ילד רפאים

הוא שקע בתרדמת בגיל 12, וכשחזר לחיים אחרי ארבע שנים אף אחד לא הבחין. כעשר שנים היה כלוא בתוך גופו, עד שהצליחה אישה אחת לגלות את החיים הסוערים מאחורי הגוף הדומם. ראיון


צילום: Jeff Turnbulll

צילום: Jeff Turnbulll

בדרכו הביתה מבית הספר, מרטין פיסטוריוס בן ה-12 תכנן את המכשיר האלקטרוני הבא שהוא הולך לבנות, משהו עוד יותר מתוחכם מהכוכב המהבהב שתלה על עץ חג המולד. ואז הוא נזכר שלפני שיצא מהבית הוא שכח להפעיל את האזעקה שבנה והתקין במו ידיו בכניסה לחדרו. מה אם אחיו ואחותו הקטנים ייכנסו לחדר ויהרסו את עולם הלגו המופלא שבנה? אבל הכאב הצורב בגרון הציק לו יותר מדי מכדי להיות טרוד באזעקה.

הייתי מודע לכל דבר, כמו אדם נורמלי, אבל לא יכולתי להתנועע או לדבר. המוח שלי היה לכוד בתוך גוף שלא יכולתי להשתמש בו

מרטין לא ידע שאותו יום, בינואר 1988, יהיה היום האחרון שבו ילך לבית הספר. כאב הגרון התפתח למחלה מסתורית שהפכה את כל חייו ואת חיי משפחתו. בשבועות ובחודשים הבאים גופו הלך ונחלש. הוא הפסיק לאכול ושקע במשך היום לשעות ארוכות של שינה. גם מוחו הלך ונחלש. בהתחלה הוא שכח עובדות, אחר כך הוא שכח דברים שאהב לעשות, כמו להשקות את עץ הבונזאי שלו, ושכח פנים מוכרות. אמו הראתה לו שוב ושוב תמונות של בני המשפחה בתקווה לעורר את זכרונו, אבל זה לא עזר. לאט לאט הוא הפסיק ליצור קשר עין, שכח מי הוא ואיפה הוא נמצא, ולבסוף שכח גם לדבר. המילים האחרונות שאמר לאמו לפני ששקע לגמרי בתרדמת היו בבית החולים ביוהנסבורג, דרום אפריקה, שנה אחרי שחלה: “מתי הביתה?״

הרופאים היו אובדי עצות. סריקות המוח לא העלו דבר, ותרופה אחר תרופה שניסו לא עזרה. הוריו טלטלו אותו מבית חולים אחד לשני בכל רחבי דרום אפריקה, כתבו מכתבים נואשים למומחים בחו״ל שגם הם לא יכלו לעזור.

תמונה: באדיבות מרטין פיסטוריוס

תמונה: באדיבות מרטין פיסטוריוס

שנה אחרי שמרטין חלה הודו הרופאים שהוא סובל ממחלה ניוונית לא ידועה ושהם מיצו את כל אפשרויות הטיפול. הם אמרו שהוא נסוג למצב שיש לו מוח כשל תינוק בן שלושה חודשים, עם מודעות אפסית, וצפי של שנתיים לחיות, ויעצו בעדינות להוריו לטפל בו כמיטב יכולתם עד שמותו יביא גאולה לכולם.

אבל מרטין לא מת. יום אחד, אחרי ארבע שנים, מוחו החל לחזור לחיים, התמלא שוב במחשבות ובדמיונות, מודע לגמרי לסביבתו. אבל הוא הזדעזע לגלות שמוחו, שהיה שוב מלא חיים, כלוא לחלוטין בתוך גופו, כמו בתוך קבר.

“אני חושב שהמוח שלי התחיל להתעורר בערך בגיל 16, ובגיל 19 הוא חזר לעצמו לגמרי. הייתי מודע לכל דבר, כמו אדם נורמלי. ידעתי מי אני, איפה אני נמצא, אבל המוח שלי היה לכוד בתוך גוף שלא יכולתי להשתמש בו. לא יכולתי לעשות שום סימן או צליל שאנשים יידעו שאני מודע. הייתי בלתי נראה, נער רפאים״

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!