השנים שלי עם דיוויד בואי

אחרי שני עשורים בהופעות עם דיוויד בואי, המתופף סטרלינג קמפבל כותב לאפוק טיימס את זיכרונותיו

Benjamin Chasteen/Epoch Times

Benjamin Chasteen/Epoch Times

תחילתו של הקשר שלי עם דיוויד בואי היה כשהייתי בן 14. השנה הייתה 1978, כשלמדתי לנגן בתופים. נכנסתי ללובי של בניין הדירות שבו גרתי, באזור שכונת ה״אפר ווסט סייד״ בניו יורק, כשלפתע פגשתי במתופף דניס דיוויס, שהחזיק בידו מצילה ומקל תיפוף. “לאן אתה הולך?״ שאלתי בהתלהבות. הייתי סקרן ולא הכרתי מוזיקאים מקצועיים.

“יש לי הופעה הערב, אני הולך לנגן ב׳מדיסון סקוור גארדן׳״, ענה לי דיוויס. “אני מופיע עם דיוויד בואי. רוצה לבוא?״. הוא הושיט לי כרטיס והותיר אותי פעור פה. הוא הקליט כמה מהאלבומים המשפיעים ביותר של בואי – “Young Americans״, “Station to Station״, “Low״, “Heroes״, אבל לא הכרתי אף אחד מהם. בימים ההם הכרתי רק שיר אחד של בואי, Fame.

צילום: Benjamin Chasteen/Epoch Times NY

צילום: Benjamin Chasteen/Epoch Times NY

אני מסתכל על דברים שנכתבים על בואי, והעובדות עליו מתעוותות יותר ויותר. הם עושים מבואי סנסציה, כשביסודו של דבר הוא היה כמו שחקן, כזה שלובש את התלבושת עבור התפקיד ששיחק וזהו זה. הוא לא חי על פי התפקיד הזה

בפעם הראשונה הלכתי להופעה לבדי. לא היה לי מושג מה מצפה לי, פשוט הייתי מאושר להיות שם. ואז זה התחיל. האורות התעמעמו, ובואי הגיח לבמה. לא ראיתי מעולם משהו שדומה לזה. המופע לא התחיל ב״מפץ גדול״, אלא בקטע מוסיקלי שקט יחסית בשם Warszawa (ורשה) מהאלבום Low. הסצנה דמתה לחללית עם אורות ניאון לבנים, אפופה בתחושה מעט אפלה.

בואי ניגן בסינטסייזר וקארלוס אלומר (גיטריסט, מלחין ומעבד מוסיקלי שעבד רבות עם בואי) ניצח על התזמורת. להקתו של בואי לא הייתה עוד להקת רוק סטנדרטית. היא הביאה משהו חדש לחלוטין – עמדתי בנוכחותו של איש-חזון. מעין סטנלי קובריק עם מיקרופון ביד ולהקת ליווי.

בימים ההם לא יכולתי לדמיין שכמה שנים לאחר מכן אעמוד על הבמה ואנגן לצדו של בואי. אבל דבר אחד ידעתי – ההופעה הייתה נקודת מפנה עבורי. בלילה ההוא החלטתי שאקדיש את חיי למוסיקה.

הפגישה הראשונה עם בואי

בשנות ה-80 למדתי בתיכון לה-גווארדיה למוסיקה ולאמנות ברחוב 137 בניו יורק, ממש כשהסרט “תהילה״ (שעסק בבית הספר) יצא לאקרנים.

אלה היו שנים שבהן המוסיקה השתנתה ביחס לעשור הקודם. לטרילוגיה הברלינאית של דיוויד בואי שיצאה בסוף שנות ה-70 (“Low״, “Heroes״, “Lodger”) הייתה השפעה עצומה על כך. אפשר לומר שהיא סייעה לעצב את הצליל של שנות ה-80.

בואי תמך באמונתו של קמפבל. על התופים מופיעות המילים ״ג׳ן, שן, רן״ בסינית - “אמת, חמלה, סובלנות״, עקרונות השיטה הרוחנית פאלון דאפא שקמפבל מתרגל / Mark Jeremy/CC BY-SA

בואי תמך באמונתו של קמפבל. על התופים מופיעות המילים ״ג׳ן, שן, רן״ בסינית – “אמת, חמלה, סובלנות״, עקרונות השיטה הרוחנית פאלון דאפא שקמפבל מתרגל / Mark Jeremy/CC BY-SA

שנות ה-80 היו תקופה תוססת שבה הופיעו ההיפ-הופ, מוסיקת דאנס, והתנועה הרומנטית החדשה. בואי התאים את עצמו לסגנונות האלה, כשהוציא את אלבום Scary Monsters ב-1980. שלוש שנים אחר כך יצא האלבום Let’s Dance וכבש את פסגת המצעדים בארה״ב ובאירופה.

