מכוון לירח

ההשתלטות הזרה על מפעל חייו באלאדין, תפיסת העולם שהשתנתה ("במשך 20 שנה עשיתי משהו חסר משמעות") והמירוץ לבניית חללית כחול-לבן שתדלג על פני הירח. ינקי מרגלית בריאיון נדיר

ינקי מרגלית

"זה מתחיל בדחפים המדעיים והטכנולוגיים. האתגר להביא חללית לירח הוא אתגר מדהים, שעד היום רק אימפריות עשו אותו" – צילום: כפיר זיו

ב-1969 נוחת ניל ארמסטרונג על הירח ומסמן עידן חדש שבו מעצמות על כמו ארה"ב ורוסיה מנסות לחקור את הכוכב הלבן. ינקי מרגלית, אז רק בן 6, עדיין לא יודע שלימים הוא עתיד אולי לשנות את כל זה, כשינסה להגיע עם חברה פרטית קטנה יחסית – ישראלית – לירח.

כעשור מאוחר יותר נראה שהתסריט הזה מתחיל להתממש. בגיל 15 מרגלית בונה את המחשב הראשון שלו, שנה לאחר שאפל משיקה את המחשב הראשון שלה. בגיל 22 בלבד, לאחר השחרור מצה"ל, במקום לצאת לטיול בהודו הוא מחליט לעשות צעד שמשנה את חייו: הוא מקים במרתף בית הוריו את חברת התוכנה "אלאדין".

שני העשורים הבאים בחייו של מרגלית מוקדשים כמעט רק לחברה, המתמחה בזיהוי והגנה על תוכן, ובתמורה החברה הופכת אותו לאחד היזמים המפורסמים במדינה. הוא נושם אותה ימים ולילות, מנפיק אותה בנסד"ק ומגייס מיליוני דולרים להמשך צמיחתה. אלאדין גדלה ורוכשת חברות נוספות בכל העולם ולימים הופכת לחברה המובילה בתחומה בעולם. היא הגיע למחזור מכירות של כ-150 מיליון דולר ומעסיקה 600 עובדים ברחבי העולם. אולם ב-2008 מגלה מרגלית שמישהו מנסה לחתור תחת ההצלחה.

קרן "וקטור" האמריקנית מבצעת מהלך של השתלטות עוינת על מפעל החיים של מרגלית ומשכנעת את המשקיעים בחברה למכור לה אותה. אלאדין נמכרת במחיר נמוך יחסית לשוויה, ובניגוד לדעתו של מרגלית שמסיים את העבודה בחברה שבנה. מרגלית אמנם יוצא עם סכום לא מבוטל שמוערך בכמה עשרות מיליוני שקלים, אולם נותר עם צלקת גדולה שמשנה את תפיסת עולמו, דבר שעוד נחזור לדבר עליו.

בשנת 2010, 25 שנה אחרי שהקים את אלאדין, ושנתיים לאחר שנאלץ לעזוב אותה, ניגשים למרגלית שלושה מדענים צעירים. לשלושה יש חלום: להנחית חללית ישראלית על הירח.

SpaceIL

האם החללית הישראלית תצליח לנחות בשלום על הירח?

גוגל הכריזה על תחרות – מי שיצליח להנחית חללית על הירח, לשדר תמונות באיכות HD לכדור הארץ ולהסיע את החללית 500 מטר על פני הירח, יזכה ב-20 מיליון דולר. המדענים הישראלים האמינו ביכולתם להרים את הפרויקט ופנו למרגלית בבקשה לסיוע כספי כדי לממן את העלות של הרישום לתחרות בסך 50 אלף דולר.

מרגלית התלבט מעט אך החליט לתמוך בהם: "עוד לא היה לי שום כלי להעריך אם זה אפשרי או לא אפשרי. אבל עצם השאיפה, עצם הרצון לבוא ולהגיד 'בוא נבנה חללית שתגיע לירח', קנתה אותי, החלום קנה אותי", הוא מספר.

עברו כמה חודשים וסקרנותו של מרגלית גברה עליו. הוא הרים טלפון לבדוק איך מתקדמים החבר'ה עם הברק בעיניים, אך התברר לו שהם רחוקים מיעדם. מרגלית החליט להרים את הכפפה והצטרף אליהם, בתפקיד יו"ר עמותת SpaceIL, החברה העברית הראשונה שבונה חללית שתנסה להגיע לירח.

