בתוך מוחו של אמן | היעלמותה של מלכת המסתורין

English writer Dame Agatha Christie, plays the piano for her husband Max E. L. Mallowan, in March 1946 in their home, Greenway House, in Devonshire. / AFP/Getty Images

English writer Dame Agatha Christie, plays the piano for her husband Max E. L. Mallowan, in March 1946 in their home, Greenway House, in Devonshire. / AFP/Getty Images

היא התדפקה על דלת בית אמה בטורקיי שבבריטניה. זה קרה לא מעט בזמן האחרון, מאז שארצ׳י נסע למלחמה והיא נותרה לבדה. היא התיישבה מסביב לשולחן ביחד עם אמה ואחותה שהגיעה לביקור גם כן, התבוננה בהן וניסתה לדמיין את מחשבותיהן, כפי שעשתה לעתים כל כך קרובות.

“אגתה, תגידי, מה יש לך שם מאחורי האוזן?״ שאלה פתאום אחותה הגדולה בדאגה: “האם זה דם?״

נבוכה מעט, אגתה לקחה את מטפחתה וגיששה מאחורי האוזן כדי לנקות אחר העקבות.

״קרה לך משהו? מה לא בסדר?״

״אל תדאגי, זה לא הדם שלי״, אמרה אגתה בחיוך מאולץ.

״אז של מי? של הקורבן האחרון שלך?״, אמרה אמה בשעשוע.

״מה פתאום״, צחקה אגתה ואמרה בגיחוך, ״את הקורבנות שלי אני אוהבת להרוג בדרכים ׳נקיות׳ יותר, כמו הרעלה למשל. דם דוחה אותי״.

English writer Dame Agatha Christie, reads in March 1946 a book in the library of her home, Greenway House, in Devonshire. / AFP/Getty Images

English writer Dame Agatha Christie, reads in March 1946 a book in the library of her home, Greenway House, in Devonshire. / AFP/Getty Images

״אני באמת לא מבינה איך את עושה את זה כל יום, מטפלת בכל הפצועים האלו, ורואה את כל הזוועות״, חזרה אמה לרצינותה.

״מישהו צריך לעשות את זה אימא. נכון, בפעם הראשונה שהשתתפתי בניתוח רעדתי בכל גופי, אבל מתרגלים להכול. הרי כל פצוע כזה יכול היה להיות ארצ׳י. ואל תעשי פרצוף, הוא בעלי, ואני אוהבת אותו״.

״אינני מתנגדת לכך עוד בתי, אני רוצה רק באושרך. המלחמה הזאת נמשכת זמן רב מידי״.

״כמה רציניות הפכתן פתאום! ספרי לנו אגתה על הסיפור שאת עובדת עליו עכשיו״, אמרה מגדה כדי לשנות נושא.

״זה מצחיק שאת שואלת, כי אני במקרה עובדת הפעם על תעלומה בלשית. אחרי כישלון הספר הקודם, החלטתי לכתוב משהו אחר לגמרי, והיום בדיוק הבנתי מי יהיה הבלש בסיפור שלי״.

״בלש כמו שרלוק הולמס?״

״כן, אבל מוזר יותר, מבוגר, מבריק עד כדי כך שהוא אינו צריך אפילו לעזוב את החדר כדי לפתור את התעלומה״.

״זה יהיה לך קשה מידי, זה מורכב לכתוב ספר בלשי״.

״אני יודעת, אבל אני רוצה לנסות לפחות״.

״אני מתערבת איתך שלא תצליחי״, אמרה מגדה, ושתיקה שררה בשולחן.

״חשבת כבר על שם?״, שאלה אמה כדי לאושש את מצב הרוח והשיחה.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!