היהודי העשיר שמנווט את המהפכות הפוליטיות

האם ייתכן שמאחורי מחאות האביב הערבי במצרים ובתוניסיה, שנראו כמחאות ספונטניות, עמד איש עסקים יהודי שפועל לשנות משטרים שאינם מוצאים חן בעיניו?

web_DSC_5948

נפילת הבנקים ביוון, ההתנגדות האוקראינית לרוסיה, ההפיכה בתוניס, החלפת משטרו של מובארכ ונפילתו של מילושביץ׳ – האם יש קשר בין כל האירועים? אם בוחנים לעומק, מגלים מכנה משותף מעניין, איש אחד, שפעולותיו עשויות להמשיך לשנות את העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. אם נבחן את פעולותיו, אולי גם נוכל לחזות כמה מהתהפוכות הבאות בעולם.

את המסע הזה נתחיל בשנת 2011 בקהיר, מצרים – כאשר ממשלת מובארכ נופלת – סיפור שלמעשה התחיל ארבע שנים קודם לכן, ב-2008, כאשר עובדים במפעל טקסטיל ממשלתי בעיירה מצרית מכריזים שהם פותחים בשביתה בגלל מחירי המזון הגבוהים והשכר הנמוך.

המיליארדר היהודי ג׳ורג׳ סורוס. היד הנעלמת שמכוונת תהליכים פוליטיים בעולם?  |  Eric Piermont/AFP/Getty Images

המיליארדר היהודי ג׳ורג׳ סורוס. היד הנעלמת שמכוונת תהליכים פוליטיים בעולם? | Eric Piermont/AFP/Getty Images

השביתה תופסת את תשומת ליבה של קבוצת “גיקים״ הנמצאת במרחק שעה נסיעה משם, שמחליטה לפתוח דף פייסבוק ולארגן דרכו הפגנות ושביתות ברחבי מצרים, כאות הזדהות עם עובדי מפעל הטקסטיל. להפתעתם, כ-70 אלף עוקבים מצטרפים לעמוד במהרה.

אבל מה שעבד בפייסבוק, לא כל כך עבד ברחוב. המשטרה המצרית פשטה על מפעל הטקסטיל וחיסלה את ההפגנה. כך הפכו ההפגנות לאלימות: בניינים הוצתו ומספר מפגינים נורו למוות, וכך גם התפוגגה הסולידריות עם המפגינים והמשטרה חסמה הפגנות שאורגנו ברחבי מצרים.

מארגני המחאות בפייסבוק מעולם לא הסכימו על טקטיקה מסוימת. הם לא החליטו האם המצרים צריכים להישאר בבית או לצאת לרחובות להפגין. אנשים פשוט הרגישו שהם צריכים לעשות משהו, אבל לאף אחד לא היה רעיון ברור מה הוא אותו דבר שצריך לעשות.

מהפכות נראות לפעמים ספונטניות, אבל זו תוצאה של הכנה שנמשכה חודשים ושנים

בכל מקרה, דבר אחד למדו המארגנים מההפגנות שהחלו ב-6 באפריל: הן היו מקרה בוחן, מעין ניסוי, שהראה כי כוחן של הרשתות החברתיות ככלי לביצוע מהפכות דמוקרטיות מוגבל. פייסבוק הצליחה לקבץ ביחד עשרות אלפי “מעריצים״, אבל לא הצליחה לארגן אותם ברחובות לאחר שהתנתקו מהמחשב. הרשת החברתית הייתה כלי תקשורת יעיל שקרא לאנשים ל… ובכן, קרא למה? מנהיגי ה-6 באפריל לא ידעו מה התשובה לשאלה, ולכן החליטו ללמוד מאחרים שכן ידעו.

בקיץ 2009, מוחמד עדל, בלוגר בן 20 ואחד האקטיביסטים של ה-6 באפריל, טס לבלגרד. בירתה של סרביה היא ביתו של “המרכז לפעילות ואסטרטגיה יישומית לא אלימה״ (Canvas), ארגון שהוקם ב-2003 על ידי שני אנשים: סלובודן ג׳ינוביק וסרג׳ה פופוביץ׳.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!