צילום: אלכס גורביץ׳

הסיני שמנסה לשחרר את סין

כשקיאן וונג, בחור סיני צעיר, ראה את חבריו מושלכים למחנות עבודה בכפייה, הוא החליט כנגד כל הסיכויים לעקוף את הצנזורה של בייג׳ינג ולשדר בלוויין את האמת למיליונים בסין. ״אני רוצה לעורר את המצפון של האנשים״, הוא אומר בראיון לאפוק טיימס

וונג וחבריו הצליחו לפתח מקורות בתוך סין שמעבירים להם מידע, החל מפקידי ממשל שרוצים לטהר את שמם, ועד לאזרחים שמצלמים בטלפון הנייד דברים חשובים, כמו צילום וידאו שמראה מה עושים אסירים בתוך מחנה עבודה בכפייה

ב-1989 קיאן וונג היה נער צעיר ואידיאליסט, בן למשפחה מדרום סין שהיגרה לאוסטרליה. זה היה ערב רגיל בשנה האחרונה ללימודיו בתיכון, והוא היה עסוק בכתיבת עבודה על שתיים מהדמויות שהוא כל כך העריץ: מרטין לותר קינג ומהטמה גנדי. רגע אחד אחר כך עולמו התהפך. הוא הדליק את הטלוויזיה וכאשר העביר לערוץ סי-אן-אן הוא ראה על המסך עשרות טנקים נעים לכיוון כיכר טיאננמן. ״אני זוכר את זה במדויק. לא ממש הכרתי אז את ההיסטוריה הסינית. אפילו חשבתי שהמצב בסין משתפר. הרי בשנות ה-80 היא נפתחה למערב״, הוא אומר בראיון לאפוק טיימס.

״אבל אז פתאום הטנקים האלה החלו לדרוס סטודנטים ועוברי אורח שהיו שם. זה ממש הרס אותי. הייתי בהלם. הרגשתי חסר אונים, ולא ידעתי מה אני יכול לעשות כסיני שחי מעבר לים״.

בזמן שכל העולם צפה בטבח שהתרחש בבייג׳ינג, בסין הוסתרה האמת. כשהסי-אן-אן דיווח על אלפי הרוגים, כלי התקשורת בסין דיווחו על הרוגים מועטים. בזמן שבעולם החלו לדון בהשלכות שיהיו לטבח, בסין אף אחד לא דיבר עליו יותר. הטלוויזיה והעיתונות הסינית שנתונות למרותה של המפלגה הקומוניסטית הסינית השתיקו את הפרשה, כאילו היא לא התרחשה מעולם. ״הרגשתי שאני חייב לעשות משהו, אבל לא ידעתי מה״, נזכר וונג.

וונג לא היה היחיד שתחושת חוסר הצדק בערה בעצמותיו. בשנים שעברו מאז, ניסו סינים רבים להוציא את האמת לאור. חלקם רצו לספר גם על עוולות נוספות שמושתקות, כמו הרדיפה של הטיבטים והפאלון גונג. אבל כמעט כולם נכשלו. ״סיני ששמו צ׳ארלס לי היה אחד מהם״, מספר וונג, ״הוא עזב את חייו הנינוחים בקליפורניה, נפרד לשלום מארוסתו ועלה על מטוס לסין. כשהגיע לשם, הוא תכנן להשתמש בטכנולוגיה פשוטה כדי להתחבר לרשת הכבלים שדרכה עוברים שידורי הטלוויזיה הממלכתית של סין״.

לי רצה לשדר, לדקות ספורות, עדויות לעינויים קטלניים שעוברים מאות אלפי אנשים חפים מפשע במחנות עבודה בכפייה ברחבי סין. אבל לי מעולם לא שידר דבר. השלטונות הסיניים ריגלו אחריו עוד כשהיה בארה״ב והוא נעצר והוכה מיד לאחר שירד מהמטוס בסין. הוא הועמד למשפט מפוברק בן יום אחד ונידון לשלוש שנים בכלא נאן-ג׳ינג, שם עבר עינויים ועבודה בכפייה. אלה שכן הצליחו לפרוץ לרשת הכבלים של סין ולשדר לזמן קצרצר, נעצרו ועונו למוות.

מסך ברזל דומה הופעל גם על כל יתר המדיות, כולל האינטרנט. אקטיביסטים שניסו לדבר הועלמו, ואזרחים פשוטים שהעזו לכתוב משהו בבלוג נשפטו במשפטי בזק ונכלאו.

