כולנו (אולי) לא נורמליים


תשכחו מכך שאתם, בני המשפחה שלכם והחברים שלכם נורמליים. אינפלציה של אבחונים פסיכיאטריים ותאוות בצע של חברות התרופות, הופכות התנהגויות יומיומיות לבעיות רפואיות, ואת החברה כולה לחולה, מתריע פסיכיאטר בעל שם עולמי, פרופ׳ אלן פרנסיס

לא נורמליים | אלן פרנסיס

לא נורמליים | אלן פרנסיס

אנחנו נמצאים בסחרור אינפלציוני של אבחונים פסיכיאטרים, כותב פרופסור אלן פרנסיס. מבוגרים, קשישים, בני נוער, ילדים ואפילו תינוקות מקבלים גלולות נגד דיכאון, חרדה, מאניה-דפרסיה (הפרעה דו קוטבית), הפרעות קשב והתקפים פסיכוטים. הפסיכיאטריה השתלטה כל כך על חיינו עד ש״בריכת הנורמליות מתכווצת ונעשית לשלולית קטנה״.

הבעיה אולי מוכרת, אבל כשפרנסיס מתריע עליה, יש לה משקל מיוחד: פרנסיס היה שותף בכיר בכתיבת הגרסה השלישית של המדריך הרשמי לאבחון הפרעות נפש של אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית (DSM), ועמד בראש צוות הכותבים של הגרסה הרביעית שלו.

כלומר, פרנסיס נמצא בתוך החוג הפנימי ביותר של בעלי הידע וההשפעה, הקובעים והמנווטים מה יכלל במדריך הזה. אי אפשר להקל בכך ראש כי ל-DSM יש השפעה רבה. כיום הוא הכלי העיקרי בארה״ב ובישראל לאבחון הפרעות נפש, והוא הסמכות הרפואית העיקרית לקבוע מה נורמלי ומה לא נורמלי: למשל בדיונים על אי שפיות בבתי משפט, על קבלת כספי ביטוח רפואי, על הערכה של רשויות רווחה וגם על כמה עזרה והקלות יקבל ילד בבית הספר.

לכן כשפרנסיס יצא בספרו בהתקפה חריפה על ה-DSM, סמוך ליציאת הגרסה החמישית שלו, שהוא לא היה שותף לה, וכשהוא מתריע על טעויות בניסוח, ועל השימוש לרעה במדריך, בכל הגרסאות שלו לאורך השנים, זה כמו רעידת אדמה, זה כאילו שמארק צוקרברג יצא במתקפה חריפה נגד פייסבוק ויזהיר מפני שימוש מופרז בו.

אלן פרנסיס

אלן פרנסיס

פרנסיס מכה במיוחד על חטא, כמי שיש לו אחריות חלקית לפחות, ל״שלוש מגפות כוזבות חדשות של הפרעות נפשיות אצל ילדים: הפרעת קשב, אוטיזם והפרעה דו קוטבית״. הפרעת ריכוז וקשב למשל, לפי פרנסיס, הייתה פעם מוגבלת לאחוז קטן של ילדים, ובשנים האחרונות היא מתפשטת ״כאש בשדה קוצים״. ובהמשך ישיר לאבחון היתר של הפרעות קשב, כל הצורות השונות של הפרעות בכיתה שיכולות לנבוע משעמום, שובבות, צורך לתשומת לב, קשיים בבית ועוד, כולן התחילו להיות מוגדרות כבעיות רפואיות, תוך הסתמכות על מדריך האבחון הפסיכיאטרי, שיש לטפל בהן באמצעים רפואיים, כלומר בתרופות.

לכל התרופות הפסיכיאטריות יש תופעות לוואי קשות, לפי פרנסיס, שאם לוקחים אותן לאורך שנים, תוצאותיהן עלולות להיות הרסניות. הן עשויות לגרום להשמנת יתר, למחלות לב ולמוות מוקדם.

בשנים הבאות, צופה פרנסיס, נראה אינפלציה נוספת של אבחוני יתר פסיכיאטרים, כאשר התקפי זעם אצל ילדים, שכחה וירידה ביכולת המנטלית אצל זקנים, והפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים יהפכו ללהיט הבא של אבחוני יתר.

מה הסיבות לאינפלציה הזאת באבחונים של הפרעות נפשיות? פרנסיס מונה כמה מהן: קושי אחד הוא שאין דרך פשוטה לקבוע מהו הגבול בין הפרעה נפשית לנורמלי. במקרים קיצוניים ההבדל ברור מאוד, אבל במקרים שאינם כאלה עולה השאלה כמה חרדה, או עצב, או פיזור נפש, או בולמוסי אכילה, או מצבי רוח, או תוקפנות או אקסצנטריות צריכים להיות, כדי שנגדיר אותם כהפרעה נפשית.

