הוא החולם ואני עושה את התכל'ס

על הקו שבין תל אביב לאירופה תפסנו את אלון ברנוביץ ואירנה קרוננברג, זוג האדריכלים שמזוהים יותר מכל עם תכנון מסעדות יוקרה

 

צילום: יאירה יסמין

"את זוכרת את הסרט של ג'ורג' קלוני שמפטר אנשים? איך הוא אורז את המזוודה שלו ונוסע ברחבי ארה"ב? ככה אנחנו. מרוב נסיעות אני כבר לא יודע איפה אני נמצא", מספר לי אלון ברנוביץ המנהל יחד עם אשתו, אירנה קרוננברג את משרד האדריכלים BK Architecture.

"פעם, כשהיינו באמסטרדם, אחד משנינו היה צריך לנסוע לפרנקפורט במפתיע. אירנה ישנה. אני מגיע לשדה התעופה ופתאום אני נזכר שלא הבאתי אתי את הדרכון. אני בחרדות איומות מה יהיה, אבל אני משחק אותה 'ישראלי דביל' ומגיע עד הדיילת ועובר חופשי ומגיע לפגישה.

"כשהתכוננתי לחזור אני אומר לעצמי 'אין צ'אנס שהגרמנים האלה יתנו לי לעבור בלי דרכון'. כל הדרך לשדה התעופה אני חושב מה לעשות. בודק תכניות חזרה אלטרנטיביות ברכבת, השכרת רכב. אני מגיע לשער והדיילת מסתכלת על הברקוד, נותנת לי לעבור והכול מסתדר. זה רק מראה לך שמרוב טיסות אני כבר לא יודע לאן אני נוסע ואיפה אני צריך להיות, אבל אני נהנה מכל רגע. תני לי להיות באוויר ובנמלי תעופה ולשבת ליד החלון. אלו רגעים ייחודיים של התנתקות מוחלטת. מי שמוריד אותי לקרקע זו אירנה. היא מחברת אותי למציאות".

מסעדת מלון סר אלברט באמסטרדם
צילום: עמית גירון, Ewout Huibers

אירנה קרוננברג ואלון ברנוביץ נחשבים למעצבים של האלפיון העליון. מאחוריהם רקורד מרשים של תכנון בתי מגורים של מפורסמים ועשירים, משרדי פאר, בתי מלון ומסעדות יוקרתיות בארץ ובעולם. בכל זאת כשאני יושבת איתם במשרדם הנעים שבמרכז תל אביב, אין בהם שמץ של התפארות. להפך, בני הזוג המוכשרים האלה הם אנשים צנועים.

המשרד ממוקם בקומה השנייה של בניין אקלקטי במרכז תל אביב. בכניסה למשרד מקדמת את הנכנסים ספריה ענקית עמוסת ספרים ומגזינים. המשרד מעוצב בקו נקי מאוד: רצפת עץ אלון שחורה, קירות לבנים, וילונות לבנים ביתיים. החדרים של אלון ואירנה צנועים מאוד וקטנים מאוד. עשרת העובדים יושבים בחלל פתוח המחולק לשניים ולידם פזורים שולחנות רבים עם מודלים פיזיים מקרטון. למרבית ההפתעה אין בשום מקום תמונות של פרויקטים של המשרד. הסיבה לכך, לדבריהם, היא שהם אינם רוצים להיות מושפעים מהעבודות שלהם עצמם.

תוך כדי הראיון, אלון הולך לספרייה ומוציא את הספר החדש שזה עתה פרסמו בשם "The Practice". "הספר עוסק בדרך העבודה שלנו", מסביר אלון. "הדרך היא מעניינת לא פחות מהתוצאה הסופית, מה שאומר שאנחנו מדברים על עבודה. אנחנו לא כוכבים, לא דיוות, לא סופר-סטארים. אנחנו אנשי יצירה שמאחוריה יש המון שעות משרד, עם המון אנשים מוכשרים שעובדים אתנו ביחד ומביאים אותנו למקומות האלה".

בספר מוצגים שבעה פרויקטים בתחום האדריכלות ועיצוב הפנים שעשו השניים בשנים האחרונות.

ובאמת אירנה קרוננברג ואלון ברנוביץ חתומים על כמה מהמקומות היותר ידועים בישראל ובעולם בשנים האחרונות, ביניהם אפשר להזכיר את המסעדות הישראליות "הרברט סמואל", "צפרה", " יפו תל אביב", "זוזוברה" ועוד. וגם את "מומו", "דה בוטצ'ר" ו"איקאיה" באמסטרדם, ו"ברסרי פרנקה" בברלין. בתכנון נמצא בניין בשטחי קיבוץ ניר אליהו שיהיה מרכז אירועים גדול; בית מלון על המזח בנמל יפו; מלון בבנין לשימור בנווה צדק ובניין לשימור ב"דאם סקוור" באמסטרדם.

