במטבח עם קורין אלאל

שישי בבוקר, אני מגיעה לביתה של קורין אלאל במושב גנות. היא מקבלת את פני בבגדי בית נוחים ונעלי ספורט אדומות. אנחנו יורדות למרתף, אל האולפן וחדר הבקרה שבנתה בביתה. הקירות עמוסים בתמונות של אלבומים: אנטארקטיקה, שזכה להיות מונצח על בול של דואר ישראל, אלבומי זהב ואלבומים שהפיקה לזמרים אחרים: המכשפות, גלי עטרי, אביתר בנאי ואחרים. במרחב האולפן פזורים כלי העבודה שלה: גיטרות, מערכת תופים, פסנתר וקלידים.

קורין אלאל. צילום:יאירה יסמין

על אילו כלים את מנגנת?
"אני מנגנת בגיטרה ככלי ראשי ובפסנתר, תופים ובס ברמה בסיסית. בעצם כל כלי שתתני לי אנגן עליו חוץ מכלי נשיפה. אבל אם תתני לי כינור, גם עליו אנגן".
על מה את עובדת לאחרונה?
"לאחרונה פיתחתי שיטה לכתיבת שיר יחד עם אדם נוסף, זה יכול להיות אמן או כל אדם אחר. הם מגיעים אלי דרך הפייסבוק. אנחנו כותבים ביחד את הטקסט והמנגינה ואחרי ישיבה של שעה עד שעתיים יש לנו שיר. תראי", היא מוציאה קלסר משרדי ענק עם עשרות טקסטים כתובים בכתב יד.
איך את בוחרת עם מי לעבוד?
"בשביל לעבוד יחד אני חייבת להתחבר לאותו אדם וכשזה קורה אני כולי שם בשבילו. אם הוא אומר לי 'אני תקוע, לא מצליח להלחין, לא מצליח לכתוב מילים הרבה זמן', זה בדיוק המקום שאני יכולה לעזור. בשנה האחרונה אני
מרגישה שאני רוצה לעזור לאנשים שרוצים להתבטא, אני רוצה לעזור להם לפרוץ".
איך את מלמדת אדם לכתוב ולהלחין?
"אני מוציאה מהאדם מילים שמבטאות את האמת שלו, מילים מקריות. אחר כך אנחנו מלחינים וזה תמיד מתאים לאדם שיושב מולי".
איך זה קורה?
קורין מחייכת אלי חיוך כחול: "אני לא יכולה להסביר איך עושים את זה. אני יכולה לספר לך שהבסיס שלי במוסיקה הוא חופש. אני מאמינה בחופש שהולך אתי לכל אורך הדרך של הקלטת השיר. למשל, נגן שבא לסדנה, חשוב שירגיש בנוח ושיוציא מעצמו את מה שהוא מרגיש ושומע ברגע זה, ואז נוצר חיבור שמתרחש ללא מילים. כשלא חושבים על כלום פתאום משהו יוצא. אחרי שהוא הולך אני נשארת עם כל האינפורמציה שהקלטתי ואני עורכת את כל
המקריות למשהו הגיוני.
"יש כמה שירים כאלה שיצאו עכשיו לרדיו ואני גאה בהם מאוד. אחד מהם הוא 'גן עדן' של ישי סוויסה, הנכד של יפה ירקוני, שבא אלי לסדנאות ואחרי 12 מפגשים הצליח לכתוב ולהלחין לבדו והקלטנו את זה".
איך את מתחברת לחיים במושב? את אוהבת גננות?
"פעם אהבתי מאוד גננות. הייתי יושבת על הדשא וכל עשב הייתי תולשת, ואז אמרתי לעצמי מי אני שאחליט שהדשא יותר חשוב מהעשבים השוטים. הייתה לי מלחמה קשה עם עצמי ובסוף עזבתי אותם ולא התעסקתי בזה יותר". בואי נחזור לשורשים הרחוקים שלך בתוניס.
האם מאז שהגעת לארץ בגיל שמונה נסעת מאז לבקר בתוניס?
"נסעתי בגיל 48 . הזמינו אותי לשיר בנציגות הישראלית בתוניס לכבוד נר ראשון של חנוכה. אני זוכרת שנכנסתי למכונית עם הנציג הישראלי והוא אמר לי: 'ששש… מקליטים פה בכל מקום, אי אפשר לדבר בחופשיות'. זה היה השוק הראשון שקיבלתי מתוניס החדשה. כשאני חייתי בתוניס היינו בתוך בועה של דוברי צרפתית, חיים בתוך חיים. למדתי בבית ספר נוצרי. כשחזרתי לבקר בתוניס שמעתי שראש ממשלת תוניס היה נגד הפעילים האסלאמים ואסר לגדל זקן, אז בהדלקת הנר בא רב לברך וגם הוא היה מגולח כמו תינוק. זה היה שוק גדול. בפעם ראשונה ראיתי רב מגולח עם פאות…" "בשלב מסוים ביקשתי לראות את בית הורי. שם הרחוב שבו גרתי השתנה ל'שדרות אמריקה' והבית בו גדלתי היה סגור. השכנים כבר לא היו שם ועל הבית של סבי וסבתי, שהייתה להם וילה גדולה מאוד, היה תלוי שלט גדול: 'אייר תוניס'. הזמינו אותי פנימה, ונתנו לי להסתכל על כל מיני גלויות של מקומות בתוניס, אבל התחושה שלי הייתה שאין לי ארץ אחרת… לפני הנסיעה לתוניס, בכל פעם שהייתי שרה את השיר הזה חשבתי שמשהו לא בסדר איתי כי יש לי ארץ אחרת, אבל כשהגעתי לתוניס הבנתי שזו לא הארץ שלי למרות שנולדתי שם. זה לא האנשים שלי ולא העם שלי ואז הבנתי שבאמת אין לי ארץ אחרת".
בשנים האחרונות את יותר מרוככת, הוצאת תקליט ילדים?
"בעבר הייתי בנאדם סגור מאוד. כשעומר נולד טיפלתי בו והתבוננתי בו שעות. כשיונתן נולד נורא נבהלתי. אמרתי שזה לא יכול להיות – הרי אני אוהבת את עומר כל כך ואני לא יכולה לאהוב עוד. אבל כשיונתן בא עם החיוך שלו והעיניים הכחולות, התאהבתי בו כל כך ופתאום נעלם לי הפחד שאני צריכה לאהוב רק דבר אחד. פתאום נפתח לי בלב המקום של האהבה ומאז הוא נפתח גם לאנשים. "הוצאתי תקליט ילדים לפני שנה עם שירים שכתבתי כל השנים. כשהילדים נולדו אספתי והקלטתי. זה נקרא 'ארנבו משוקולד', ואני שמחה מאד שעשיתי את זה".

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!