היוזמה של שלושת המדענים התגבשה לפרויקט לאומי חסר תקדים. ישנן 20 קבוצות בכל עולם שמתחרות בתחרות גוגל, כולן מבוססות על מודל עסקי. ישראל היא המקום היחיד שבו הגוף המתמודד בתחרות הוא עמותה שמטרתה לעודד חינוך לחקר החלל, אשר הכריזה שתתרום את כספי הזכיה. הפרויקט כולו ממומן מתרומות ויש כ-250 מתנדבים בפרויקט: התעשייה האווירת מסייעת, סוכנות החלל הממשלתית עוזרת ואפילו הנשיא פרס התגייס לעזור.

"במשך 20 שנה עשיתי משהו חסר משמעות"

עדיין לא ברור האם החברה של מרגלית תצליח להגיע לירח, סיפור שעוד נחזור אליו בהמשך. אבל דבר אחד ברור – מרגלית מודל 2013 – זה שמנסה להגיע לירח – שונה ממרגלית מודל 1985 שייסד וניהל את "אלאדין". מהשיחה איתו עולה כי הטרואמה של אובדן החברה שהקים גרמה לו לעבור תהליך ששינה את תפיסת עולמו.

אתה חושב שאם היית צריך להקים היום את "אלאדין", היה לך יותר קל או יותר קשה?

"זו שאלה שאני לא מצליח לתת עליה תשובה. הדבר היחיד שאני יודע הוא מה חושבים היזמים הצעירים. אני שואל אותם שאלה דומה ותמיד מקבל תשובה אחת מאוד פשוטה: בתקופה שלך היה הרבה יותר קל, היום קשה. אבל אני חולק עליהם ומתפשר איתם בסופו של דבר שהקושי היה זהה".

מה ההבדל בין ינקי של היום לבין ינקי של אז?

"כיום, כשאני מסתכל על ינקי בן ה-20, אני קצת לא מבין אותו. אני קצת כועס עליו. אני קצת מעריץ אותו. יש לי כל מיני רגשות כלפיו. אני קצת מתגעגע אליו, קצת רב איתו לפעמים. יש שאלות שאנחנו יכולים לשאול אחד את השני, אבל אין תשובות".

מה הוא עשה טוב?

"הוא היה פחות פילוסופי. הוא היה יותר מעשי, יותר ענייני, והוא ניסה לעשות את המקסימום בנקודה אחת. הוא ניסה לבנות חברה עם הערך הכי גבוה ללקוחות שלה; עם בעלי המניות הכי מרוצים שיכולים להיות לה; עם העובדים הכי מאושרים שיש לה; עם הספקים הכי מדהימים שיש לה; הוא ניסה לבנות מיקרו קוסמוס בצורה הכי אבסולוטית שאפשר. כי זה מה שהוא עשה באותו רגע. ולכן הוא הרשה לעצמו במשך 20 שנה לעשות משהו חסר משמעות".

מה זאת אומרת חסר משמעות?

SpaceIL

SpaceIL בונה חללית קטנה, בגודל מכונת כביסה, שתדלג על פני הירח

"לפתח הגנת תוכנה ולמכור אותה. מה, זה קידם את האנושות במשהו? במשך 20 שנה הוא ניסה לעשות משהו בדרך הכי נכונה שאפשר. למשל, היה לו חשוב מאוד שהספק של החברה יקבל את הצ'ק בזמן, כי זה חלק מתפיסת עולם של איך עושים דברים נכון; היה לו נורא חשוב שהעובד יקבל את היחס הכי מדהים בעולם וירגיש שזה המקום הכי מדהים עבורו בעולם. הוא למעשה יצר מיקרו קוסמוס, חי בתוכו ולקח עליו אחריות. את זה הוא עשה נכון. אבל כשהוא גמר עם המיקרו קוסמוס הזה, הוא הסתכל לאחור ואמר, מה זה השטות הזאת?"

כשאתה מסתכל לאחור על התהליך שעשית, אתה אומר פיספסתי, זאת הייתה טעות?

"אני חושב שבמשך יותר מדי שנים הייתי כל כך מרוכז במיקרו קוסמוס הזה שיצרתי, כל כך מלא מעצמי בעמדת המנכ"ל, עד שזה נעל אותי. זה עשה אותי פחות רגיש וסקרן, ופחות פתוח ואנושי. כל התירוצים שהיו לי לשאלה למה אני עושה דברים ואיך אני עושה דברים ולמה אני עושה טוב לעולם, כולם היו בתוך אותה חברה קטנה שניהלתי.

"אתה מנהל חברה וכאילו אומר לעצמך אוקיי, תרמתי קצת לקהילה, אז אני בן אדם טוב; הייתי נחמד לעובדים שלי, אז אני אדם מוסרי; הייתה לי דילמה אם להרוויח עוד כסף על לקוח או לעשות לו שירות, אני בכלל כבר חצי בודהה. הכול היה תחת איזושהי תפיסת עולם כזאת ששם הכול נמצא, והרגשתי חשיבות עצמית. היו לי מזכירות שמתאמות פגישות ולאט לאט התנתקתי ונמצאתי באיזושהי עמדת כוח מזויפת. מה עשיתי אחרי הכול? ניהלתי חברה עם 600 איש".

