חיידקי המעיים שמתמרנים 
לנו את הרגשות

מתברר שלטריליוני החיידקים שחיים ב"מוח השני" שלנו – המעיים – 
יש השפעה לא מבוטלת על ההתנהגות שלנו

זה עוד אחד מאותם ימים מאתגרים בעבודה. לכולם יש תלונות כלפיך ואתה מרגיש שאתה רודף אחרי הזנב של עצמך. אין כמו קוביית שוקולד קטנה לנחמה. אתה פותח את החפיסה שבמגרה ולוקח רק קובייה אחת. אבל בעצם היא לא מספיקה, רק עוד אחת ודי… ופתאום אתה מגלה שכבר נעלמה כמעט כל החפיסה. מכירים את התשוקה הזאת שמשתלטת עלינו לפעמים?

gastro

צילום: Photos.com

כמה וכמה רעיונות הוצעו כגורמים לתשוקה הזו למתוק – עייפות, מחסור בסוכרים ועוד. בשנים האחרונות יש גם כאלה שמציעים רעיון אחר: מי שמשתוקק לאותו שוקולד זה בכלל לא אתה, אלא טריליוני החיידקים שחיים במעיים שלך. כפי שמתברר בשנים האחרונות, אותם חיידקי מעיים מצליחים להשפיע על הרגשות ועל ההתנהגות שלנו.

למשל, מחקר שפורסם במארס מדגים כיצד היוגורט הפרוביוטי שמחכה לך במקרר, באמצעות החיידקים הרבים שמרכיבים אותו וצפויים להשתלב באוכלוסיית המעיים שלך, יכול לעזור לך להגיב בצורה רגועה ומתונה יותר לאירועים בסביבה. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס הכינו יוגורט פרוביוטי ייחודי והדגימו שהחיידקים שבו יכולים להשפיע על האופן בו אנו חווים את המציאות ומגיבים לה.

12 הנבדקות בניסוי שתו שני משקאות פרוביוטיים ביום במשך ארבעה שבועות, ובדיקות fMRI השוו את תפקוד חלקי המוח השונים בתחילת הניסוי ובסיומו. סריקת ה-fMRI הדגימה שבתגובה לתמונות מעוררות רגשית, מוחן של צרכניות היוגורט הפרוביוטי הדגים בסוף הניסוי פעילות מתונה ורגועה יותר. חברותיהן לניסוי, שלא צרכו יוגורט כזה, לא הדגימו נטייה רגועה דומה.

"הממצאים שלנו מראים שחלק מתכולת היוגורט יכולה למעשה לשנות את האופן שבו המוח שלנו מגיב לסביבה", הסבירה מובילת המחקר, פרופ' קירסטן טיליש בהודעה לעיתונות.

בעשור האחרון מחקרים רבים הדגימו, בעיקר באמצעות עכברים, כיצד אוכלוסיית החיידקים במעיים משפיעה על התגובות הרגשיות וההתנהגויות של אותם מכרסמים ופעמים רבות אפילו משפיעה על התפתחות מוחם. אך בגלל המורכבות הרבה הכרוכה בניסויים קליניים, המחקר על בני אדם עדיין בחיתוליו. לעת עתה רק מספר מצומצם של ניסויים הדגימו כיצד חיידקים במשקאות פרוביוטיים יכולים להקל עלינו את ההתמודדות עם מגוון תופעות כמו חרדות ודיכאונות.

אופי מולד?

עכברים מסוג BALB/c נחשבים לזהירים יחסית. פעמים רבות הם נוטים להעדיף את האזורים הנסתרים והחשוכים של המבוך, שם הם מסתתרים מ"טורפים" פוטנציאלים. אבל מתברר שטיפול אנטיביוטי של שבוע, שפוגע פגיעה קשה באוכלוסיית חיידקי המעיים שלהם, גורם לעכברים להתנהג אחרת. פרופ' פרמיסל ברקיק מאוניברסיטת מק'מסטר שבקנדה הדגים ב-2011 ביחד עם שותפיו כיצד עכברים שעברו טיפול אנטיביוטי אגרסיבי התנהגו בצורה חששנית פחות, ושוטטו ברחבי המבוך בסקרנות ובאומץ.

בהמשך המחקר, ברקיק ושותפיו בדקו מה קורה כשמחליפים לעכברים את חיידקי המעיים במינים אחרים של חיידקים, כאלו שבדרך כלל לא חיים בבטנם. הם גידלו בסביבה סטרילית ונקייה מחיידקים, עכברים משני מינים שונים: עכברי BALB/c הזהירים שהזכרנו ועכברי NIH Swiss, הנחשבים לאמיצים יותר. כשהעכברים גדלו, החוקרים חשפו אותם לחיידקים, אבל לא לחיידקים הרגילים. את עכברי BALB/c הם חשפו לחיידקים שנלקחו ממעיים של עכברי NIH Swiss רגילים ולהפך. אז מה קרה? מתברר שהחלפה כזו מספיקה כדי להשפיע על ההתנהגות: עכברי ה-BALB/c הביישנים והדאגניים הפכו לאמיצים וחקרניים יחסית ואילו עכברי ה-NIH Swiss, עם אוכלוסיית החיידקים החריגה שקיבלו הפכו לחששניים יותר.