לפני שוונג שידר את הסרט לסין, הסרט זכה בפרסים רבים בארה״ב  |  תמונה: באדיבות קיאן וונג

לפני שוונג שידר את הסרט לסין, הסרט זכה בפרסים רבים בארה״ב | תמונה: באדיבות קיאן וונג

שני עשורים עברו מאז אותה תקרית ומרבית הסינים החיים בסין עדיין אינם יודעים מה באמת קרה בטבח בכיכר טיאננמן. חלקם אפילו חושבים שהסטודנטים שהיו שם הם האשמים העיקריים.

אבל דבר אחד חיובי קרה בכל זאת באותו יום ארור ב-1989. זו הייתה תחושת הצדק שהתעוררה בוונג ולא הניחה לו. זו שתוביל אותו עשור לאחר מכן, להיות ממובילי קבוצה מיוחדת של אנשים שיקימו גוף תקשורת ששמו NTD (אן-טי-די)*, שיעקוף את הצנזורה של סין וישדר לתוכה, 24 שעות ביממה, מידע לא מצונזר על מה שבאמת מתרחש בשטחה.

מדיטציה לצד פיתוח מקורות מידע בסין

אחרי הטבח בטיאננמן, פנה וונג ללימודי מנהל עסקים וחשבונאות באוניברסיטת מלבורן. ״לא אהבתי את זה במיוחד, אבל עשיתי את מה שרוב הסטודנטים עושים״, הוא סיפר לי כשנפגשנו במשרדי אן-טי-די בניו יורק בחודש מאי האחרון. ״באותם ימים לא הייתי בטוח מה בדיוק יהיה העתיד שלי ולאן יובילו אותי החיים״.

בסיום הלימודים החל לעבוד כיועץ עסקי. ״החברה שעבדתי עבורה הייתה די מתקדמת, ובין הסדנאות לסיעור מוחות ויצירתיות שהיא ערכה למנכ״לים של חברות גדולות, הייתה גם סדנת מדיטציה. ״היה לי עניין גדול בתחום הזה. גדלתי כבודהיסט, סוג של חוקר ניו-אייג׳, ואז נתקלתי בפאלון גונג״, מספר וונג, ״זה שינה את חיי. זה היה משהו שבמובנים רבים חיפשתי. המדיטציה, התרגילים, והעקרונות של אמת-חמלה-סובלנות. אז התחלתי לתרגל פאלון גונג.

כשהרדיפה של מתרגלי הפאלון גונג בסין החלה ב-1999, וונג הרגיש שהמראות של הטבח בטיאננמן שוב חוזרים אליו בעצמה רבה ומטלטלים את נשמתו. ״הייתי שוב בשוק והרגשתי שוב חסר אונים, אבל הפעם זה היה גם מאוד אישי. שנתיים קודם לכן הייתי בסין, תרגלתי פאלון גונג ופגשתי אנשים שמתרגלים את השיטה. ואז פתאום אני שומע שחלק מהאנשים שפגשתי נזרקו לבתי סוהר ולמחנות עבודה בכפייה רק בגלל שתרגלו את השיטה השלווה הזאת. הרגשתי שוב שאני צריך לעשות משהו״.

כששיטת ה״פאלון גונג״ הוצגה לציבור בסין בתחילת שנות ה-90 היא צברה בתוך שנים ספורות עשרות מיליוני מתרגלים (ההערכות מגיעות ל-100 מיליון בסין ועוד רבים ביותר ממאה מדינות נוספות). בתחילה זכתה השיטה לעידוד מצד השלטונות, אך לקראת סוף שנות ה-90 כבר עלה מספרם של המתרגלים על מספר חברי המפלגה הקומוניסטית והדבר נתפס כאיום על ידי ג׳יאנג דזה-מין, מנהיג סין דאז.

ב-1999 החליט ג׳יאנג לאסור על תרגול השיטה ולרדוף כל מי שמתרגל אותה, בטענה שמדובר בכת המהווה סכנה לציבור (טענה שקשה למצוא לה תומכים מחוץ לסין). מסמכים פנימיים של המפלגה שהודלפו אף מעידים כי ג׳יאנג הנחה בכתב ״לחסל את הפאלון גונג״, החלטה שבעטיה הוגשו נגדו מאז ברחבי העולם מספר תביעות בגין פשעים נגד האנושות.

״מתוך הצורך לחשוף את כל העוולות שמתרחשות בסין, נגד מתרגלי פאלון גונג, נגד טיבטים, אויגורים וגם אנשים פשוטים, הצטרפתי ב-2001 לקבוצה של סינים שהקימה באותה שנה את רשת הטלוויזיה אן-טי-די״, מספר וונג, ״עברתי לניו יורק והצטרפתי אליהם״.

