במוחו של אמן: הציירת המסתורית

מרי אנטואנט וילדיה, 1787; לואיז אליזבט ויז׳ה לה ברן   |  Wikipedia

מרי אנטואנט וילדיה, 1787; לואיז אליזבט ויז׳ה לה ברן | Wikipedia

עברו כמה ימים בלבד מאז שהיא חזרה לפריז, אחרי 11 שנים של גלות ברחבי אירופה, ובכל זאת, זה היה חזק ממנה, רגליה נשאו אותה באופן טבעי למקום שהיה הבית השני שלה בזמן אחר – מוזיאון הלובר.

היא החליטה שתלך לשם לבדה כדי להימנע מהסחי דעת מיותרים בעת הביקור – בפעם הקודמת שהייתה כאן זה היה בדלתיים סגורות והיום הלובר הוא מוזיאון הפתוח לקהל הרחב. ״כמה פריז השתנתה מאז. כמה אני השתניתי״, מלמלה לעצמה אליזבט לואיז ויז׳ה לה ברן, בשמחה מהולה בעצב. ״גרושה עם שתי בנות, אני כבר לא אותה נערה חסרת דאגות, בכובע קש שהייתי״, נזכרה משועשעת. ״לאיזו שערורייה הדיוקן העצמי שלי גרם בזמנו! היום לבטח הוא לא היה מפריע לאיש״.

היא נכנסה להיכל הראשון שהוקדש כולו לציורים. היא הכירה הרבה מהם היטב ומקרוב, אחרי ששעות רבות ישבה וציירה מולם. אך היה זה דבר אחר לראות את כולם תלויים בחדר אחד, לאחר שרבים מהם נמצאו באוספים פרטיים. ״ומה קרה לאנשים שהחזיקו בהם?״, חשבה ורוחה ירדה כשלפתע עינה נפלה על אחד מציוריו המפורסמים של קלוד ז׳וזף ורנה. ״ורנה היקר!״, אמרה בקול שגרם לשומר להתעורר משנתו.

״סליחה, קראת לי מאדאם?״, שאל השומר.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!