איך אפשר לחשוב כמו שרלוק הולמס

הבלש הדמיוני שרלוק הולמס יכול ללמד אותנו איך לפתור בעיות ולחשוב באופן בלתי שגרתי. אולם לאופן החשיבה שלו יש גם חיסרון בולט: היא עשויה לגרום לנו להיות פרנואידים וחשדניים

צילום: Dynamosquito/Flickr

צילום: Dynamosquito/Flickr

זאת הייתה שעת לילה מאוחרת. שלושה שודדים פרצו לאחוזה של סר אוסטנס ברקנסטול, אחד האנשים העשירים ביותר באנגליה. בזמן שכל דיירי הבית ישנו, הם הסתננו דרך החלון בחדר האוכל כדי לשדוד תכשיטי זהב ויהלומים, כפי שעשו באחוזה לא רחוקה לילה קודם לכן.

אבל תוכניתם הופרעה באמצע כשלפתע גברת ברקנסטול נכנסה לחדר. הם חבטו בראשה וקשרו אותה לאחד הכיסאות של שולחן האוכל. סר ברקנסטול ששמע רעשים מוזרים בא לחפש את אשתו. הוא לא היה בר מזל כמוה. השודדים היכו אותו והוא התמוטט על הרצפה ומת. השודדים מילאו את כיסיהם בתכשיטים והחליטו להסתלק מיד. אלא שלפני שהסתלקו הם מזגו לעצמם כוס יין כדי להירגע מהאירועים האחרונים, כך לפחות העידה גברת ברקנסטול, עדות שאושרה על ידי עוזרת הבית, תרזה, וכך גם היה נראה לפי הממצאים במקום.

אבל משהו בכל הסיפור הזה הרגיש לא נכון לבלש שרלוק הולמס. ״כל אינסטינקט שלי פשוט צועק נגד זה״, הוא אומר לווטסון כשהוא עובר איתו על עובדות המקרה אחת אחת. העובדות נראות מוצקות והוא לא מצליח למצוא בהן סדק, עד שהוא מגיע לכוסות היין. כעת הולמס יודע שהוא צודק.

תמונה: Penguin Books

תמונה: Penguin Books

״אתה רואה אותן בדמיונך?״ שואל הולמס.

״אני רואה אותן בבירור״, עונה ווטסון.

״נאמר לנו ששלושה אנשים שתו מהם, זה נראה לך סביר?״

״למה לא? היה יין בכל כוס״, עונה ווטסון.

״בדיוק. אלא שהיה קרום לבן רק בכוס אחת. בטח הבחנת בעובדה הזאת. למה לדעתך זה כך?״

״זאת בטח הייתה הכוס האחרונה שמילאו, צפוי שיהיה בה קרום לבן״, עונה ווטסון.

״ממש לא. הבקבוק כולו היה מלא בקרום הזה, ולא יכול להיות ששתי הכוסות הראשונות היו נקיות ובשלישית היה קרום״, מכריז הולמס. ״יש רק שתי סיבות אפשריות לכך ורק שתיים. הראשונה היא שלאחר שמילאו את הכוס השנייה, ניערו את הבקבוק וכך יצא קרום בכוס השלישית. קרוב לוודאי שזה לא מה שקרה. לא, לא, אני בטוח שאני צודק״.

״אז מה אתה חושב שקרה?״, שואל ווטסון. ״השתמשו רק בשתי כוסות, ואז מזגו את השאריות של שתיהן לכוס השלישית כדי ליצור רושם מוטעה שהיו שם שלושה אנשים״, עונה הולמס בביטחון.

דרור משעני, סופר וחוקר ספרות בלשית  |  תמונה: ינאי יחיאל

דרור משעני, סופר וחוקר ספרות בלשית | תמונה: ינאי יחיאל

כתבת הניו-יורק טיימס, מריה קוניקובה כותבת על המקרה הזה שלקוח מהסיפור ״הרפתקה באבי גראנג׳ של קונן דויל (שעוד נחזור אליו בהמשך) בספרה ״Mastermind״ (2013). בספר היא מנתחת את אופן החשיבה של הולמס ואיך הוא משתמש בדמיונו ובאמנות הסקת המסקנות.

קוניקובה טוענת שהולמס לא רק פותר תעלומות אלא משקף דרך חשיבה שלמה שאפשר ליישם בעסקים ובחיי היומיום ולא רק ברחובותיה האפרוריים של לונדון. אבל אם אתם מכירים את שרלוק הולמס, אתם בוודאי מרימים כעת גבה של ספק ואתם לא היחידים. הרי הולמס מוכר כאדם בודד, בעל אופי חשדני כלפי הסובבים אותו. האם הוא האדם שממנו אנחנו רוצים ללמוד איך לחשוב טוב יותר או לחיות טוב יותר? בראיון לאפוק טיימס משוכנעת קוניקובה שכן, למרות שלא כולם מסכימים איתה.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!