וונג פועל היום ממשרדי אן-טי-די בניו יורק, לצד עשרות אנשי מקצוע נוספים שמועסקים ברשת הטלוויזיה: כתבים, צלמים, עורכים ומתרגמים. רובם המוחלט הם סינים שהיגרו לארה״ב, שהמכנה המשותף לכולם הוא הרצון בתקשורת חופשית ובלתי תלויה.

אחרי עשור של עבודה קשה, הצליחו וונג וחבריו לפתח מקורות בתוך סין שמעבירים להם מידע, החל מפקידי ממשל שרוצים לטהר את שמם, ועד לאזרחים פשוטים שמצלמים בטלפון הנייד דברים המתרחשים מאחורי הקלעים, כמו צילומי וידאו שמראים מה עושים אסירים בתוך מחנה עבודה בכפייה. למרות הלשנות של אנשים בתוך סין ומעקבים של המשטרה שאותם מקורות חווים, וונג מספר כי לאחרונה יותר ויותר אנשים מתגברים על הפחד ומעבירים אליהם דיווחים.

“ואז פתאום הטנקים החלו לדרוס עוברי אורח שהיו שם. זה ממש הרס אותי ולא ידעתי מה אני יכול לעשות כסיני שחי מעבר לים״  |  תמונה: Michael Mandiberg/Flickr

“ואז פתאום הטנקים החלו לדרוס עוברי אורח שהיו שם. זה ממש הרס אותי ולא ידעתי מה אני יכול לעשות כסיני שחי מעבר לים״ | תמונה: Michael Mandiberg/Flickr

איך משדרים לתוך סין

הלב והגורל של וונג להביא לשינוי במודעות למה שקורה בסין הפגישו אותו במקרה או שלא במקרה במהלך אירוע חברתי, עם מייקל פרלמן, במאי סרטים מוכשר שבדיוק סיים להכין סרט על טיבט. ״מיד התחברנו״, מספר וונג, ״אמרתי לו: ׳אם אתה רוצה את טיבט חופשית, אתה צריך קודם כל שסין תהיה חופשית׳. הוא הסתכל עלי ואמר ללא היסוס: ׳בוא נעשה סרט׳.

״שנה לאחר מכן התחלנו לצלם, ובינואר 2015 הצלחנו לשדר לראשונה לתוך סין את הסרט ׳לשחרר את סין, האומץ להאמין׳. הסרט מספר את סיפורם האמיתי של שני מתרגלי פאלון גונג שנרדפו בסין בגלל אמונתם. הם נכלאו במחנות עבודה, ייצרו בובות עבור חברות כמו נסטלה, עברו עינויים וכמעט מתו, אבל בסוף הצליחו לשרוד וברחו מסין כדי לספר על זה״.

איך הצלחתם לשדר את הסרט בתוך סין?


״דרך לוויין. אם לאנשים בסין יש צלחת לוויין בקוטר של מטר לפחות, והם מכוונים את המקלט לתחנה הנכונה, הם יכולים לקלוט את השידור באופן לא מוצפן. השידור בלוויין מכסה את רוב האזור של סין״.

אבל אין זה דבר מובן מאליו להצליח לשדר בלוויין לתוך סין. וונג וצוות אן-טי-די הרגישו את זה כשיום אחד הוחשכו שידורי הלוויין שלהם לסין. זה קרה רגע לפני האולימפיאדה ב-2008. שידורי הלוויין לסין נעצרו לפתע. חברת יוטלסאט שהייתה אחראית על הלוויין טענה שלא ניתן לחדש את השידורים בגלל בעיה טכנית, מבלי לספק הסברים נוספים.

אולם תעתיק שיחה שפרסם חודש לאחר מכן ארגון ״כתבים ללא גבולות״ הוכיח אחרת: ״זה היה מנכ״ל החברה שלנו בצרפת שהחליט לעצור את השידורים לסין״, אמר אחד מעובדי יוטלסאט בשיחת טלפון. ״זה נגרם כי קיבלנו תלונות חוזרות ונשנות ותזכורות מהממשלה הסינית […] שאמרה לנו… תפסיקו את שידורי הטלוויזיה ואז נוכל לדבר [על עסקים]״.

האיום עבד. לאחר שיוטלסאט קטעה את שידורי הלוויין הלא מצונזרים לסין, היא חתמה על שתי עסקאות עם חברות שבבעלות ממשלת סין. עסקה אחת עם סוכנות החדשות ״שינחואה״ – הפה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית – לשידור תוכניותיה בלוויין למספר יבשות; עסקה נוספת הפכה את יוטלסאט לחברה המערבית הראשונה ששולחת לוויין לחלל ביחד עם סין. ולקינוח, רכשה קרן ההשקעות הסינית CIC שבעה אחוזים ממניות יוטלסאט.

