השתלטות הג'יפים

הגיע הזמן לשים דברים על השולחן: הג'יפים משתלטים עלינו, גם בשטח, גם בכבישים העירוניים וגם בחניוני המגדלים. איך הגענו לזה?

סוזוקי

סוזוקי

היה זה חורף של שנת 1996. אני, חייל מילואים צעיר, נשלחתי עם יחידתי מאזור התבור לכיוון הנגב, לפעילות. פיצלו אותנו לרכבים שונים המשתתפים בתרגיל, ואיתם הגענו לדרום. "250 ק"מ, לא נורא", חשבנו. אז חשבנו.

המסע התברר כחוויה קשה. נסענו בנ"נ, משאיות ומשוריינים צבאיים. "ג'יפים" כשם גנרי לכלים. הבעיה היא שהרכבים האלה לא מיועדים לנהיגה במהירות העולה על 60 קמ"ש. בחלקם אין חלון קדמי. מתלים ורכות נסיעה אינם בלקסיקון שלהם. רדיו אין, ומזגן? נו באמת, לא כאן.

הגענו לאחר נסיעה מתישה של שעות רבות. טעמנו חול, אבק, ברחשים ומיני מעופפים ואם לא די בכך – נעקצתי על ידי דבורה שנחבטה בידי בזמן הנסיעה. ככל שהדרמנו נהיה קר יותר ויותר. חוויה קשה כבר אמרנו?

זו הייתה אז האסוציאציה לג'יפ: נוקשה, צבאי, טכני, No fun.

ריינג' רובר

ריינג' רובר

בתחילת שנות ה-90 האופציה היחידה לרדת משולי הכביש כדי ליהנות מנהיגת שטח, הייתה ברכבים מבית סוזוקי (סמוראי, ויטרה). אלה רכבים שאמנם הפגינו יכולות שטח מפתיעות (במיוחד הסמוראי שניחן במשקל נוצה), אך היו רחוקים מלספק נוחות של רכב כביש רגיל. המתלים נוקשים, מערכת ההנעה הכפולה רועשת, האבזור דל ו"התנהגות הכביש גבולית", כפי שהוגדר בסמוראי.

המחירים, שעמדו על 48-39 אלף שקל באותה תקופה, היו דומים למחירי רכבים משפחתיים דאז, דוגמת הדייהטסו אפלאוז ופיז'ו 405. היה פה ויתור ממשי של הבעלים על נוחות, ומידה רבה של הקרבה.

קייזר

קייזר

אבל ב-1993 תרבות רכבי הפנאי החלה להשתנות וסימנה טרנד חדש בישראל. אל סוזוקי הצטרפו יבואנים נוספים שהבינו את הפוטנציאל השיווקי בישראל, ורכבי השטח שווקו עם גג בד או קשיח, מרכב קצר או ארוך, דיזל ובנזין, אוטומטי וידני. ה"גיפ" כבר לא יועד ל"ג'יפאי" בלבד.

לצד רכבי השטח הספרטניים שהצטרפו לסוזוקי, כמו לאדה ניבה, נוספו רכבי שטח במחירי אמצע, כמו ניסאן טראנו, ג'יפ תע"ר סופה, קיה ספורטאז' וסאנג יאנג. לצדם הופיעו גם רכבים יקרים יותר, כמו איסוזו טרופר, מיצובישי פאג'רו, ג'יפ גרנד צ'ירוקי, טויוטה 4 ראנר ולנד רובר, שהחלו להתחרות ברמות המחירים שלהם ברכבי יוקרה של ממש.

את הרשימה סגר "ג'יפ היוקרה" היחיד ששווק באותם ימים בישראל, הריינג' רובר. ריינג' של אותם ימים תומחר סביב 350 אלף שקל, כסף שקנה אז גם ב.מ.וו מסדרה 7, מרצדס S או יגואר XJ.

היום שבו הג'יפים השתלטו עלינו

יותר משני עשורים חלפו וגם אנשים שאינם צולחים נחלים, נושמים בוץ ואבק ולא באמת עוברים סלעים להנאתם, החלו להתעניין ביצורים המגודלים כפולי ההנעה. החל להיווצר כאן טרנד. קונים רכבים העונים לשם "ג'יפ" גם לכבישים סלולים או אפילו לצרכים עירוניים בלבד. בגלל המראה, בגלל האמירה. בגלל הנוחות שיש לרכב גדול וגבוה. רכבי השטח, לצד "כמו שטח" (הנעה קדמית ברכב עם מרכב "ג'יפי"), מציפים את כבישינו.

