כובשי הפסגות

קירחת, ללא הורמונים בגוף ועם שד משוחזר, התחלתי במירוץ אחרי הפטמה, כאילו זהו הדבר שיגרום לי לחזור לעצמי, שיבריא אותי, ולא היה אכפת לי להיות הלקוחה היחידה שלי עצמי

הסיכויים הגדולים באמת נגלים לאלה שלא מוכנים להרים ידיים ולהרפות מן הטיפוס לפסגה. הם חלוצים, נועזים, ויזמים מהפכניים שכובשים פסגות, בעוד האחרים פוסעים בשבילים ידועים, מוכרים, שאלפי רגליים כבר דרכו בהם.

זוהי תכונה ייחודית ורבת עוצמה היושבת בבסיס הכישורים הנדרשים לניהול סיכויים, ומאפשרת למעטים וספורים להעפיל ולהגיע לראש הפסגה ולהותיר את השאר חסרי נשימה במעלה ההר.

הפסיכולוג ומטפס ההרים פול סטולץ ניסה לשים את האצבע על אותו מרכיב לא נתפס שנקרא “מדד החוסן״ והדגים זאת דרך שלושה סוגי מטפסי הרים שמאפיינים באופן מטאפורי את כלל האוכלוסיה:

1. המוותרים – QUITTERS, אלו שמגיעים, רואים את ההר התלול ואת גובהו העצום ומוותרים על הטיפוס המאתגר.

2. החונים – CAMPERS, אלו שמטפסים עד לנקודה שנמצאת באזור הנוחות שלהם, ומסתפקים בכך שהצליחו להגיע עד אליה.

3. המטפסים – CLIMBERS, אלה שניחנו בדחף שיביא אותם עד לפסגה הגבוהה ביותר ומהווים כעשרה אחוזים באוכלוסייה. הם יודעים כיצד לקחת סיטואציה קלאסית של כישלון ולהפוך אותה לסיטואציה של הצלחה. במקומות שבהם אחרים רואים קיר בלתי עביר, הם יראו מכשול המציע דרך עוקפת. בסערת שלגים קשה שאחרים רואים כגורם מאיים, הם יראו סיכוי למנוחה בתוך אוהל קטן, מוגן ומחומם.

חוסן גבוה והיכולת לטפל במכשולים הם הכרחיים אך לא מספקים, אומר ד״ר דב ינאי, מחבר הספר “הקוד האנושי״. לדבריו בכדי לטפס לפסגה בהצלחה נדרשת בנוסף לחוסן גבוה גם רמה גבוהה של אנרגיה עם להט פנימי אדיר ולראות את כיבוש הפסגה כשליחות חיים.

לדבריו, היזם המצליח, אותו הוא מכנה ה-ACE, הוא כמו טיל עם אנרגיה אדירה שמכוון למטרה. הסיכויים להגיע למטרה עולים ככל שעולה החוסן והאנרגיה להמראה, ולכך יש להוסיף יעד שבעזרתו יכול ה-ACE לתעל את כוחותיו להגעה עד למרומי הפסגה.

סיפורי הסיכויים הגדולים שאתם מכירים או קוראים עליהם כאן, קורים לרוב כשהצעד המתבקש אינו מסומן. אין אפשרות להאחז בעולם ישן, רגיל ומוכר, יש להפגין יכולת השתנות מהירה. יש להביט אל האופק הנסתר מהעין, ולחולל את השינוי שיגיע תוך טיפוס עיקש, קיומי ומאמין שההעפלה במעלה ההר היא התכלית היחידה, כפי שמובא בסיפור ההצלה של אישה אחת שהפך לסיפור הצלה עבור אלפי נשים אחרות.

