מהפכת הדפוס החדשה

סטנפורד, פרינסטון ו-MIT מציעות קורסים חינם ברשת. מיליונים כבר הצטרפו למעגל הלומדים. מה האוניברסיטאות מרוויחות מזה ואיך הן מתכוננות לשמור על מעמדן?

תמונת אילוסטרציה
צילום: Boris Horvat – AFP

עד לאחרונה היה צריך הרבה כסף והרבה כישרון כדי להתקבל ללימודים ב-MIT. אבל לפני כשנה החליט המוסד היוקרתי בעולם ללימודי הנדסה וטכנולוגיה להעלות את אחד הקורסים המבוקשים שלו, "אלקטרוניקה ומעגלים חשמליים", חינם לרשת. הם ציפו לכמה מאות נרשמים, אולי אלף. מספר שעות לאחר שההרשמה נפתחה היו עשרת אלפים נרשמים. בתום ההרשמה היו 150 אלף סטודנטים שנרשמו לקורס.

ביניהם היה נער בן 15 מאולאן באטור, בירת מונגוליה, בשם באטושיג מיאנגן-באיאר, שאת סיפורו הביא הניו יורק טיימס. מגיל צעיר הראה באטושיג חיבה יתרה לפירוק והרכבה של מכשירים אלקטרוניים. אבל כמי שחי באחת המדינות העניות בעולם שכשליש מאוכלוסייתה הם נוודים, הוא נאלץ למצוא פתרונות יצירתיים למחסור ברכיבים אלקטרוניים שהיו נדירים בארצו. אחד מהם היה פירוק של מעליות ישנות כדי להשתמש ברכיבים שלהן לפרוייקטים שלו. לקורס החינמי של MIT הוא נרשם בעידוד המורה שלו, הראשון והיחיד ממונגוליה שסיים לימודים ב-MIT. בבחינה הסופית הוא היה בין קומץ הבודדים שסיימו אותה בציון 100. שנה לאחר מכן, בגיל 16, שתי אוניברסיטאות, ברקלי ו-MIT פתחו בפניו את שעריהן. הוא החליט להמשיך בלימודים מלאים ב-MIT.

הקורס החינמי הזה הוא אחד מבין עשרות קורסים שמציע מיזם השכלה בשם אד-אקס (EDx), קואליציה של 12 אוניברסיטאות יוקרתיות בהובלת הרווארד ו-MIT, שהחל ב-2012 להציע קורסים מקוונים חינם בכל התחומים. היום יש להם כבר 700,000 משתמשים.

אד-אקס הוא לא המיזם היחיד ולא הראשון. כבר ב-2006 נוסד מיזם פרטי בשם "אקדמיית קהאן" שהתחיל להציע קורסים חינם בכל הרמות, תחילה במתמטיקה ובהמשך גם במדעים כמו פיסיקה וביולוגיה, וגם בפיננסים ובתולדות האמנות. אקדמיית קהאן זכתה לפופולריות עצומה וכיום יש לה, לפי האתר שלה, יותר מ-8 מיליון צפיות בחודש של אנשים בכל העולם המערבי, וגם ממקומות נידחים בעולם שאנשים שם אפילו לא העזו לחלום על השכלה מעבר לבסיסית ביותר. ההצלחה העצומה של אקדמיית קהאן הפתיעה את כולם, כולל את המייסד שלה סאלמן קהאן, אמריקני ממוצא הודי. היא גם העידה על כך שיש מיליוני מיליונים של אנשים בעולם שצמאים להשכלה שכרגע אינה נגישה להם. ההצלחה הזאת גם שלחה גלי הלם למוסדות הרשמיים להשכלה גבוהה שלא ידעו כיצד להתייחס לתופעה הזאת. ב-2012 התחילו יזמים פרטיים נוספים וגם מוסדות להשכלה גבוהה להעלות קורסים שלהם חינם לרשת. המגמה הזאת שקיבלה את הכינוי "מוקס", ראשי תיבות של Massive Open Online Course, הולכת וצוברת תאוצה בקצב מסחרר.

המיזם הגדול ביותר הוא של "קורסרה" שמאגד 62 אוניברסיאות יוקרתיות בהובלת סטנפורד, עם יותר מ-300 קורסים וקרוב ל-3 מיליון משתמשים. לאחרונה גם אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית הצטרפו לקורסרה. מיזמים ידועים נוספים הם יודסיטי שהמייסד שלה היה מהמרצים הבכירים בסטנפורד, ומינרווה מעמק הסיליקון. הרעיון הבסיסי במיזמים האלה הוא להפוך את מיטב המרצים מהאוניברסיטאות היוקרתיות ביותר לנגישים לכל אחד בעולם שיש לו חיבור לאינטרנט וחשק ללמוד.

