיפות והעינויים.

כפי שחזו פרשני אפוק טיימס ראשונים במאי 2012, כל סמכויותיו של ג׳ואו נשללו ממנו והועברו לסגנו, אך רק בחודש יולי האחרון הגיע אימות רשמי מהמפלגה הקומוניסטית הסינית. לאחרונה הודלפו מבייג׳ינג ידיעות לאתרי חדשות של גולים סינים, לפיהן הבכירים שהודחו, בהם גם ג׳ואו, צפויים לעמוד בקרוב לדין.

במקרה שהדיווחים יתאמתו, אחת השאלות המרכזיות היא באילו אישומים יועמדו לדין, והאם האישומים יתמקדו בשחיתות בלבד – או יכללו גם חטיפה, עינויים ורצח. אם זהו הכיוון אליו נושבת הרוח, הרי שלפי הערכות הפרשנים באפוק טיימס, אבן הדומינו הבאה ליפול היא ג׳יאנג דזה-מין עצמו.

נפילתו של ג׳יאנג, אם תתממש, נושאת משמעויות מרחיקות לכת, משום שהמנהיג-לשעבר הקשיש הרס את המפלגה הקומוניסטית מבפנים וקשר את גורלה עם גורלו. מאז 1999, הוא משתמש כמו עסק פרטי במנגנוני המפלגה הקומוניסטית כדי להוציא לפועל את מדיניות הרדיפה. 

פרשת איי המריבה

דבר אחד ידוע בוודאות – מאז שהחל אפקט הדומינו ופרשה רדפה פרשה, אנשיו של ג׳יאנג דזה-מין, ואפילו הוא עצמו, מסרבים ליפול כמו דומינו ללא מאבק, אפילו אם במאבק הזה הם יפילו על ראשה את כל המפלגה. 

המתח בין סין ליפן, שהגיע לסף מלחמה בסוף 2012, הוא דוגמה אחת לכך. באוגוסט של אותה שנה יצא משט של סירות דייג לכיוון קבוצת איים בים סין המזרחי, הנמצאים בלב מחלוקת ארוכה בין סין ליפן. בתקשורת הבין-לאומית האיים מוכרים בכינוי ״איי המריבה״.

הדייגים ירדו מהסירות כשבידם דגלי סין, ונעצרו כמעט מיד על ידי צבא יפן, מהלך שהוביל למשבר דיפלומטי בין סין ליפן. הפגנות אנטי-יפניות פרצו בערים המרכזיות ברחבי סין. דגלי יפן נשרפו, עסקים יפנים הותקפו.

במרבית כלי התקשורת נכתב כי ההפגנות הן ביטוי של לאומניות סינית. אולם מקורות של ״אפוק טיימס״ מספרים גרסה שונה: את המשט לאיי המריבה ואת ההפגנות האנטי-יפניות, יזם גוף מודיעין סיני, ששמו ״משרד החזית האחידה״. תפקידו הרשמי של הגוף הזה הוא לקדם את האינטרסים של המשטר הסיני בארצות שמעבר לים, אך הפעם מטרתו הייתה אחרת – לעורר מהומות אנטי-יפניות בסין. 

בראש ״משרד החזית האחידה״ עמד דו צ׳ינג-לין, בעל ברית של שתי הדמויות שנפלו, ועוד אחד מנאמניו של ג׳יאנג דזה-מין. הרעיון של דו היה להביא את סין לסף מלחמה עם יפן, וכך לעכב את כינוס הקונגרס ה-18 של המפלגה ואת כניסת ההנהגה החדשה – שני תהליכים שאמורים היו לקרות בנובמבר 2012. בדרך זו הוא רצה לאפשר לנאמניו של ג׳יאנג דזה-מין להמשיך להחזיק בעמדות כוח בשלטון לתקופה ממושכת יותר, לפני שיוחלפו.