ב-1986 עברתי אודישן אצל סינדי לאופר, והצטרפתי לסיבוב ההופעות שלה. שנתיים אחר כך קיבלתי טלפון מ-Duran Duran להצטרף לסיבוב הופעות ובהמשך להצטרף ללהקה. שם פגשתי את נייל רוג׳רס, מי שהפיק לבואי את אלבום Let’s Dance. שמרנו על קשר, וכשסיימתי לנגן עם Duran Duran, קיבלתי טלפון מפתיע: רוג׳רס התקשר לשאול אם אני פנוי לנגן באלבום החדש של בואי Black Tie White Noise. הייתי בעננים.

הפגישה הראשונה שלי עם בואי הייתה מופלאה. הוא היה כה מזמין וחייכני; ונראה נלהב לקראת עשיית אלבום חדש. היו לו הקלטות דמו של שירים חדשים, והמשימה שהוא נתן לי הייתה יחסית פשוטה: לנגן.

אוניברסיטת בואי

בואי היה עבורי כמו אוניברסיטה שמותירה אחריה רשימה ארוכה של בוגרים מוכשרים. חלק מהגאונות שלו הייתה נעוצה ביכולת כמעט על-טבעית לאתר כישרונות וללהק אותם. לא היו רק מוסיקאים, היו גם מפיקים, מעצבי אופנה, יוצרי סרטים, מעצבים אמנותיים, צלמים ורבים נוספים. כולנו הפכנו למשפחה אחת גדולה.

עברנו חוויות רבות יחד, כקבוצה של אנשים שהתאחדה בנסיבות מיוחדות של סיבוב הופעות למשל. נוצרו ביננו קשרים עמוקים כשהיינו בדרכים, במטוסים או מאחורי הקלעים. היינו מדברים על החיים, על מה שקורה בעולם, על המשמעות של הדברים שקורים לנו. זו הייתה מעין אחווה של גברים ונשים שעם חלקם אני עדיין נמצא בקשר יומי 25 שנה אחרי. רק להקות כמו The Who ,The Rolling Stones ו-U2 חולקות אולי אחווה שכזו.

תמונה: Mark Jeremy/CC BY-SA ,Nils Meilvang/AFP/Getty Images ,Benjamin Chasteen/Epoch Times NY

תמונה: /AFP/Getty Images

במהלך סיבובי ההופעות בואי היה קורא כל הזמן ספרים ותמיד היה לו מה לשתף. אם זה על ספר שמעולם לא שמעתי עליו או על סיטואציה בעולם שלא ידעתי עליה. הוא שפע ידע ותמיד ידע על המוזיאונים והתערוכות שמציגות בערים שהגענו אליהן. לפעמים היינו גם הולכים לבקר בהם. הוא היה מאוד פתוח במחשבה שלו, מאוד מודע לדברים, בין אם זה ברמה החברתית או הפוליטית, וכמובן שברמה המוסיקלית.

כמה שנים לאחר הקלטת האלבום Black Tie White Noise שיצא בשנת 1993, קיבלתי שיחת טלפון מבואי עצמו. הוא רצה לדעת אם אני פנוי להשתתף בהקלטת אלבומו החדש, Outside, יחד עם המפיק בריאן אינו, בעיר מונטרה שבשוויץ. הצטרפתי להרפתקה, ובכל בוקר קמתי לנגן למראה נופו המרהיב של אגם ג׳נבה והרי אוויין הצרפתיים.

כל יום בארוחת הבוקר, בריאן היה משתף אותנו בסיפורים שונים וכשסיים הלכנו לסטודיו לערוך ניסויים מוסיקליים שונים. למשל, הוא ביקש מהלהקה ללוות את השיר Baby Love של Supremes, אבל לנגן משהו שונה לחלוטין בהשראת השיר. לאחר מכן בואי והוא האזינו לתוצאות הניסוי ואם הם מצאו משהו טוב הם היו מפתחים שיר מסביב לזה.