יש המשווים את התפשטות החינוך הגבוה חינם לכל דורש למהפכת הדפוס שנחשבת למהפכה החשובה ביותר באלף הקודם: היא הפיצה חינוך והשכלה לכל שכבות האוכלוסיה והביאה לירידה בכוחה של הכנסייה שעד אז היה לה מונופול על הנגישות לידע. אחרים חוששים שהמגמה הזאת עלולה לפגוע בצורה חמורה באוניברסיטאות ובמכללות שעד עתה היה להן מונופול על הנגישות ועל ההפצה של הידע במחיר שיותר ויותר אנשים אינם יכולים לשלם.

ללמוד בסטנפורד מירושלים

בואו נעשה קפיצת ביניים קצרה להודו כדי להביא את סיפורו של אנאנט אגארוול שדרכו לפסגת ההצלחה המדעית היתה ריצת משוכות קשה. כבחור צעיר בהודו הוא ניגש לאחת מבחינות הכניסה הקשות והתחרותיות ביותר בעולם , שבה כל שנה כחצי מיליון אנשים מתחרים על עשרת אלפים מקומות למוסד היוקרתי ה"מכון הטכנולוגי של הודו". הוא היה אחד מאילו שהצליחו להתקבל. לאחר מספר שנים נוספות של לימודים קשים הוא קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת סטנפורד ולבסוף התמנה לראש המעבדה ללימודי מחשב ואינטלגנציה מלאכותית ב-MIT. הדרך שהוא עבר הייתה המסלול המקובל להגיע לראש הפירמידה המקצועית. היום הוא רוצה לקצר את המסלול הזה ולהפוך אותו לקל ולנגיש יותר, להרבה יותר אנשים. כדי לממש את החזון הזה הוא החליט לעמוד בראש המיזם של לימוד מקוון של MIT והרווארד, אד-אקס, וגם ללמד בו את הקורס הראשון, אותו קורס בו זכה הנער המונגולי בציון 100.

תמונה: fotolia

האתגר שהוא עמד בפניו היה כיצד ללמד 150,000 סטודנטים שנרשמו לקורס המקוון כאשר צוות ההוראה בקמפוס מותאם למאה סטודנטים בלבד.

בראיון מצולם לניו יורק טיימס הוא מספר שכאשר ראה את מספר הנרשמים הוא לא ישן שלושה לילות מרוב חרדה. ביום השני, בשתיים לפנות בוקר הוא ישב והתחיל לענות לשאלה שאחד הסטודנטים שלח לפורום, ופתאום סטודנט מפקיסטן שלח תשובה לשאלה. אגארוול חשב שזו לא בדיוק התשובה הנכונה והתחיל לתקן אותה ופתאום, לפני שסיים לענות, סטודנט אחר שלח תשובה ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. כך התפתח דיון שלם עד שלבסוף הגיעו לתשובה שהוא, כמורה של הקורס, סימן אותה כתשובה הנכונה.

"כל התהליך הזה היה בשבילי תגלית, משהו שהפתיע אותנו, הכוח של הרשת החברתית והיכולת של הסטודנטים ללמוד אחד מהשני וללמד אחד את השני". את המודל הזה של למידה שיתופית בפורומים יותר גדולים ויותר קטנים הם יישמו בהמשך גם לקורסים הבאים שהציעו במגוון של נושאים.

כיום המוסדות הגבוהים שמשתתפים באד-אקס כוללים אוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב כמו ברקלי, וושינגטון, ובוסטון, ואוניברסיטאות מרחבי העולם כולל קנדה, אירופה ואסיה.

המיזם המקיף ביותר ברשת, קורסרה, הוקם על ידי שני מרצים מסטנפורד: אנדרו נג ודפנה קולר וכוללת אוניברסיטאות יוקרתיות כמו פרינסטון ודיוק, וגם את האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב. הלימודים עצמם בקורסים המקוונים שמציעות האוניברסיטאות היוקרתיות אינם קלים יותר מהקורס בקמפוס עצמו. הם כוללים הרצאה עם משימה שבועית, דד-ליינים, בחינות וציונים, אבל אפשר ללמוד אותם בשעות ובמקומות לא שגרתיים כמו על הדשא בפארק או מהטאבלט ברכבת. עם זאת, צריך לא מעט משמעת עצמית ונחישות. לפי האקונומיסט, מספר הנושרים מהקורס לפני הבחינה הסופית בקורסרה ויודסיטי הגיע במקרים מסויימים עד 90 אחוז. המיזמים טוענים כנגד, שכאשר בודקים את הציפיות והכוונות של הנרשמים, רוב אלה שהתכוונו לסיים אכן באמת סיימו.