הספרייה במלון סר אלברט
צילום: עמית גירון, Ewout Huibers

בונים נופים רגשיים

מי עובד על הפרויקטים בחו"ל?

אירנה: "בפרויקטים בחו"ל אנחנו תמיד עובדים עם הצוות הישראלי שלנו שאחראי על עיצוב הפנים, בשיתוף פעולה עם משרד אדריכלות מקומי בחו"ל שאחראי על החלק של השימור".

מדוע מזהים אתכם דווקא עם מסעדות?

אלון: "אנשים מזהים אותנו עם מסעדות, כי מסעדות הן מקומות מאוד פופולריים. במסעדות שלנו עוברים 300-800 איש ביום. תעשי מכפלה לחודש ואת מקבלת ציבור רב שבעצם מתוודע לעבודות שלנו. לעומת זאת כשאת עושה בית פרטי, מי שרואה אותו הם הבעלים והחברים שלהם ובזה נגמר הסיפור.

"בתים פרטיים אנחנו עושים אולי אחד בשנה. כיוון שבתים פרטיים זה דבר מאוד אינטימי, אנחנו מתחברים לפרויקטים כאלה רק כשאנחנו מרגישים שאנחנו מחוברים אליהם בלב ובנפש, שזה מדבר אל לבנו".

אחד הבתים הפרטיים המיוחדים שעיצבו הוא וילה בארסוף. "מה זה בעצם לתכנן בית שתפור למידותיו של אדם ספציפי?" שואלת אירנה ועונה: "הבנו שבמקרה הזה הבעלים הוא גולש כרוני שחשוב לו מאוד הקשר עם הים. לכן תכננו לו בית מזכוכית שמכל מקום יוכל לחוות את הים. הבית הוא צר וארוך כדי לאפשר כמה שיותר חשיפה לים. אבל בית מזכוכית במדינת ישראל, עם השמש היוקדת מהווה בעיה. היינו צריכים למצוא לזה פתרונות אדריכליים. תפרנו מערכת של תריסים עם שלבי אלומיניום חיצוניים שנמצאים במרחק של 30 סנטימטר מהחזית, כדי שקרני השמש לא יוכלו לגעת בזכוכית ולהפוך אותה לחממה".

פרויקט אחר שהזוג מתכנן בימים אלה הוא מלוןW אמסטרדם, המשתייך לרשת בתי המלון הבין-לאומית W. "הרשת", מסבירה אירנה, "מחוברת מאוד לנושא האופנה, האמנות והעיצוב ונותנת במה לאמנים בתחום המוסיקה והאמנות. הקונספט שהם מוכרים לקהל הרחב הוא חוויה שהיא מקום בילוי לאוכל, להאזנה למוסיקה ולאירועים שונים. בעבודה איתם אנחנו מתחברים עם אנשי יצירה מתחומים שונים. למשל באמסטרדם אנחנו עובדים עם אמני גרפיטי ומעצבי טקסטיל ומגיעים עד הפרט הקטן ביותר שצריך במלון".

 

הישיבה סביב חיים כהן במסעדת יפו-תל אביב
צילום:צילום: עמית גירון, Ewout Huibers

איך אתם עובדים על פרויקט כזה?

מסעדת פסטל באגף החדש של מוזיאון תל אביב
צילום: צילום: עמית גירון, Ewout Huibers

אירנה: "החלק הקונספטואלי מאוד חשוב להם. אתה לא יכול לעבוד על תכנון מפורט עד שהכול לא תפור עד לרמה של התמונה שהולכת להיות תלויה על הקיר. אנחנו עובדים איתם בפגישות סקייפ פעם בשבועיים ופעם בחודש אנחנו נוסעים לפגישה באמסטרדם".

יותר הם אינם יכולים לספר על העבודה בגלל הסכם הסודיות שחתמו עם החברה. אבל הם מספרים שכשהם מתחילים לעבוד על פרויקט כל הצוות יושב ומתחיל להעלות אסוציאציות. מדברים על צבעים, מוסיקה, תחושות, מנסים להבין איך הפרויקט ייגע בצורה הנכונה ביותר באנשים.

אלון: "יש משפט שמגדיר יפה את מה שאנחנו עושים – אנחנו בונים נופים רגשיים. כשחמישה אנשים מסתכלים על אותו נוף, כל אחד רואה משהו אחר כי כל אדם הוא תבנית נוף מולדתו.