במקביל, נצפה מסתובב במתחם הנהגת המפלגה בבייג׳ינג נאמן נוסף של ג׳יאנג דזה-מין וטען שכדי לטפל במשבר באיי המריבה, על המפלגה להנהיג משטר צבאי בסין. מדובר היה בזנג צ׳ינג-הונג, האדם שעמד בראש הקונגרס הלאומי העממי – הגרסה הסינית לפרלמנט.

המזימה נכשלה, ובין שני המחנות נערך הסדר, מעין פשרה שאפשרה לקונגרס הלאומי להתכנס בתחילת נובמבר. בסופו מונה שי ג׳ין-פינג למזכ״ל המפלגה החדש ולמנהיג סין, ונוצר מאזן כוחות חדש בתוך שורות המפלגה, שבו נאמניו של ג׳יאנג דזה-מין ממשיכים להחזיק בעמדות מפתח מסוימות החולשות על הממשלה ועל מוסדות המפלגה. 

להאשים רוצח בשחיתות

למרות ההסדר בין המחנות השונים, הקונפליקט לא נפתר. אנשי ״מחנה הדמים״ – הנאמנים לג׳יאנג דזה-מין – חששו שכוחם יאבד בעתיד, ויגיע היום שבו יצטרכו לתת דין וחשבון על הפשעים המזוויעים שביצעו נגד האנושות.

מתוך הפחד הזה הם שלחו דוחות שעסקו בהון הרב שצברו בני משפחתם של מנהיג סין שי ג׳ין-פינג וראש ממשלת סין לשעבר, וון ג׳יא-באו, לרשת החדשות ״בלומברג״ ולעיתון ״הניו יורק טיימס״. הנהגת המפלגה הקומוניסטית חוששת, ובצדק, מפני חשיפת ההון האדיר שצברו אנשי ההנהגה הבכירה של המפלגה. רוב אוכלוסייתה של סין סובלת עדיין מעוני, ובני העם הסיני שונאים את העובדה שהאליטה של המפלגה התעשרה על חשבונם ועל גבם של בני העם הפשוט.

מנגד, המנהיג המכהן שי ג׳ין-פינג לא רצה לחשוף בפומבי את כל אותם פשעים חמורים שבהם מעורבים אנשי ״מחנה הדמים״, כדי לא לכבס בחוץ את הכביסה המלוכלכת של המאבקים הפנים-מפלגתיים. הוא גם בוודאי לא רצה להאשים אף אחד בקצירת איברים. הודאה בקיומה עלולה לסכן את יציבות שלטון המפלגה עצמה.

הפתרון שיזם שי ג׳ין-פינג היה קמפיין למלחמה בשחיתות, מעין כותרת גג שאפשרה לו להיפטר מיריביו הפוליטיים ב״מחנה הדמים״ מבלי לחשוף את הפשעים שנעשים בחסות המפלגה. מסיבה זו אנשי ״מחנה הדמים״ שנפלו הואשמו עד היום ב״שחיתות״ בלבד – בדרך כלל בפעילות פלילית הקשורה במעילה בכספים.

קמפיין המלחמה בשחיתות איפשר להיפטר ביתר שאת גם מטייקונים ומבכירים במערכת המשפט המזוהים עם ״מחנה הדמים״. למשל, באפריל השנה נעצר וואנג יונג-צ׳וּן, מספר שתיים בתאגיד הנפט הלאומי של סין (CNPC), ומאוחר יותר נעצר גם מספר אחת באותו תאגיד, כמו גם ארבעה בכירים בפרקליטות המדינה המזוהים עם ״מחנה הדמים״. ברשימת הנחקרים אפשר למצוא גם את ראש משרד 610 (״הגסטפו הסיני״) לי דונג-שֶנְג, ואת איל ההון המיליארדר הוּאָה בָּאנְג-סונג, שעסקיו מזוהים עם תאגיד הנפט PetroChina.

למרות כל אלה, המאמצים לנקות את ״מחנה הדמים״ הניבו פירות מעטים יחסית עד עתה. אנשיו של ג׳יאנג דזה-מין עדיין שולטים בתעשיות הרווחיות ביותר בסין, כמו תעשיית הנפט והתקשורת, הרכבות והכספים. אפילו בוועדה המתמדת של הפוליטביורו יש שלושה נציגים של ״מחנה הדמים״. לאף אחד מהם אין אינטרס לעזור לשי ג׳ין-פינג. הם ינצלו כל הזדמנות כדי לשים לו מקלות בגלגלים.