קמפבל ובואי בבדיקת סאונד לפני הופעה / Mark Plati

קמפבל ובואי בבדיקת סאונד לפני הופעה / Mark Plati

דיברנו על החיים, על מה שקורה בעולם, ועל משמעות הדברים שקורים לנו

האווירה עם בואי תמיד הייתה ניסיונית. מבחינתי זה היה חלום להיות חלק מכך, במיוחד לצפות במשחקי הגומלין הניסיוניים בין בואי ובריאן, שנערכו באווירה מבודחת. באחד הניסויים, בריאן המציא משחק תפקידים עבור כל אחד מהנגנים, שאותו התבקשנו לשמור בסוד, וביקש מאתנו לנגן “מתוך הדמות״. אני קיבלתי דמות של מוסיקאי במועדון בחלל בשם “אסטרואיד״, המנגן בפני קהל לקוחות קשוח של גלוחי ראש, מקועקעים ואנדרוגנים שמתקבצים שם בסופי שבוע. רוב הזמן צחקנו. בואי צייר המון, כולל פורטרטים של חברי הלהקה בזמן שניגנו.

בהקלטות צצה לבואי לפעמים הברקה, רעיון לשיר כלשהו. זה היה כיף, כי הוא לא נתן הוראות, אלא השאיר לנו להבין בעצמנו ולהשלים את המקומות הריקים. לפעמים הוא גם היה מגיע עם משהו שהכין. לעתים גם עבדתי איתו על משהו שלא ידעתי איך יצא, עד שהוא לקח את מה שעשינו הביתה וסיים את השיר. זאת הייתה הגאונות שלו.

סיבוב הופעות נוסף וארנב מפוחלץ עם קרניים של צבי

ב-1994 הפכתי לחבר להקת Soul Asylum ולא יכולתי לצאת לסיבוב ההופעות של האלבום Outside עם בואי. אבל בסוף שנות ה-90 קיבלתי שיחת טלפון נוספת מבואי, שביקש לגייס אותי להקלטת האלבום Hours. בואי הרכיב להקה שכללה עוד שישה נגנים ושתי זמרות ליווי. ההרפתקה שלי איתו נמשכה מ-1999 עד 2004, במהלכה הופענו מסביב לעולם ועשינו מוסיקה מצוינת.Jackalope_101__CC_SedesGobhani-small

בתקופה ההיא בואי הזמין אותי להקליט איתו גם חלקים מהאלבום (Heathen (2002 ואת רוב האלבום (Reality (2003. אני עדיין נמצא בקשר עמוק עם כמה מהאנשים שהשתתפו בהפקת האלבום.

סיבוב ההופעות הגדול האחרון של בואי היה עם אלבום Reality. ביצענו כל כך הרבה שירים מתוך הרפרטואר שלו, למדנו לנגן יותר מ-50 שירים. הופענו מסביב לעולם – ביותר מ-100 ערים, במשך 9 חודשים. במשך כל התקופה צחקנו יחד המון.

זהו ללא ספק אחד הזיכרונות החזקים שלי מהעבודה עם בואי – היה לו פשוט חוש הומור נפלא. תמיד השתדלנו להצחיק אחד את השני על הבמה. כשהופענו לילה אחד בלאס וגאס, סיימנו עם השיר Ziggy Stardust. לקראת סוף השיר יש הפסקה קצרה שבה בואי שר לגמרי לבד, ואז הלהקה מצטרפת לסיום הגדול. בזמן העצירה התגנבתי מאחורי ערכת התופים שלי והגעתי אל קידמת הבמה. כאשר הלהקה החלה לנגן שוב, נעמדתי לצדו של בואי… הוא הסתכל עלי, הסתכל על התופים (את מקומי תפס בינתיים טכנאי התופים שלנו). הסתכל שוב עלי, על התופים, ופרץ בצחוק. בהופעה נוספת הלהקה כולה עשתה לו את אותו תרגיל.

אחד מרגעי הצחוק הקשים שחווינו היה בסיור הופעות במרכז אמריקה, כשעצרנו במקום כלשהו וגילינו ארנב מפוחלץ עם קרניים של צבי. בלילה הארנב הופיע לפתע על הבמה והפך לקמע שלנו… בואי כנראה “סחב״ אותו כשלא ראינו.

