כישרון או מוסר?

סה-מא גוואנג, היסטוריון ויועץ לקיסר, הציע כיצד לבחור אנשים למשרות ציבוריות

איור: ליזה וורונין

אי ך הייתם בוחרים אדם לתפקיד ציבורי חשוב, או לתפקיד שלטוני? האם חשוב יותר שיהיה מוכשר ובעל יכולות רבות, או שיהיה בעל רמה מוסרית גבוהה? האם הייתם מעדיפים לבחור באדם בעל כישורים נדירים ויכולות ביצוע מרשימות, אף על פי שיושרה והגינות אינן בבסיס מערכת הערכים שלו; או באדם ערכי, ישר ללא דופי, שאין לו ניסיון וכישורים מיוחדים? סְה-מָא גוָאנג (1086-1019) היה היסטוריון, משורר ויועץ בכיר בחצר שושלת סונג הצפונית (1027-960).

כיועץ מוערך, סה-מא יעץ לשליטים כיצד עליהם לבחור את פקידי הממשל: האדם המתאים ביותר הוא כמובן מי שיש לו כישורים וגם מוסריות גבוהה. סה-מא מכנה אדם כזה "נבון". אם אין בנמצא אדם שכזה, סה-מא ממליץ לבחור אדם "אציל", אדם שאין לו כישרון, אבל יש לו רמה מוסרית גבוהה. אם גם מועמד שכזה לא נמצא, העדיפות הבאה היא לבחור אדם שהוא ללא מוסריות, אבל גם ללא כישרון, "טיפש". לטיפש, הסביר סה-מא, אין מספיק חוכמה כדי להרוס יותר מדי.

האפשרות הגרועה ביותר היא לבחור אדם בעל כישרון אבל ללא מוסריות. אדם כזה, שסה-מא מכנה "אדם נחות", ישתמש בכישוריו כדי לבצע מעשים רעים. זה כמו לתת זוג כנפיים לטיגריס – הנזק עלול להיות עצום. סה-מא האמין שאחד מהתפקידים החשובים ביותר של השליט, אפילו יותר מבחירה של מדיניות וחוקים, הוא לבחור היטב את הפקידים. הוא הסביר שהשליט חייב לבחון לעומק את הפקידים, ולא רק להתרשם מתכונותיהם החיצוניות. אדם בעל מוסריות גבוהה זוכה לכבוד ולהערכה, אבל לעתים יהיה מרוחק מאנשים. לעומת זאת, אדם בעל כישרון עשוי להיות חביב על כולם ולמשוך אליו אנשים רבים. לכן, כשבוחרים מועמד לתפקיד קל להתרשם לטובה מהמוכשרים אבל להתעלם מבעלי המוסריות.

סה-מא חקר לעומק 1,400 שנים של ההיסטוריה הסינית. לאחר 19 שנות עבודה הוא פרסם את ספרו, שזכה לשם "מראה מקיפה לסיוע השלטון" לאחר שהקיסר התרשם ממנו מאוד. הוא גילה שלאורך ההיסטוריה רוב הקיסרים רודפי הנוחות שהביאו נזק לסין היו אנשים מוכשרים וחסרי מוסר. המוסריות, הוא הסיק, קודמת לכול. ספרו הפך במשך השנים לספר חובה לבכירים בשלטון. הספר התבסס על המסורת הסינית העתיקה, והרבה לצטט מכתבים סינים קלאסיים כמו "ספר השינויים" (אי-ג'ינג). כשהוא ניתח את הגורמים לשגשוג או לקריסה של שושלת הוא נעזר בעקרונות הקונפוציאניים שהנחו את המסורת הסינית לאורך השנים: אנושיות, צדק, הגינות, חוכמה ואמון.

סה-מא עצמו היה ידוע גם ביושרה הבלתי מתפשרת שלו ולא התפתה לרווחים אישיים. יום אחד הוא הורה למשרתו ללכת לשוק ולמכור את סוסו. "עליך לספר לקונים שצבע השיער של הסוס יפה מאוד, שהוא גבוה מאוד, חזק ובעל טבע נוח", הסביר למשרת, "אבל אתה חייב גם לומר להם שהיתה לו מחלת ריאות בקיץ האחרון. אתה חייב להבטיח שהקונים שמעו ושמו לב לנקודה זו". המשרת צחק. "האם שמעת על מוכר מלונים שיאמר שהמלונים שלו מרים?", שאל אותו המשרת. "מדוע עלינו לספר לקונים על הבעיה אם אפילו לא יוכלו לראות אותה?" המשרת הוסיף: "הסוס נראה טוב ואף אחד לא יוכל להאשים אותנו במרמה כאשר יגלו את המחלה". סה-מא  נד בראשו לשלילה, ואמר שהרווח ממכירת הסוס הוא עניין שולי ואילו ההפסד של המוניטין הוא עניין חשוב. "הדבר החשוב ביותר הוא להיות אדם טוב על ידי כך ששומרים על לב ישר וקיום הבטחות", הוא אמר. "הרדיפה אחרי רווחים קטנים יכולה בקלות להזיק לשמו של אדם שהוא הדבר החשוב ביותר".

 

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!