ייסדת והקמת אותה

"ייסדתי, ניהלתי, הקמתי, 600 איש, 150 מיליון דולר מכירות, חברה רווחית, נסד"קית, עובדים עם כל העולם, וזה נורא ממלא אותך, עושה לך הרגשה שאתה נורא חשוב; הזמן שלך נורא יקר. אם הייתי מתעורר מהר יותר לבלון הזה שנוצר, אם הייתי עוצר מעט כדי להריח את הפרחים ואת האדמה ואת האנשים ובוחן דברים מיותר זוויות, אני חושב שהייתי אדם יותר שלם".

אתה מרגיש ששילמת על זה מחיר?

"יש סיפור על אדם שהולך לאיבוד ביער. אין לו שום מושג איפה הוא נמצא, במשך ארבע שעות הוא מתברבר ביער ובסוף חוזר לאותו מקום בדיוק, אבל בתור אדם שונה לגמרי. בחיים יש איזשהו ציר זמן שאנחנו נעים עליו וגם אם אנחנו כאילו חוזרים לאותה נקודה אנחנו חוזרים להיות משהו אחר. לכן אין על מה להצטער, ואי אפשר לדעת באמת אם שילמתי מחיר.

"מה הכי מתסכל בחיים? שאין בהם שום A/B טסטינג אמיתי. A/B טסטיג זה מונח של אנשי שיווק. הם אומרים: לקבוצת האנשים הזאת אשווק כך, ולקבוצה אחרת כך ונראה מי קונה יותר. כך נבין מה טוב יותר. ומעכשיו נעשה הכול לפי A או B. יש שיטה שלמה של ניהול שנקראת A/B טסטינג. אבל בחיים האמיתיים אני לא יכול לעשות A/B טסטינג.

"בסך הכול אני צריך להגיד תודה. אין לי על מה לקטר. אני חושב שזכיתי לעשות המון דברים מעניינים, ואני זוכה לעשות המון דברים מעניינים. אני מקווה שגם בעוד 50 שנה קדימה אזכה לעשות דברים מעניינים".

אבל ההרגשה הראשונית שהייתה לך כשיצאת מאלאדין הייתה שזרקו אותך

ינקי מרגלית

"כיום, כשאני מסתכל על ינקי בן ה-20, אני קצת לא מבין אותו. יש לי כל מיני רגשות… הוא הרשה לעצמו במשך 20 שנה לעשות משהו חסר משמעות" – צילום: אדר יראון

"לא הרגשתי שמחה במכירה של אלאדין. הרגשתי דווקא אכזבה, אכזבה אישית שלי מעצמי ואכזבה עבור קבוצה גדולה מאוד של אנשים שרצו לעשות משהו אחר. זו הייתה ההרגשה שליוותה אותי. היום, שלוש שנים לאחר מכן, אני מתחיל להרגיש 'ג'וי', הזדמנויות נפתחות, אני רואה דברים אחרת. אני משתנה כבן אדם".

מנקודת המבט הזאת, אולי סיום הסיפור באלאדין עשה לך שירות מסויים?

"נכון".

נפתחת להרבה עולמות חדשים

"נפתחתי להמון עולמות חדשים. אני לומד ביולוגיה וזה עושה אותי נורא מאושר. אני חושב שאני האדם היחיד במדינה הזו שיש לו מורה פרטי באבולוציה. הפגישות שלי איתו בכל שבוע הן כמעט השעות הכי מענגות שיש לי. הוא מלמד אותי ביולוגיה ואנחנו מדברים על אבולוציה. זה כיף בלתי רגיל, אז אני מתחיל להעריך".

צעד קטן לאדם, צעד גדול לישראל

בגיל 46 מרגלית מקדיש חלק ניכר מזמנו ל-SpaceIL כדי שבשנת 2015 חללית ישראלית תנחת על הירח, משימה מורכבת וקשה.

בשונה ממתחרים רבים שבונים ג'יפ-חללית שייסע על הירח, SpaceIL בונה חללית קטנה, בגודל מכונת כביסה, שתדלג על פני הירח. משקל החללית בתחילה המסע יהיה כ-140 קילוגרם שיורכבו ברובם מדלק, ובסיום המסע, בשלב הנחיתה, רק 35 קילוגרם. אל המסע שאורכו מכדור הארץ לירח "רק" 384 אלף קילומטר, היא תצא באמצעות שיגור מסחרי רגיל.

