לתדלק בעזרת מים טהורים

בזמן שמדינות העולם נאבקות כדי לצמצם את פליטת גזי החממה, פרופ' לילך עמירב מהטכניון הצליחה למצוא דרך יעילה שתאפשר לנו לתדלק את המכונית במימן המופק ממים

צילום: אלכס גורביץ׳

צילום: אלכס גורביץ׳

הנה הסתיים לו עוד חורף מדאיג. החמסינים של יולי-אוגוסט התחילו כבר מפברואר, ובזמן שמנהיגי העולם חייכו למצלמות בפסגת האקלים בפריז, עלתה שוב השאלה מה יצא בסופו של דבר מכל ההתחייבויות היפות שלהם. האם הפעם האנושות תצליח לקחת אחריות על גורלה ולדאוג יותר לבית שלה – לצמצם באופן משמעותי את פליטת גזי החממה?

כבר שנים מנסים למצוא דרכים יצירתיות להפחית את כמות גזי החממה שאנחנו פולטים לאוויר, אבל מתברר שזה לא ממש פשוט. דלקי המאובנים המוכרים והמזהמים נוחים כל כך, ובשנים האחרונות הם אפילו זולים יותר, איך נצליח להחליף אותם בסוג אחר של דלק, נקי יותר?

אחד הרעיונות שעובדים עליהם במרץ הוא כיצד להפוך את דלק המימן, שרבים מכנים אותו ״דלק העתיד״, לשמיש יותר, נגיש יותר וכלכלי יותר בתהליך ההפקה שלו. ז'ול וורן, בספרו אי התעלומות משנת 1874 כבר חזה ש״המים יהיו הפחם של העתיד״, ואכן יעד מרכזי בתחום הפקת המימן הוא למצוא דרך להיעזר באנרגית השמש כדי להפיק מהמים מימן, שיניע את המכוניות שלנו, בתהליך זול שאינו מזהם את הסביבה.

כשהגענו ל-100% יעילות, אנשים לא האמינו ואמרו לנו לבדוק שוב ושוב את התוצאה

אבל מתברר שזה לא כל כך פשוט. כבר ארבעים שנה קבוצות מחקר רבות מנסות לנצל את האור כדי לפצל את מולקולות המים לשני המרכיבים שלהן – חמצן ומימן. ב-15 השנים האחרונות גם הממשל האמריקני מצטרף למאמצים האלו כשהוא משקיע תקציבי עתק במחקר.

האתגר העיקרי של החוקרים הוא שבינתיים נדרשת כמות גדולה של אור כדי להפיק מימן בכמות קטנה יחסית. בניסיונות הטובים ביותר הצליחו לנצל עד כ-15 אחוז מהאור כדי להפיק את המימן, ועם יעילות נמוכה שכזו, ייצור המימן הפך לתהליך יקר, שלא ממש מאפשר למימן להחליף את הדלק המוכר לנו.

אבל ייתכן שכל זה עומד להשתנות בקרוב. מי שכנראה הצליחה למצוא את הדרך למהפכה המיוחלת, בעזרת רכיבי הננו המיוחדים שפיתחה, היא אחת משלנו: פרופ' משנה לילך עמירב מהפקולטה לכימיה ע״ש שוליך בטכניון.

איך היא הצליחה במקום שכולם נכשלו ואיך זה הולך לשנות את החיים שלנו?

להציל את העולם

לפני שהם פרסמו את הממצאים שלהם בכתב העת Nano Letters, במשך כמעט שנה שלמה עמלו עמירב והמדענים במעבדה שלה כדי לבדוק שוב ושוב את מכשירי המדידה שלהם. הם רצו לוודא שאכן הגיעו לתוצאה שאותה בהתחלה אפילו לא העזו לדמיין – לפצל מים ולהפיק מהם את מולקולות המימן ב-100 אחוז של יעילות – ניצול מלא של הפוטונים, חלקיקי האור, להפקת המימן.

כדי להבין כמה זה יוצא מן הכלל צריך להבין ש-100 אחוזי יעילות זה לא מספר נפוץ או אפילו מוכר בתהליכים של המרות אנרגיה. טורבינות גז ורוח למשל עובדות ביעילות של עד 60 אחוז, ותאים סולריים עובדים על פי רוב ביעילות של עד 40 אחוז.

עמירב נזכרת בריאיון לאפוק טיימס שכשהם הצליחו להגיע במעבדה רק ל-85 אחוזי יעילות, היא סיפרה על כך למכרים והם נותרו ללא מילים. ״ואז, כשהגענו ל-100 אחוזי יעילות״, היא מספרת, ״אנשים לא האמינו ואמרו לנו שאנחנו צריכים לבדוק שוב ושוב את התוצאה, וכך עשינו״.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!