הרשויות בסין עשו משהו נגד האפשרות לקלוט את השידורים? 


״באזורים רבים הן אסרו על אנשים להתקין צלחות לוויין רחבות. לכן מצאנו דרך נוספת לשדר את הסרט לסין, דרך האינטרנט״.

שגם הוא מפוקח ומצונזר על ידי השלטונות. 


״נכון, אבל מצאנו לזה פתרון מסוים – תוכנה שעוקפת את ׳חומת האש׳ האינטרנטית של הצנזורה הסינית. יש כמה תוכנות שעושות את זה. התוכנה שרוב האנשים משתמשים בה נקראת freegate. פיתחו אותה כמה מתכנתים מוכשרים מעמק הסיליקון שרצו להביא חופש מידע לסין״.

איך זה עובד? 


״אנשים בסין לא יכולים לגלוש באינטרנט לאן שהם רוצים ולהפעיל איזו תוכנה שהם רוצים, אז הם שולחים אימייל לכתובת: [email protected], והם מקבלים אוטומטית אימייל עם לינק להורדת התוכנה. כך שכל אחד יכול לפתוח חשבון אימייל אנונימי בסין, לשלוח את האימייל הזה ולקבל לינק להורדת התוכנה. היום מיליוני אנשים ברחבי סין משתמשים בתוכנה כדי לעקוף את הצנזורה הסינית ולקבל גישה למידע לא מצונזר. כך אנשים הגיעו לאתר שלנו וצפו בסרט. אגב, 250 אלף איש במצרים השתמשו בתוכנה הזאת ב-2011 כדי להיכנס לפייסבוק ולאתרים אחרים רגע לפני שהם יצאו לרחובות והפילו את השלטון שם״.

והמשטר הסיני לא יכול לשנות משהו בחומת האש ולחסום את זה?


״זה משחק אינסופי של חתול ועכבר. זה אתגר מתמשך עבור המתכנתים להמשיך למצוא דרכים להתמודד מול החסימה״.

מה אתה מצפה שאנשים שצפו בסרט יעשו?


״אנחנו רוצים שהמצפון שלהם יתעורר. אם נצליח לגעת בלב האנשים, ומספיק אנשים יצפו בזה, הם ינקטו בפעולה בסופו של דבר. אנחנו מעוררים השראה באמצעות סיפורי חיים אמיתיים. בסופו של דבר אנשים בסין יצטרכו לעמוד על שלהם בשביל החופש והצדק״.

אחת הטענות החוזרות ונשנות היא שמהפלגה משתנה כל הזמן וצריך לתת לה יותר זמן לפתור את הבעיות הפנימיות שלה. אתה חושב שזה אפשרי? 


״אנחנו מדברים על משטר שהשתלט על השלטון בסין בכוח ובאלימות. קרוב ל-80 מיליון איש מתו תחת שלטונו, באלימות או ברעב. זה מבלי להזכיר 300 מיליון הפלות כפויות שהמשטר ביצע, ומבלי להזכיר את הרדיפה נגד 100 מיליון אנשים שמתרגלים פאלון גונג בסין שלרבים מהם קצרו איברים והשליכו את הגופות. ולא דיברנו על השחיתות המערכתית שקיימת שם. הרבה מהדברים האלה כל כך מושרשים שם, שקשה לשנות אותם.

״השלטון רוצה יציבות, הוא רוצה לשמור על כוחו, ולכן הוא אומר דברים כאלה, שהוא משתנה ושצריך לתת לו עוד זמן. הטקטיקה הזו מאפשרת לו להרוויח זמן.

״קח לדוגמה את מדיניות הילד האחד. היא משתנה עכשיו, אבל לקח כ-40 שנה להגיע לזה, ובינתיים תהליך היישום של המדיניות הזו שימש כטקטיקה לטעת פחד בציבור. שים לב שבכל 15-10 שנים הם מתחילים סוג חדש של רדיפה, כך הם משמרים את הפחד באוכלוסייה, גורמים לאנשים להוריד את הראש, לעבוד קשה, לשלם מסים, כדי שהממשל המקומי יוכל להרוויח מהעבודה הקשה שלהם. אחרת אולי תיזרק לכלא. בשנות ה-60 וה-70, זאת הייתה מהפכת התרבות. אחר כך הגיע הטבח בטיאננמן. עשור מאוחר יותר זו הרדיפה נגד הפאלון גונג. זו האסטרטגיה של המשטר הסיני לשמר את כוחו.