"קחי את מסעדת 'יפו תל אביב', למשל. כשתכננו אותה, ישבנו עם הצוות והעלינו אסוציאציות שקשורות ליפו: הסמטאות, האור והצל, איך השמש פוגעת בקיר המתקלף, התריסים המוגפים, הניחוח שקיים רק ביפו. זה הזיכרון הקולקטיבי של כולנו. האתגר הוא איך להביא את החוויה הזאת לתוך חלל שהוא מסעדה בבניין משרדים".

מסעדת "יפו תל אביב" ממוקמת בבניין "אלקטרה" על ציר התנועה של יגאל אלון במקום שבו כל החזיתות הן מזכוכית. "החלטנו לכסות חלקית את החזיתות של המסעדה הפונות לרחוב בתריסים, מה שאיפשר לנו ליצור סיטואציה של אינטימיות", מספרת אירנה. "חקרנו איך קרני השמש עומדות להיכנס דרך התריסים של המסעדה. ראינו שהן מציירות תמונה על גבי הקיר. מכאן היה ברור שהשמש היא השחקן המרכזי בכל החוויה הזו, כי היא זו שמייצרת את הצבעים, מחממת, נעלמת. התחלנו לחקור איך השמש נכנסת לבניין המשרדים במהלך היום, איך היא מציירת צורות על הקירות, על הרצפה, ואיך אפשר לחזק את כל זה. ישבנו ב'יפו תל אביב' וראינו אנשים נכנסים ויושבים ולא עושים 'וואו', אבל מחייכים מן חיוך של 'נעים לי'. זה היה מדהים לראות את זה".

עכשיו סיימו במשרד לעבוד על מלון "סר אלברט הוטל" באמסטרדם, שזכה בתואר מלון הבוטיק המוביל בהולנד לשנת 2013. "סר אלברט הוטל" התחיל מרעיון לפתח רשת של בתי מלון שתיקרא "סר", כאשר בכל עיר תהיה דמות "סר" אחר ולכל אחד מהמלונות צריך היה לפתח את האישיות של ה"סר" שעליו יחשבו המעצבים.

אירנה: "סר הוא בעצם אריסטוקרט. זהו תואר אצולה המוענק לך בלידה או שאתה מקבל אותו, כמו שקיבלו אותו אלטון ג'ון או מיק ג'אגר".

אלון: "פיתחנו דמות פיקטיבית לחלוטין. זה היה ממש כמו לכתוב סיפור על אדם ששמו 'סר אלברט' ולפתח לו אישיות. עבדנו אפילו על תרבות השירות במלון ואיך יהיו אנשי השירות לבושים. הכול צריך היה להיות תפור ומתאים לדמות הזו".

אירנה: "סר אלברט שלנו הוא כמו כל ה'סרים' המודרניים שבעצם יש להם טעם משובח. הם יודעים להעריך את תרבות העבר ויחד עם זה הם הולכים קדימה. יש להם קריצות וחוש הומור מחודד ומיוחד. לכן העיצוב הוא אקלקטי. הוא לוקח דברים מן העבר ברמה של קולקציות רבות שהאיש אסף, אבל יש גם חפצים מן ההווה. למשל, לקחנו אוספים של ספרים. יש גם אוספים של מעצבים ישראלים, כמו פסלון של המעצב הישראלי דור כרמון שנראה כמו ראש של היפופוטם. פרשנו כשלושים ראשים כאלה על קיר אחד שנותנים תחושה של אוסף, אבל מזוויות מסוימות זה נראה אחרת".

וילה בארסוף
צילום: אסף פינצ'וק

ביחד ולחוד

צילום: אסף פינצ'וק

הם הכירו לפני עשרים שנה כשאירנה, שעסקה אז בעיצוב פנים, שכרה משרד בפלורנטין מעל המשרד של אלון שעסק אז באדריכלות. אלון קיבל לעבודה את פרויקט מסעדת בירנבוים ומנדלבאום והחל לעלות לאירנה להתייעצויות. זמן קצר אחר כך הוא החל לעבוד על פרויקט אחר של משרדים יוקרתיים והציע לאירנה לעבוד אתו. "וככה זה התגלגל הלאה", מספרת אירנה, "אבל עוד לפני שהיינו זוג עבדנו הרבה זמן בשיתוף פעולה כשכל אחד החזיק משרדים נפרדים. גם אחרי שהפכנו לזוג המשכנו להחזיק במשרדים הנפרדים עד שהבנו שזה מגוחך וצריך לעבור למשרד אחד".

איך חלוקת העבודה ביניכם?

אירנה: "אני אחראית לחבר את הפרויקט למציאות, גם ברמה של התקציבים וגם ברמה של החומרים ואלון אחראי לעבודה מול הצוות. הוא זה שמחליט סופית על כל פרטי העיצוב. אם צריך להגדיר את זה במשפט אחד – אלון אמר פעם: 'אני חולם והיא גורמת לזה לקרות'.

 

 

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!