ההרצאה עצמה יכולה להימשך שעה או יותר אבל בדרך כלל היא מחולקת לקטעים קצרים יותר בהם הסטודנטים מתבקשים לענות על שאלה מסוימת ורק אחר כך להמשיך בצפייה. הקורס יכול להימשך מספר שבועות או מספר חודשים שבסופו חלק מהאוניברסיטאות נותנות אישור אישי של המרצה על סיום הקורס.

רוב האוניברסיטאות לא מכירות בינתיים בקורסים המקוונים שלהן כלימודים לקראת תואר, אבל סטודנטים מדווחים שאישורים של המרצים על סיום קורס עזרו להם להתקבל למקומות עבודה.

אקדמיית קהאן שונה בכך שרוב ההרצאות בה, ממתמטיקה דרך פיסיקה, ביולוגיה ופיננסים ועד להיסטוריה של האמנות, ניתנות על ידי המייסד שלה סאלמן קהאן, בוגר הרוואד ו-MIT. לסאל, כפי שהוא מכונה, יש יכולת נדירה לפשט נושאים מסובכים, ולכן ההרצאות שם שאורכות 15 דקות בלבד מתאימות מאוד לרכישת מושגים בסיסיים בנושאים שונים. מי שממשיך להסתקרן יכול לקחת שעורים נוספים באותו נושא שחלקם מגיעים לבסוף לרמה אוניברסיטאית. ההרצאות שלו שחלקן מתורגמות כיום כבר ליותר מ-28 שפות, כולל עברית, זכו עד כה לכמעט שני מיליון צפיות במצטבר. סלמאן עצמו זכה ב-2012 להכלל ברשימת האנשים המשפיעים ביותר בעולם על ידי טיים מגזין.

לאן זה הולך

שוב קפיצת ביניים קצרה, והפעם לבית הוריו של קלייטון כריסטנסן בסולט לייק סיטי, בירת מדינת יוטה בארה"ב. הרהיט הכי חשוב בבית ההורים היה רדיו ענקי שהיה מוצב בחדר המגורים. הרדיו שידר ללא הפסקה חדשות, תסכיתי מתח, סיפורי כוכבים ומוסיקה כמו בסרט "ימי הרדיו" של וודי אלן. דבר אחד נאסר על שמונת ילדי משפחת כריסטנסן להאזין: מוזיקת רוק, ההורים לא יכלו לסבול אותה. קלייטון ואחיו קנו בסכום פעוט רדיו טרנזיסטור זעיר שאותו סחבו איתם לכל מקום. איכות הצליל של הטרנזיסטור היתה ירודה יחסית לרדיו וההורים בוודאי לא חשבו לקנות אותו במקום המכשיר היקר והאיכותי שלהם, אבל בשביל הילדים שרצו לשמוע את המוסיקה שהם אהבו ובקולי קולות, זה היה תחליף מצויין. כעבור מספר שנים, התפתחויות טכנולוגיות שונות איפשרו לשפר עוד ועוד את האיכות של הטרנזיסטור עד שאפילו הוריו אניני הטעם של כריסטנסן ועוד רבים אחרים בעלי אמצעים ודורשי איכות היו מוכנים להחליף אותו בטרנזיסטור שהיה קל יותר ונוח יותר, וכך הרדיו היקר והמסורבל נעלם מהשוק.

מי שהיה הילד קלייטון כריסטנסן הוא היום פרופסור מפורסם בהארווארד ביזנס סקול. הוא סיפר את הסיפור הזה בהרצאה שנשא ב-2012 בכנס בנושא "חדשנות מערערת במערכת ההשכלה הגבוהה".

כריסטנסן מאמין שכפי שהלקוחות הראשונים של הטרנזיסטור היו אלה שלא יכלו להרשות לעצמם לקנות את הרדיו היקר והמסורבל, כך לרבים מאלה שנרשמים כיום לקורסים המקוונים החינמיים אין האמצעים או הנגישות ללמוד אותם בתוך הקמפוסים של האוניברסיטאות היוקרתיות. אולי בינתיים הקורסים המקוונים הם באיכות נמוכה יותר מאלה שבקמפוסים, אבל הם בהחלט אופציה טובה למי שלא יכול בכלל להגיע לאוניברסיטה. כאשר הקורסים המקוונים ישתפרו בעזרת טכנולוגיות חדשות שמתפתחות במהירות, אולי סטודנטים שמשלמים היום 1000 דולר כדי ללמוד קורס בסטנפורד, יעדיפו ללמוד אותו חינם ברשת. וכך כמו שהטרנזיסטור גרם לרדיו המסורבל והיקר להעלם מהשוק, כריסטנסן מאמין שהלימודים המקוונים שמוצעים חינם מאיימים על האוניברסיטאות ועל המכללות.

כריסטנסן מסביר בספרו "האוניברסיטה המחדשת" (2011) שזו דוגמה קלאסית למה שהוא מכנה "חדשנות מערערת". אוניברסיטאות שרוצות לשרוד יהיו חייבות לשנות באופן בסיסי את האופן בו הן התנהלו לאורך השנים שהיה להן מונופול על הנגישות להשכלה הגבוהה, "הן יצטרכו לשנות את הדנ"א שלהן".

