ברוכים הבאים ל"קפה מוות"

טרנד חדש צובר תאוצה בישראל – מפגשי "קפה מוות". האנשים שמגיעים לשם לא באים בשביל למות, אלא בדיוק להיפך – על כוס קפה ועוגה הם מדברים על המוות ויוצאים אופטימיים, עם תחושה שהחיים קיבלו משמעות עמוקה יותר

Fotolia.com

Fotolia.com

ג׳ואנה גאנטלר הייתה בדרכה עם בעלה לשדה התעופה של ריו דה-ז'נרו, בסיומה של חופשה מהנה. אבל כשהביטה בשעון היא הבינה שככל הנראה יפספסו את הטיסה. אולי היא תידחה מעט, היא חשבה, או שבדרך כלשהי הם יצליחו בכל זאת להגיע בזמן. בסופו של דבר הם פספסו את הטיסה, למזלם.

זה שאני לא מפחדת לדבר על המוות הופך אותי ליותר בת חורין בחיים עצמם ומפחית את החרדה מהבלתי ידוע

ארבע שעות מאוחר יותר טיסה מספר 447 לפריז של חברת אייר פרנס, שעליה הם היו אמורים לעלות, התרסקה באוקיינוס האטלנטי ללא ניצולים. 228 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו על הטיסה נספו.

ורד שביט, ארגנה מפגש "קפה מוות" לפני שנה בתל אביב | צילום: Shiri Yeshua

ורד שביט, ארגנה מפגש "קפה מוות" לפני שנה בתל אביב | צילום: Shiri Yeshua

מזועזעים, החליטו הגאנטלרים לעלות ביום למחרת על מטוס למינכן, וכשנחתו שכרו רכב שלקח אותם לביתם באיטליה. הם נסעו דרך אוסטריה כאשר הם איבדו לפתע שליטה ורכבם התנגש במשאית. ג'ואנה גאנטלר נהרגה ובעלה נותר במצב קריטי.

אי אפשר שלא לתהות איך הרגישו בני הזוג אחרי שניצלו מתאונת המטוס – האם העריכו את חייהם אחרת? האם חשבו על המשפחה ועל הילדים? ומה עבר בראשם רגע לפני תאונת הדרכים הקטלנית? האם הם היו מוכנים למה שעמד לקרות להם?

מחקרים מראים שרוב האנשים בחברה המערבית נמנעים מלחשוב ולדבר על המוות. זה נשמע הגיוני. למה לחשוב על הסוף במקום להתרכז למשל באיך להתקדם בחיים ובקריירה, איך לשמור על בריאות טובה ואיך לבלות ולהנות.

קבוצה של אנשים שהביאה לארץ טרנד הנקרא "קפה מוות", חושבת אחרת. "קפה מוות" הוא כינוי למפגש שמתקיים בבתים פרטיים או בבתי קפה ושבו, על קפה ועוגה, משתפים, מקשיבים ודנים במחשבות על המוות. המשתתפים במפגשים מעידים שלחשוב ולדבר על המוות עוזר להם לחיות טוב יותר.

על קפה ועוגה

על צוק גבוה בגבול יפו נחבא בית יפהפה. עמוק לרגלי הצוק משתרע כחול אינסופי של הים, וגבוה מעל, כחול אינסופי של השמים. מרחוק מלבין מפרש זערורי לבן. קשה להתנתק מהמראה הכול כך מושלם של התמסרות, שלווה ושלמות.

במקום הפסטורלי הזה מתאספים אנשים פעם בחודש לדבר על מוות. אולי זה המקום הכי מתאים. "הם כולם הגיעו בעקבות הזמנה שפרסמתי בבלוג שלי", מספרת לי בעלת הבית, עמיה ליבליך, פרופסור לפסיכולוגיה ומחברת ספרים בז'אנר המיוחד שלה, בין מחקר פסיכולוגי להיסטוריה וספרות, ביניהם "ילדי כפר עציון", "חוץ מציפורים" ו"ערק לארוחת בוקר".

היא מובילה אותי בחיוך מזמין פנימה לבית בסגנון ירושלמי, מזמין ומחבק. "כשסיפרתי למכרים שלי שאני רוצה להזמין אלי אנשים לדבר על מוות, התגובה הראשונה של כולם הייתה: 'מה את צריכה את זה, מה זה הדבר המורבידי הזה להתעניין במוות?' אבל העובדה היא שהמון אנשים התעניינו. יומיים אחרי שפרסמתי את ההזמנה בבלוג כבר הייתה לי רשימה של 50 אנשים שביקשו להצטרף. הייתי צריכה לסנן כי יש לי פה מקום רק ל-14 אנשים".

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!