הרפורמות החדשות של סין

בתחילת 2013 נראה היה שסין צועדת לקראת רפורמות גדולות, נכתב בכותרות העיתונים המובילים, רפורמות שלא זכורות מאז הרפורמות הכלכליות של סוף שנות ה-70. הכותרות דיברו בעיקר על סגירת מחנות העבודה בכפייה הידועים לשמצה. 

לאחר ההודעה על שינוי מערכת מחנות העבודה בכפייה, אתרי אינטרנט האוספים עדויות על רדיפת הפאלון גונג דיווחו כי מספר האנשים הנשלחים כעת למחנות עבודה בכפייה אכן צנח בחדות, אולם במקביל עלה בחדות מספר האנשים הנשלחים לבתי סוהר.

מבדיקה של הנושא עלה כי בחלק מהמקרים הוחלף שמו של מחנה העבודה בכפייה – ל״בית כלא״ ול״מרכז לטיפול בהתמכרות״, בעוד שהוא המשיך לנקוט בעבודה כפויה. דוגמה לכך היא מחנה עבודה בכפייה לנשים במחוז צ׳ונג צ׳ינג. לאחר ששינה את שמו ל״מרכז לשיקום בכפייה מבודדת מסמים״, אותם שומרים המשיכו לענות את אותן מתרגלות פאלון גונג, על פי האתר Minghui המופעל על ידי מתרגלי פאלון גונג ואוסף עדויות על הרדיפה.

מסמכים רשמיים של המפלגה הקומוניסטית שהגיעו לידי ״אפוק טיימס״ מגלים מדיניות מפתיעה עוד יותר: משטרו של שי ג׳ין-פינג השיק קמפיין חדש תלת-שנתי שמטרתו ״לשנות״ מתרגלי פאלון גונג – כלומר ״לחנך״ אותם ולהכריח אותם לוותר על אמונתם.

במילים אחרות, אף על פי ששי ג׳ין-פינג מנקה את אנשי ״מחנה הדמים״, הוא אינו מוכן עדיין לפתור את הבעיה המהותית – להודות בפומבי בפשעים שנעשו. למדיניות הזו קוראים בחוגי המפלגה הקומוניסטית ״שני ה׳אל-תעשה׳״: אל תתקן את הטעויות שנעשו ב-30 השנים הראשונות לקיומה של המפלגה (1979-1949), ואל תודה בטעויות שנעשו ב-30 השנים הבאות (2009-1979). כל עוד מצב זה נשאר על קנו, נראה כי כל רפורמה שתיעשה תטפל רק בהתבטאות החיצונית של הבעיה, ולא במהותה הפנימית.

בסוף 2013 יצא שי ג׳ין-פינג ברפורמה נוספת, מרחיקת לכת אפילו יותר, שתיצור שני גופים חדשים בסין, בעלי כוח בלתי מוגבל.

גוף אחד ייקרא ״הוועדה לביטחון המדינה״, שבראשה יעמוד שי ג׳ין-פינג. זה יהיה הגוף העליון והחזק ביותר בסין, שיעמוד מעל כל יתר הגופים, גם מעל הוועדה המתמדת של הפוליטביורו. הוא יהיה אחראי על כל דבר מלבד התחום הכלכלי. הגוף השני שייקרא ״צוות רפורמה מוביל״, שבראשו יעמוד ראש הממשלה לי קה-צ׳יאנג, יהיה אחראי על כלכלת סין.

שני גופים אלה ביחד יבטלו את המגבלות על יכולת קבלת ההחלטות שמטילים אנשי ״מחנה הדמים״ שנמצאים בוועדה המתמדת של הפוליטביורו, ויעניקו למנהיגים המכהנים ״יכולות על״ שאינן מגבילות אותם, מעל כל יתר הוועדות למיניהן והגופים בסין.