אפשרות אחת של שינוי כזה היא לשלב את היתרונות של המוצר הזול, הקורסים המקוונים, לתוך החוזקות של האוניברסיטאות, שהקורסים המקוונים יתקשו להתחרות בהן.

אחת מהחוזקות האלה היא אינטראקציה אישית והמשכית עם הפרופסור ועם סטודנטים אחרים שהיא שונה מהאינטראקציה בפורומים של הקורסים המקוונים. כפי שאומר אנדרו נג ממייסדי קורסרה לניו יורק טיימס בראיון מצולם: "הלימוד בקמפוס באוניברסיטה הוא לא רק העניין של רכישת ידע, אלא האינטראקציה האישית עם הפרופסור ועם סטודנטים אחרים. זה נכון לגבי אוניברסיטאות עלית וגם לגבי קולג'ים קהילתיים". אנאנט אגארוול נשיא אד-אקס שהשתתף באותו ראיון חושב שאוניברסיטאות שישכילו להשתמש בטכנולוגיות החדשות שמשמשות את הקורסים המקוונים יוכלו לשפר בהרבה את ההוראה בקמפוסים ויחד עם החוזקות שלהן ימשכו בעתיד אפילו יותר סטודנטים. "כשהשתמשנו בטכנולוגיות החדשות בהוראה בקמפוסים עצמם, אחוז הנכשלים ירד מ-40 אחוז לתשעה אחוזים".

העתידן פרופ' דוד פסיג מזכיר בראיון לאפוק טיימס חוזקה נוספת של האוניברסיטאות שהמוקס, הקורסים המקוונים, לא יכולים להתחרות בה וזו העובדה שהן עוסקות גם במחקר. "המגמה הזו של הלימודים המקוונים לא תפגע באותו חלק של האוניברסיטה שעוסק במחקר, אבל היא יכולה לזעזע את אותם מוסדות לחינוך גבוה שנותנים רק לימודים בסיסיים, תואר ראשון ושני".

בהמשך, פרופ' פסיג נותן לדמיון שלו להשתולל ומשרטט עתיד פרוע. יש לו סבירות של 30-20 אחוז בלבד, אבל אם יתרחש הוא יכול לחולל מהפכה במערכת הקיימת. אם למשל בארץ המועצה להשכלה גבוהה תאשר למוסד מסוים להכיר בקורסים מקוונים של סטנפורד או פרינסטון זה באמת יזעזע את אמות הסיפים של חלק מהמוסדות המקומיים להשכלה גבוהה. כך סטודנט יוכל לבנות לעצמו תפריט לימודים אישי חינם ברמה של תואר ראשון ואולי אפילו קצת תואר שני בתחומים שלא דורשים מעבדות. כך הוא יוכל לקחת קורס אחד מסן פרנציסקו ואחד מתל אביב ואחד מברלין. "זה יקח עוד זמן והאוניברסיטאות בוודאי ילחמו בזה בחירוף נפש, אבל זה בהחלט יכול לקרות כי אפשר יהיה להוכיח שהקורסים המקוונים מאיזושהי אוניברסיטה יוקרתית בעולם הם טובים יותר מאלה שניתנים במוסד המקומי".

חוזקה אחרת שהאוניברסיטאות יכולות לפתח היא להקנות כלים שיאפשרו לסטודנטים להפוך את המידע שרכשו לידע, מסביר פרופ' פסיג. כלומר שיוכלו ליישם את הידע שרכשו בסיטואציות חדשות שדורשות פתרון מיידי. זה מה שתעשיות ישראליות עשו. הן לקחו טכנולוגיה מטנקים והשביחו בעזרתה מטוסים. "מוסדות להשכלה שישכילו להבין שזה מה שמצופה מהם, הם יהיו אלה שיהיו מבוקשים בעתיד. הם יקחו את הפרנסה מאלו שימשיכו רק לספק מידע ולבחון על מידע בלבד".

התאוצה של מגמת המוקס היא חדשה יחסית והפתיעה בעוצמתה גם את יוצריה וגם את המוסדות להשכלה גבוהה בעולם. חוקרים מתקשים לנבא מה יהיו כל ההשלכות שלה ולכן יש להמתין ולראות לאן זה יתפתח. כפי שאמר אגארוול, נשיא אד-אקס: "מה שקורה עכשיו הוא החידוש הגדול ביותר מאז המצאת הדפוס. כמובן שיהיה ערעור של המוסדות הקיימים להשכלה גבוהה, אבל מי יכול לומר מה יהיה בעוד עשר שנים? זה יהיה שונה. אני מאמין שזה ישפר את האוניברסיטאות".

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!