תמונה: באדיבות מיכל קולך ארבל; כפיר זיו (פורטרט של נטע נס)

תמונה: באדיבות מיכל קולך ארבל; כפיר זיו (פורטרט של נטע נס)

לייצר את הוורוד המושלם

"קירחת, ללא הורמונים בגוף ועם שד משוחזר, התחלתי במירוץ אחרי הפטמה, כאילו זהו הדבר שיגרום לי לחזור לעצמי, שיבריא אותי, ולא היה אכפת לי להיות הלקוחה היחידה שלי עצמי"

הכול התחיל כשחשבתי שהגיע הזמן לעוד ילד. הייתי בת 33, נשואה עם ילד בן ארבע. החלטתי שזהו, הגיע הזמן. הרופאה שלחה אותי לבדיקות שונות והחליטה לתת לי הורמונים לחיזוק הביוץ. קיבלתי את המרשם המיוחל, קמתי לעזוב את החדר ואז פתאום שאלתי: “תגידי, אומנם עשיתי בדיקת שד כי יש לי גוש קטן, אבל אמרו לי שזה שום דבר, אולי זה לא טוב עם ההורמונים?״

וכך, יצאתי מהמרפאה עם הורמונים לחיזוק הביוץ והפניה לכירורג שד. בדיקת האולטרסאונד הובילה לממוגרפיה ומשם לביופסיה חורצת גורל. את רגע הבשורה לא אשכח לעולם. ישבתי מול רופא שהסביר שהגוש שמצאו סרטני, ואחרי זה כבר לא שמעתי כלום. מילותיו התחברו יחד לעיסה לא מובנת, וכל מה שראיתי לנגד עיני זה אותי עם קרחת, אפורה, נפרדת מקרוביי.

עשיתי סבב בין רופאים בעזרת כל הקשרים האפשריים שהיו לי והם כולם הגיעו למסקנה שאין ברירה אלא לעבור כימותרפיה, טיפול ביולוגי, ניתוח וטיפול הורמונלי לחמש שנים. למרבה ההפתעה, משסומנה המטרה זו גם הייתה נקודת המפנה שלי. התמלאתי כוח והסתערתי על חיי. האבל, ההלם והדמעות התחלפו בסדרה ברורה של צעדים, טיפולים ובדיקות ומצאתי את עצמי מסמנת וי על כל משוכה שעברתי, ועל כל סיכוי שמקרב אותי להיות בריאה.

בסוף הטיפולים שנמשכו כשנה, התבשרתי שאני צריכה לעבור ניתוח של כריתה ושחזור של שד אחד. התוצאה שמתקבלת מניתוח כזה היא שד חצוץ של בת 16 ללא פטמה. הניתוח הזה שבר אותי. בסך הכול בזמן הטיפולים שמרתי על עצמי והייתי חזקה יחסיתי אבל לאחר הכריתה לא הצלחתי להסתכל על עצמי הפצועה במראה, והתקלחתי בחושך.

הבנתי שהשיער יגדל והגוף יחזור לעצמו, אבל היעדר פטמה לעולם יזכיר לי את מה שעברתי. שלושה חודשים ארוכים וקשים המתנתי לתור לפלסטיקאי כדי לקבוע שחזור לפטמה המיוחלת אך כשנכנסתי לרופא הוא בישר לי שעורי דק מדי להליך השחזור, וזה יהיה בלתי אפשרי. המילים שלו היכו בי. כשיצאתי ממנו בכיתי כמו שלא בכיתי אפילו כשגיליתי שאני חולה.

תמונה: באדיבות מיכל קולך ארבל; כפיר זיו (פורטרט של נטע נס)

תמונה: באדיבות מיכל קולך ארבל; כפיר זיו (פורטרט של נטע נס)

חזרתי הביתה מרוסקת והלכתי לישון, אך כבר בעודי מנסה להירדם, חשבתי שאולי אני יכולה לעזור לעצמי. היה לי רעיון לשים גבס על הפטמה הקיימת שלי ובאמצעות דגם לייצר פטמה תאומה. קמתי בהתרגשות ובפרץ יצירתיות התחלתי לחקור באינטרנט, קניתי חומרים והתחלתי בנסיונות, ומהר מאוד הבנתי שזה יותר מסובך ממה שחשבתי.

באותו הזמן, כשכולם חשבו שאני משוגעת, לא היה ממש אכפת לי שאהיה הלקוחה היחידה של עצמי. הרגשתי שאכן השתגעתי, כי לא יכולתי יותר להתפשט ליד בני. התביישתי מעצמי והרגשתי מובסת על ידי הסרטן, במקום להרגיש שהבסתי אותו. אחרי לימוד עצמי והרבה ניסוי וטעייה, הגעתי למרכז פלסטי בקנדה. בהמשך קניתי 17 סוגי סיליקון שונים והתחלתי להתמקצע עד שיצרתי את הפטמה הראשונה להדבקה מסיליקון, עבור עצמי.