כדי שכל זה יתגשם צריך כסף, נקודה קריטית מאוד בחיי SpaceIL ובעבודתו של מרגלית בחברה. לפי תקנון התחרות, רק עד עשרה אחוזים מעלות הפרויקט שמגיע לכ-30 מיליון דולר, יכולים להגיע ממימון ממשלתי.

מה החלק הכי קשה בפרויקט?

"צריך להבין שזה פרויקט מאוד מאוד מורכב. זה פרויקט של 200 אלף שעות הנדסה. תעשה רגע חשבון, יש מעט מאוד פרויקטים שאפשר לומר עליהם שההנדסה בהם היא 200 אלף שעות. אני לא משוכנע מה יותר קשה, 200 אלף שעות הנדסה, או לגייס 30 מיליון דולר".

כמה מתוך זה כבר גייסתם?

"עד היום גייסנו 20 מיליון דולר. אבל למעשה גייסנו יותר, מהמתנדבים עצמם, שמקדישים לנו לפעמים עשרות ולפעמים מאות שעות חודשיות בהתנדבות. כך שאנחנו יודעים שעלות הפרויקט היא 30 מיליון דולר ויש בו הרבה מאוד עבודה. כשהעבודה מגיעה ממתנדבים זה עוזר לנו להוריד את עלויות הפרויקט".

יש עוד קבוצה שעובדת במתכונת של "כוכבים מתנדבים"?

"לא. אנחנו הישראלים ייחודיים מאוד, כי אנחנו למעשה העמותה היחידה. כל יתר החברות הן חברות מסחריות שניסו לפתח איזשהו מודל עסקי סביב ההגעה לירח; בין אם מודל עסקי של תיירות חלל; בין אם מודל עסקי של הבאת משאבים מהירח, כמו מחצבים; ובין אם מודל עסקי של ביצוע משימות עבור נאס"א. אנחנו עמותה ששמה לה למטרה להניע דור שלם למחקר, למדע, לטכנולוגיה, לחקר החלל. לכן המודל שלנו שונה. בגלל זה יש לנו קרוב ל-250 מתנדבים שכל אחד מהם נותן עשרות ומאות שעות בחודש בשביל הזכות הזאת, לעשות את זה".

מה מניע את האנשים האלה?

"זה מתחיל בדחפים המדעיים והטכנולוגיים. האתגר להביא חללית לירח הוא אתגר מדהים, שעד היום רק אימפריות עשו אותו. כשאתה חושב על זה, מי נחת בצורה מסודרת על הירח? האמריקנים עשו את זה והסובייטים עשו את זה. האתגר הזה מניע אנשים ומרגש אותם.

"הדחף השני הוא האתגר הישראלי. להביא חללית ישראלית לירח זה אתגר בפני עצמו – אתגר של מערכת החינוך ושל המדינה".

סדר חיים חדש

במהלך השיחה עם מרגלית נראה שנשארה בלבו אותה צלקת מהדרך בא נאלץ לסיים את עבודותו בחברה שהקים, אולם אחרי הכול גם נראה שהוא הרוויח יותר מאשר הפסיד, ולא במונחים כלכליים. המעורבות שלו ב- SpaceIL היא חלק מסגנון חיים חדש שמרגלית מנסה לנהל. לדבריו, הוא חי היום חיים יותר מלאים, המאפשרים לו לחוות הרבה יותר, ולדעתו זו הדרך היחידה שבה ניתן לחיות בתקופה המודרנית.

"פעם חיינו את החיים שלנו מתוך תפיסת עולם שאנחנו לומדים, אחר כך עובדים ואחר כך מבלים ועוסקים בפילנתרופיה. אני חושב שסגנון החיים הזה עבר זמנו. החיים שאני מנסה לחיות הם חיים שבהם אתה עובד, לומד, תורם ומבלה בו זמנית.

"בסגנון החיים המודרני שלנו אין לנו את הפריבילגיה לנהל את החיים בצורה הישנה. אני חושב שילדים בני 14 צריכים לעבוד. מי שעוסק בעבודה ובייצור ערך חייב גם לתרום לקהילה תוך כדי כך, אני חושב שצריך ללמוד כל החיים".

בעוד הדברים אולי נראים ברורים מאליהם להרבה אנשים, מרגלית מעיד כי כאשר היה באלאדין התקשה ליישם אותם. "זה תמיד היה חשוב לי אבל הייתי במידה מסוימת מאוד משועבד, כמנהל שמרוכז מאוד במה שהוא עושה כרגע. היציאה החוצה אפשרה לי קצת להיפתח, לאזן את החיים, ולדעתי גם לעשות דברים יותר משמעותיים".

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!