יתכן שלאותם חיידקים יש גם השפעה לא מבוטלת על תחושת ה-Well Being שלנו. לסרוטונין למשל, שקיבל את הכינוי "הורמון השמחה", תפקיד חשוב בהסדרת מצבי הרוח ומתברר ש-95 אחוז מהסרוטונין בגוף מיוצר במעיים. כך, בעקבות המחקרים הרבים בתחום בשנים האחרונות, חוקרים מציעים להתמודד עם מגוון מחלות פסיכיאטריות באמצעות מניפולציות על הרכב אוכלוסיית חיידקי המעיים, במקום התרופות המוכרות כיום. אבל כנראה שלטיפולים כאלו, אם יהיו, נצטרך לחכות עוד זמן רב.

גם אם בינתיים לא עומדות לרשותנו שיטות רפואיות שעושות מניפולציות מעודנות כאלו על אוכלוסיית המעיים, מתברר שלתזונה השגרתית שלנו יש השפעה רבה עליהם. במחקר שפורסם בספטמבר 2011, פרופ' גארי וו מאוניברסיטת פנסילבניה ושותפיו, הדגימו שאוכלוסיית חיידקי המעיים של אנשים בעלי תזונה עשירה בחלבונים ובשומן מהחי, שונה במידה רבה מזו של אלו שניזונים יותר מפחמימות. שינוי בהרגלי התזונה של הנבדקים הצליח להשפיע על הרכב האוכלוסייה שבבטנם, בהתאם לדיאטה החדשה שלהם, בעיקר כשהשינוי הזה נעשה לטווח הרחוק. כך שייתכן שבמקרה זה אנחנו רואים מזווית נוספת, כיצד האוכל שאנחנו אוכלים משפיע על התחושות שלנו ואולי גם אפילו על ההתנהגות.

משתתפים בתכנות המוח

אם חשבנו שההשפעות של החיידקים האלו מוגבלות רק לטווח הקצר, טעינו. מתברר שיש להם גם חלק בתהליך ההתפתחות של המוח בטווח ארוך יותר. אם הם חסרים בשלבי ההתפתחות הראשונים של המוח, מתגלים פערים בלתי הפיכים.

פרופ' ג'ראלד קלארק מהמכללה האוניברסיטאית קורק שבאירלנד הדגים ב-2011 שעכברים שגודלו בסביבה סטרילית הציגו התנהגות מסוכנת יחסית – הם היו קלי דעת ופחות זהירים מאחיהם. כשחשפו אותם לחיידקים בגיל צעיר יחסית הם הצליחו לסגור את הפער ולהתנהג כמו עכברים רגילים. אבל כאשר חשפו אותם לחיידקים רק לאחר גיל הינקות, זה כבר היה מאוחר מדי, והעכברים לא הצליחו לסגור את הפער ונשארו עם ההתנהגות המסוכנת גם כבוגרים.

האדם כבית גידול מתומרן

כשפרופ' מייקל גרשון מאוניברסיטת קולומביה שבארה"ב, גילה את מערכת העצבים המורכבת שמקיפה את המעי הוא כינה אותה "המוח השני", בין היתר מכיוון שהיא מסוגלת להמשיך ולנהל את תהליכי העיכול באופן עצמאי, גם אם היא מנותקת מהמוח שבראש.

כפי שהוא מסביר, 100 מיליון תאי העצב שמרכיבים אותה לא מתעסקים בפוליטיקה או בשירה, אלא בעיקר בעבודה המלוכלכת והחשובה של הסדרת תהליך העיכול, אבל בדומה למוח שאנחנו מכירים הם מסוגלים ללמוד ולזכור וגם להפעיל מגוון רפלקסים. למעשה, המעי הוא האיבר היחיד בגופנו שמצויד במערכת עצבית עצמאית משלו.

מתברר שלמוח השני הזה יש גם השפעה לא מבוטלת על המוח שבגולגולת. הם מחוברים ביניהם ישירות דרך "העצב התועה" ועל כל מסר שמועבר מהמוח למעי, מופיעים תשעה מסרים שמועברים בכיוון ההפוך – "מהמוח השני" כלפי מעלה, והם משתלבים ברמה הלא מודעת בתהליכי עיבוד המידע במוח. "חלק גדול מהרגשות שלנו מושפעים כפי הנראה מהעצבים שבמעיים שלנו", מסביר בראיון ל"סיינטיפיק אמריקן" פרופ' אמרן מאייר מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, השותף למחקר החדש.

אז מי בעצם שוכן שם במעיים? אם איזה חייזר ינסה לראות ממה אנחנו מורכבים, הוא עשוי להסיק שרוב הגוף שלנו מורכב מחיידקים ושאולי הגוף האנושי הוא בעצם רק בית גידול לאוכלוסיית מיקרובים עצומה. אם לדייק, הוא יגלה שמספר המיקרובים בגופנו גדול בערך פי עשר ממספר התאים האנושיים שמרכיבים אותנו, ומרבית המיקרובים האלו מרוכזים במעיים.

כך, בשנים האחרונות, ניסויים רבים בדומה לאלו שסקרנו, מציעים שחלק ניכר מהמידע שמתקבל באותו "מוח שני" ומשמש אותו בתהליכי העיבוד שלו מגיע בעצם מאוכלוסיית החיידקים הענפה שעשתה את המעיים לביתה. יותר מכך, נראה שרבים מהמסרים של החיידקים האלו מועברים ישירות למוח שבראשנו ומשפיעים גם עליו בתהליכי העיבוד שהוא מבצע.

אז אולי בפעם הבאה שישטוף אותך גל חרדה, כדאי להיזכר ברעיון שתחושת החרדה הזו עשויה להגיע רק מהחיידקים שבמעיים, והיא לא ממש שלך.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!