באחד המפגשים של קבוצת הפייסבוק “גמאני חליתי בסרטן השד״, הראיתי דגם של זוג פטמות. מנהלת הקבוצה שעברה כריתה מלאה ניסתה אותן, ואז הרימה את הראש ודמעות עלו בעיניה.

אני חושבת שזה היה הרגע שהבנתי שאני חייבת לתת סיכוי לנשים נוספות להרגיש שוב שלמות עם עצמן. לקחתי צעד אמיץ, עזבתי את תפקידי כמפיקה, בניתי תוכנית והצגתי אותה ל״קרן שמש״ לעידוד יזמים. קיבלתי מלגה קטנה עם אמונה גדולה, והקמתי את חברת “פינק פרפקט״, חברה בין-לאומית לייצור פטמות בהתאמה אישית לנשים שעברו כריתת שד חד צדדית או כפולה.

כשנתיים אחרי שהחברה הוקמה, הרופאים המליצו לי להיכנס להריון אבל אני חששתי אחרי שאמרו לי שסיכויי קלושים. כך החלטתי להתחיל תהליך של פונדקאות בגיאורגיה. אחרי יותר משנה ושישה ניסיונות לא מוצלחים התוודעתי לשיטת “מטא פסיכולוגיה״ אותה פיתחה פריידי מרגלית. התחלתי בתהליך עמוק של מודעות שמאוד מהר אפשר לי להחזיר את הכוח לחיי ולשפר את הסיכויים שלי למשפחה. החלטתי בעזרתה לנסות להיכנס בעצמי להריון. נגד כל הסיכויים ובשחרור הפחדים, נסעתי לחופשה עם בעלי, ממנה חזרתי הרה.

חמש שנים מאותו יום בו נתבשרתי על מחלתי, ואחרי כל התלאות שבדרך, אני חובקת בהתרגשות תינוק בן תשעה חודשים, ו״פינק פרפקט״ היא כבר חברה רצינית עם אלפי לקוחות אליהן נשלחות הפטמות בכל העולם. אני נוסעת לכנסים, מרצה, ומתפרנסת בכבוד, ומרגישה שאני מגשימה חלום לנשים כמוני שיכולות להרגיש שוב שלמות עם עצמן.

[email protected]

כמו קולומבוס שגילה את אמריקה, היזמים החלוצים, בעלי החוסן, והיכולת להיות מהפכנים, מבינים שהמרכיב הקבוע ביותר בחיינו הוא השינוי. השינוי איננו אסון אלא סיכוי להתחדשות.

אל הפסגה מגיעים אלה שאינם זקוקים לרשות לעשות את הדברים שהם רוצים, אלא מעניקים לעצמם את הרשות לפעול.

יש להם מיכל דלק גדול במיוחד, מלא בחוסן ואנרגיה שלוקחת אותם היישר אל פסגות הרים גבוהים במיוחד, תוך לקיחת החלטות שאולי רבים יבוזו וילעגו להם בשל לקיחתם. אך בסופו של יום, הם אלה שסוללים לעולם את הדרך, והעולם מוקיר אותם על כך.

אודות פינת הסיכוי המשותף

העולם הפך בלתי צפוי. המחר, הוא לא מה שהיה פעם, ואי הסדר הוא הסדר החדש.

ובתוך עידן בו תורת המשחקים היא משחק בסיכויים, צומח זן חדש של שחקנים מצליחים. אלה אנשים, חברות וארגונים שפעילותן היא ״צ׳אנס״ מנוהל היטב, ומבלי לדעת מה ילד יום, מגדלים את המחר.

המדור הזה מוקדש לסיפורי מנהלי הסיכויים שחבים את הצלחתם לזיהוי רגעים מכוננים כאלה, וניהול ההזדמנות שנוצרה בעבודה, יזע , דמעות ואמונה.

 

מרצה ובעלת חברה לניהול סיכויים מבוססת מודל Chance Management פרי פיתוחה. מלווה יחידים מנכ״לים וארגונים בארץ ובארה״ב.

[email protected]

 

 

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!