לגבול האפור הזה שבין תגובות נורמליות למצוקות החיים, ועד להפרעות קלות זמניות, חברות התרופות נדחפו ברגל גסה תוך שיווק אגרסיבי ומסיבי של תרופות פסיכיאטריות, טוען פרנסיס.

חברות התרופות לפי פרנסיס, מפעילות השפעה לא נאותה על מגזרים שלמים בחברה כדי לקדם מכירה של תרופות פסיכיאטריות. השיווק שלהן כולל מימון של השתלמויות לרופאים בכירים, מימון של אגודות מקצועיות ומחקרים, כתבי עת וקבוצות להגנת הצרכן, פרסום מאסיבי בטלוויזיה ובעיתונות ותקציבי שיווק אדירים להגברת ״המודעות למחלות״.

לא נורמליים! מבט נוקב מבפנים על אבחון פסיכיאטרי שיצא משליטה, על חברות התרופות, ועל הפיכת התנהגויות יומיומיות שלנו לבעיות רפואיות

חברות התרופות יודעות היטב מדוע הן משקיעות מאמצים רבים כל כך בשיווק תרופות פסיכיאטריות, מסביר פרנסיס: כיום ״תרופות פסיכיאטריות מככבות בראש רשימת התרופות המכניסות ביותר של חברות התרופות״. פרנסיס מראה איך חברות התרופות פילחו את השוק, בדומה לחברות הטבק, ואחר כך מצצו פלח אחרי פלח. אחרי ששוק המבוגרים הגיע לרוויה יחסית, הם התחילו לקדם מכירות של תרופות לילדים ולזקנים.

חשוב לציין שפרנסיס הוא עדיין מאמין גדול בכוחה של הפסיכיאטריה להביא מזור והקלה לאלה שסובלים מהפרעות נפשיות אמיתיות, והוא בהחלט לא רוצה לשפוך את המים עם התינוק, אבל הוא זועק לשינוי דרסטי בתהליכי האבחון, שיצאו מכלל שליטה, לשקיפות רבה יותר של המחקר המדעי בתחום ולרגולציה רבה יותר של המדינה על חברות התרופות.

האם פרנסיס מגזים בטענותיו? האם יש לו אג׳נדה אחרת? קשה לומר כי מהתרשמות חיצונית כולנו רואים את העלייה החדה בשימוש בתרופות פסיכיאטריות, והממדים מבהילים במיוחד לגבי ילדים. בכל מקרה אין ספק שהספר מזמין את כולם להיות צרכנים חכמים ולא להתרשם יותר מידי ממומחים למיניהם, ובוודאי לא משיווקים מתוחכמים.

האם אנחנו חכמים מספיק להעריך את האינטלגנציה של בעלי חיים?

תשכחו מכך שבעלי חיים פועלים רק לפי אינסטינקטים. לפי מחקרים בעשורים האחרונים, פילים, לוטרות, עורבים, תנינים ואפילו צרעות,  הרבה יותר אינטלגנטים ממה שחשבנו
Are We Smart Enough to Know How Smart Animals Are? | Frans De Waal

Are We Smart Enough to Know How Smart Animals Are? | Frans De Waal

במשך שנים רבות חוקרים הניחו שלפיל יש אינטלגנציה זערורית, למרות ממדיו הענקיים. הסיבה לכך הייתה, לטענתם, שהוא לא יודע להשתמש בכלים, שזה אחד המדדים המקובלים לרמת אינטליגנציה. למשל, כאשר הניחו פרי מחוץ לכלוב של פילים, הרחק מהחדק שלהם, הם לא ידעו להשתמש במקל שהיה מונח בכלוב כדי לקרב את הפרי אליהם, כפי שלמשל קופי אדם רבים עשו בקלות. ״החוקרים הסיקו שהפילים לא מבינים את הבעיה. לא עלה בדעתם שאלו הם עצמם, שאינם מבינים את הפילים״, כותב פרופ׳ פראנס דה-ואל בהומור עוקצני.