הפעם האחרונה עם בואי

שש שנים חלפו מאז סיבוב ההופעות הזה ואז, יום אחד, בזמן שניגנתי באולפן חזרות בניו יורק, קיבלתי לפתע טלפון מבואי. עבר זמן מאז שנפגשנו לאחרונה. הוא דרש לשלומי, ושאל אם הוא יכול לבוא לבקר. עניתי מיד “כמובן שכן״.

היה נפלא לראות אותו, ושוב להיות מוקסם ממנו. הוא שאל אם אני זמין לעבוד איתו על כמה שירים באולפן, וכך התחלנו לעבוד על ההקלטות הראשוניות של אלבום The Next Day שיצא ב-2013.

Zach-bowie-1996-0153-04051__Frank Ockenfels-small

Zach-bowie-1996/ Frank Ockenfels

עבדנו על העיבודים והקלטנו אותם בדרך פשוטה מאוד על טייפ דיגיטלי עם מיקרופון אחד. המשכנו כך במשך שבוע, שבסיומו בואי לקח את ההקלטות כדי להמשיך לעבוד עליהם בביתו. זה היה שבוע מדהים. ערכת התופים כמעט התפרקה.

הקלטת האלבום נמשכה כמעט שנתיים. אני הצטרפתי שוב רק לקראת סוף ההקלטות וניגנתי רק בכמה שירים.

זו גם הייתה הפעם האחרונה שבה ראיתי את בואי. המשכנו להתכתב מעט ואז פשטה השמועה שהוא עומד להוציא אלבום חדש. שלחתי לו דוא״ל עם הוצאת הסינגל הראשון, והמילים האחרונות שאמר לי אי פעם היו “תודה סטר״. זה היה שם החיבה שנתן לי. ואז הוא עזב אותנו.

בואי היה אדם אותנטי, יחיד במינו

אני מסתכל היום על דברים שנכתבים על בואי, והעובדות עליו מתעוותות יותר ויותר. אנשים ועיתונאים מחפשים כל דבר אישי לחטט בו: ממצבו הכלכלי ועד חיי האהבה שלו. הם עושים מבואי סנסציה כשביסודו של דבר הוא היה כמו שחקן, כזה שלובש את התלבושת עבור התפקיד ששיחק וזהו זה. הוא לא חי על פי התפקיד הזה.

הוא היה עובד על אלבום וכל הרעיונות היו עולים: הוא חשב על איך זה יראה, מה הוא ילבש, והיה בונה כך את הדמויות שלו. וכשסיים חזר לחייו הרגילים, לביתו. הוא לקח את ילדיו לבית הספר, ולבש בגדים רגילים.

כך גם הייתה הידידות שלנו, פשוטה מאוד, כמו כל ידיד אחר. שום דבר לא היה משוגע. אולי דווקא בגלל זה, בואי היה יחיד במינו. הוא היה אדם מאוד אותנטי, הוא היה אדם אוהב בריות והומניטרי.

היה לו אכפת במיוחד מנושאי זכויות אדם והוא ידע על המתרחש בעולם. הוא התעניין בנעשה וקרא המון.

הוא תמך בי כשבשנת 2002 נסעתי לסין כדי למחות נגד רצח העם של מתרגלי הפאלון גונג, שיטה סינית עתיקה למדיטציה שאני מתרגל. בעקבות נסיעתי עצרה אותי משטרת סין ובמשך שבוע הוחזקתי במעצר עד שגורשתי מהמדינה. שבוע לאחר מכן כבר נסעתי להופיע עם בואי בקונצרט מיוחד למען טיבט בקרנגי הול בניו יורק, לצד אמנים כמו אדם יאוך מהביסטי ביוז, והמלחין פיליפ גלאס ורביעיית קרונוס. החמצתי את החזרות, אבל הצלחתי להגיע לקונצרט.

את רוב שנותיי בתעשיית המוסיקה ביליתי ביצירת מוסיקה איתו. יש כל כך הרבה סיפורים שלא סיפרתי עדיין. לכל מי שהיה מקורב לבואי יש בוודאי סיפורי הרפתקאות נוספים. בדרך הרווחתי חברים רבים לחיים – את המשפחה הגדולה הזו. בואי איפשר לי ולכל המוסיקאים האחרים שניגנו איתו להיות עצמינו. לעתים נדירות בלבד הוא אמר לנו איך לנגן את המוסיקה. הוא כיבד את אמונתי ורצה שכל מי שעובד איתו יביע את עצמו בחופשיות. זה היה כבוד גדול לעבוד איתו, ומשהו שאוקיר לעד.

 

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!