ניתוח של טבלאות המסירות מראה מגמה ברורה. המכירות השנתיות של רכבי ה-SUV גדלו מ-7 אחוזים מסך מכירות הרכב ב-2007, אל מעבר ל-9 אחוזים מסך המכירות ב-2012.

סוזוקי

סוזוקי

הפער בולט הרבה יותר בתחום היוקרה. מכלל רכבי אאודי שנמסרו בישראל בשנת 2012, 38% (!) הם רכבי SUV. זו קפיצה של כמעט 30 אחוז מאז 2007. דבר דומה קרה אצל מרצדס, שרשמה קפיצה קטנה יותר, אך עדיין משמעותית של יותר מעשרה אחוזים במסירות רכבי SUV מתוך כלל הרכבים שמסרה.

המגמה הזו מדרבנת את היצרנים לייצר עוד ועוד דגמים, סגמנטים ותתי סגמנטים, וניתן לתפור חליפה כמעט לכל קונה.

דוגמה בולטת לכך היא אאודי. אם בשנת 2007 החברה השיקה את רכב השטח היוקרתי שלה, ה-Q7, וכך נתנה פתרון חדש לחלוטין (שטח-יוקרה) במונחי המותג, שנה לאחר מכן היא השיקה את ה-Q5 המוצלח, ובעקבותיו גם את ה"בייבי Q5", ה- Q3(2011) המבוסס על פלטפורמת ה-A3. בעוד כשנתיים מהיום, צפוי דגם קטן אף יותר מבית אאודי – ה-Q1.

שאר היצרנים לא נשארו חייבים, ולב.מ.וו סדרת דגמי SUV מפוארת, לכל דרישה ו(כמעט) לכל כיס (X6 ,X5 ,X3 ו-X1 המקבילים לרכבי אאודי לעיל). אותו סיפור מתרחש אצל מרצדס (ML,GL,G-CLASS GLK) ואינפיניטי (EX, FX ו-JX ה-SUV המגודל שאינו משווק בארץ).

אפילו מותג השטח הטהור לנד רובר-ריינג' רובר, שלו יש אין ספור דגמים ותתי דגמים, הבין את השוק הרותח של ה-SUV הקומפקטיים, והשיק את ה-EVOQUE הסקסי.

ההימור של פורשה

ההפתעה הגדולה ביותר בתחום, ואולי ההימור העסקי המשמעותי ביותר, הגיע מבית פורשה, עת השיקה את הקאיין, רכב ה-SUV שלה, בשנת 2002. פורשה, מותג ספורטיבי סמי אקזוטי, התפרסם לאורך עשרות שנים בתור יצרן רכבי ספורט מהטובים בעולם.

פורשה

פורשה

רכב שטח רחוק שנות אור, כך נדמה היה, מההגדרה של רכב ספורטיבי. הסיכון שלקח יצרן פורשה, לאבד את הקהל המסורתי שפורשה מזוהה אצלו כרכב אולטרה ספורטיבי טהור, עמד אל מול הסיכוי שלו להגיע לקהל חדש, שמחפש רכב גדול, מפואר, פרקטי ובעל עבירות בשטח, שעד אותו הזמן לא מצא את מבוקשו באולם התצוגה של פורשה.

ההימור התברר כמוצלח וכהחלטה עסקית נכונה מאוד: עד כה נמכרו כ-400 אלף רכבים כאלו בעולם, והמהלך עזר להבריא את המותג שידע ימים קשים.

יתרה מכך, המותג עתיד להשיק כבר בשנה הקרובה את האח הקטן של הקאיין, המקאן (MACAN), שעתיד להתחרות אף הוא בסגמנט ה-SUV הקומפקטיים.

* * *

בתקופתנו אנו מחפשים רכב שיהיה הכול מהכול. יפה, ספורטיבי, נוח, מרווח וגדול, ואם אפשר, שלא יעצור בירידה מהכביש הסלול. היצרנים השונים ובעיקר של רכבי היוקרה, כבר הוכיחו שניתן לייצר מכוניות שנותנות פתרון די קרוב ל"הכול מהכול", כל עוד לא תדרשו מהרכב שלכם להשתתף בתרגילים צבאיים ולצלוח דיונות.

אמנם רכב כזה דורש מידה רבה של הסתגלות והקניית הרגלי נהיגה חדשים, בשל מרכז כובד גבוה יותר המגיב אחרת בפניה, משקל רב יותר בבלימה, ולמחפשי אתגרים – נהיגת שטח נכונה, אך עדיין, המגמה של נהירה לרכבים כאלו מתחזקת מאוד משנה לשנה.


הכותב ניהל בעבר את מותגי היוקרה יגואר ואלפא רומיאו, והינו הבעלים של Even Better, ייעוץ וקניינות פרימיום. לתגובות [email protected]

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!