תמונה: Epoch Times International

תמונה: Epoch Times International

״יש תנועה היום שנקראת ׳התנועה לפרישה מהמפלגה הקומוניסטית׳. כבר יותר מ-200 מיליון איש בסין הצטרפו אליה בעשור האחרון. כלומר, אנשים בתוך סין מתחילים להתעורר, ובשלב מסוים זה יגיע לנקודת מפנה. כשמסתכלים על הרבה שינויים שקרו בעולם, הם התחילו מאוד בקטן, כמעט לא ראו שהם מתרחשים, אבל אז פתאום אחרי מספר שנים של מאמץ התמוטטה למשל חומת ברלין בלי שאף אחד ציפה לזה״.

מצד שני, נשמעת הטענה שלמרות שעדיין קיימות בעיות חמורות של זכויות אדם בסין, אפשר לראות היבטים מסוימים שכן משתפרים, כמו רמת החיים. 


״זה הטיעון העיקרי של תאגידים גדולים וממשלות במערב. הם רוצים ׳להתקרב׳ לסין, לעשות איתה עסקים. סין נפתחה למערב בפעם הראשונה בשנות ה-70 וה-80, ולכן נוצרה במערב תקווה, אולי נאיבית, שבאמצעות מסחר עם סין והתפתחות הכלכלה הסינית, רמת החיים של הסינים תשתפר, ובאופן טבעי הם ידרשו יותר חופש.

״אבל בכך שאתה עושה עסקים עם המשטר הזה, אתה גם מחזק אותו מבחינה פיננסית, ואם זה משטר מאוד קיצוני באופן התעמולה שלו, הוא יכול ליצור תחושה לאומנית חזקה מאוד אצל הציבור, ולגרום לציבור להרגיש גאה בכך שהמדינה צומחת, במובן כלכלי, ולהאמין שזה נגרם בזכות המשטר שנתן לו את החרות הכלכלית הזו.

״תראה את אנשי העסקים הסינים שמגיעים לארה״ב ולישראל. הם הרוויחו מהצמיחה הכלכלית של סין, נהנו ממנה, והם משתייכים ברובם לעשירון העליון או למעמד הגבוה בחברה הסינית. חלקם גם חברי המפלגה הקומוניסטית. הם חושבים שהם התעשרו בזכות המפלגה שאפשרה להם לעשות עסקים, והם לא מבינים למה צריך ׳לשחרר את סין׳. זו שיטה שגרמה לחלק מהציבור להתעלם מבעיות קשות שמתרחשות ממש לידו.

כמו השיטה שהייתה לקיסרים הרומים, לתת לאנשים ״לחם ושעשועים״ כך שלא יחשבו על הבעיות הקיימות. 


״נכון. ומה שקרה עם המדיניות הזו של המערב הוא שאותם תאגידים וממשלות מערביות לא רק העבירו את בתי החרושת שלהם לסין ששם הייצור זול יותר, הם גם הרסו את התעסוקה במדינות שמהן הם יצאו. ארה״ב העבירה 60 אלף בתי חרושת ומפעלים לסין והרסה המון מקומות עבודה. היא גם הפסידה את הקניין הרוחני של החברות שעברו לשם אחרי שהסינים גנבו אותו. כך שבסופו של דבר, בטווח הארוך, המערב הפסיד.

״זה אמנם תרם למנכ״לים ולבעלי המניות של החברות שנכנסו לשם, כי הייצור הזול הוביל בסופו של דבר לעליית ערך החברה. אבל בטווח הארוך זה רע. אתה מתעסק בסופו של דבר עם מישהו שאינו ישר, שהורג את העם שלו, קוטל את האנשים בצורה פאשיסטית, טוטליטרית, ואתה מחזק אותו יותר ויותר.

״אבל למרות שחלק מאנשי העסקים הסינים זוקפים את הצלחתם למפלגה, רבים אחרים דווקא מודאגים מהמצב. הוכחה לכך היא ההגירה המסיבית שלהם לארה״ב. בכל שנה ארה״ב מוציאה מיליוני ויזות לאנשי עסקים סינים, שמעבירים את הנכסים שלהם מעבר לים ומודאגים מנפילת המשטר והמערכת הפיננסית בסין. כל אותם אנשים שעדיין לא מבינים את המצב, יהיו חייבים בסופו של דבר לשחרר את עצמם״.

* במסגרת עבודתנו באפוק טיימס להוציא מידע לא מצונזר מתוך סין, אנו מנהלים שיתופי פעולה עם רשת אנ-טי-די ונעזרים במקורות המידע שלה.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!