שיא חדש במאבק בין המחנות

המאבק של שי ג׳ין-פינג לטיהור ״מחנה הדמים״ נמשך בימים אלה, ואף הגיע בחודש ספטמבר לשיאו, במקום בלתי צפוי: הונג קונג. 

הונג קונג נותרה אחד המעוזים שבתחום אחריותו של ״מחנה הדמים״, גם לאחר שבכירים במחנה סולקו מתפקידם. לפי מקורות מתוך המפלגה הקומוניסטית, ג׳יאנג דזה-מין זמם להשתמש בהונג קונג כמלכודת שבה יוכל לפגוע בשי ג׳ין-פינג. הצעד הראשון היה להשפיע במשך שנים על מושל הונג קונג, שגם הוא עצמו נאמן לאותו מחנה, ליזום פעולות שונות שיתסיסו את אזרחי הונג קונג. למשל, שינוי תוכנית הלימודים בבתי הספר כך שתהיה זהה לזו שבסין, התקפות על עיתונאים, ארגון כנופיות בריונים שיפגעו בארגוני זכויות אדם, ומיסים גבוהים שיבריחו משקיעים. 

ההתגרות הגיעה לשיא ביוני השנה, כשבכיר נוסף ממחנה הדמים, חבר פוליטביורו ששמו ליו יון-שאן, הורה על הוצאת ״ספר לבן״, שהגדיר מחדש את היחסים בין בייג׳ינג להונג קונג. לפי ההנחיות בספר, הונג קונג יכולה לקבל רק את מידת העצמאות שסין תהיה מוכנה לתת לה. יותר מכך, סין יכולה לשנות את החוקה של הונג קונג כרצונה. שי ג׳ין-פינג, אגב, הביע הסתייגות מכך. אבל המהלך הוציא את אזרחי הונג קונג לרחובות. 

לפי מקורות של אפוק טיימס, ״מחנה הדמים״ ניסה לתמרן את אזרחי הונג קונג למרד אזרחי שיכריח את שי ג׳ין-פינג לנקוט באלימות. נראה שג׳יאנג דזה-מין, שתמך בזמנו בטבח הסטודנטים בטיאננמן ב-1989, ניסה כעת יחד עם תומכיו להקים את הבמה ל״טיאננמן מספר 2״. 

אם אכן טנקים היו נכנסים להונג קונג ואלפים נהרגים, כוחו של שי ג׳ין-פינג במפלגה היה מתערער והוא היה מתקשה להמשיך לרדוף את יריביו הפוליטיים. הוא עלול היה להיתקל גם בגינויים בעולם ואפילו באזרחי סין המיואשים שיראו באלימות אופציה לגיטימית. אם לעומת זאת שי ג׳ין-פינג היה מחליט להיכנע לדרישות המפגינים בהונג קונג לבחירות כלליות חופשיות, גם אז מצבו קשה: הונג קונג יכולה לשמש כתקדים לאזרחי סין שגם הם ידרשו בחירות חופשיות.

בימים אלה מתהדקת הרשת סביב ה״נמר״ הגדול ביותר במפלגה הקומוניסטית הסינית – ג׳יאנג דזה-מין. כשמקורביו יובאו לחקירה, יהיה בכך סימן שמתקרב היום שבו ג׳יאנג עצמו יובא לחקירה. מה יקרה עד אז? לפרשנים של אפוק טיימס, ביניהם ד״ר ג׳אנג, אין ספק בעניין. הם חוזים שאנשי ״מחנה הדמים״ ימשיכו ליפול כמו אבני דומינו עד האחרון שבהם – וביום בו ייפול ג׳יאנג דזה-מין, ייחרץ גם גורלה של המפלגה הקומוניסטית כולה. 

אנשי ״מחנה הדמים״ ימשיכו ליפול כמו אבני דומינו עד האחרון שבהם – וביום בו ייפול ג׳יאנג דזה-מין, ייחרץ גם גורלה של המפלגה הקומוניסטית כולה

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!