דה-ואל, שחוקר התנהגות בעלי חיים כבר 30 שנה, בעיקר קופים, מסביר את הטעות הבסיסית במחקר הזה: האף של הפיל, עם חוש הריח המצוין שלו, נמצא בחדק, והוא עוזר לו לרחרח ולמשש את המזון או החפץ. אם הפיל מרים מקל, המקל חוסם לו את הנחיריים, ולכן הוא לא משתמש בו. כאשר תלו בכלוב של הפיל פירות עסיסיים גבוה מעל לראשו, הרחק מטווח החדק שלו, והניחו בכלוב מקלות וגם קופסה גבוהה קשיחה, הפיל התעלם מהמקלות, וללא היסוס התחיל לתת בעיטות קלות לקופסה, עד שהגיעה היישר מתחת לפירות. אחר כך הניח את שתי רגליו הקדמיות על הקופסה, וכעת החדק שלו כבר הגיע לפירות, והוא זלל אותם בהנאה. המסקנה הנכונה היא שפיל יודע להשתמש בכלים, אם נותנים לו את הכלים המתאימים.

אפשר לומר על מחקר מסוג זה, מוסיף דה-ואל, מה שחתן פרס נובל לפיסיקה, וורנר הייזנברג אמר פעם על כל היקום: ״מה שאנחנו רואים אינו הטבע עצמו, אלא הטבע שמתגלה לשיטת החקירה שלנו״. ברוח זו דה-ואל טוען בלהט שאם רוצים באמת לדעת משהו על רמת האינטלגנציה של בעלי חיים, צריך להתבונן עליהם בתוך הקונטקסט של העולם שלהם. ״זה יהיה מאוד לא הוגן לשאול האם סנאי יודע לספור עד עשר, אם ספירה איננה חלק ממהות חייו״, כותב דה-ואל. מהות חייו של סנאי היא לזכור איפה הוא החביא את האגוזים שלו, והאינטלגנציה שלו היא מרחבית.

Frans De Waal

Frans De Waal

באופן דומה למה שגארדנר טען לגבי אינטלגנציות מרובות ושונות של בני אדם, דה-ואל טוען שלבעלי חיים שונים יש סוגי אינטליגנציה שונים, שצריך להעריך יחסית לסביבתם. כאשר מתעלמים מכך, זה מעיד על חוסר באמפתיה, חוסר יכולת לראות את העולם מנקודת הראות של החיה. ״זה כמו לזרוק חתול ודג לבריכה כדי לבדוק מי שוחה יותר טוב״, הוא כותב.

לפי דה-ואל יש חוקרים שמניחים שיכולות מנטליות הן כמו סולם, כאשר בני אדם נמצאים בראש הסולם. אבל אולי יכולות מנטליות דומות יותר לשיח עם ענפים מרובים, כאשר הן לובשות צורות שונות, שלעתים אי אפשר להשוות באופן פשטני ומכני ליכולות המנטליות של בני אדם.

לדוגמה, האם בני אדם טיפשים יותר מסנאי, משום שהם פחות מיומנים בלזכור את מיקומם של מאות בלוטים שהוחבאו באדמה, או האם תפיסת המיקום של בני אדם מתוחכמת יותר מזו של עטלפים שמנווטים את דרכם עם יכולת הדומה למכ״ם?

דה-ואל מביא דוגמאות ממחקרים רבים על עורבים, דולפינים, תוכים, כבשים, צרעות, עטלפים, לוויתנים וכמובן שימפנזים וגורילות, ומראה כיצד אצל בעלי חיים שונים התפתחו שימוש בכלים, יחסים חברתיים, שיתוף פעולה, שיתוף במזון, ראיית העתיד, ותקשורת מורכבת.

Are We Smart Enough to Know How Smart Animals Are?

יותר מכך, גם התנהגויות שנחשבו בעבר לאופייניות לבני אדם בלבד, מוצאים כיום יותר ויותר אצל בעלי חיים, כמו פוליטיקה, התפשטות של מנהגים ואפילו אמפתיה והוגנות. והמעניין ביותר הוא, שכאשר יכולת מנטלית מסוימת מתפתחת אצל מין מסוים של בעלי חיים, למשל להזהיר מסוגים שונים של סכנה: נחש או נמר, מתחילים לראות את היכולת הזו מתפשטת כמו אדוות למינים נוספים של בעלי חיים.

לפי דה-ואל, יש כמות עצומה של יכולות מנטליות, רגשות והתנהגויות משותפים לבני אדם ולבעלי חיים, ויש גם כמה תריסרים של הבדלים. כל אחד בוחר במה הוא רוצה להתמקד. בשביל דה-ואל הבחירה ברורה: ״יותר מידי זמן התייחסנו לבעלי חיים כיצורים שפועלים רק לפי אינסטינקטים, במקום להתייחס אליהם כיצורים חיים״.

הספר רצוף בתיאורי מחקרים ושמות של חוקרים וזו גם חולשתו. נראה שדה-ואל לא החליט האם הוא כותב לעמיתיו באקדמיה או לקהל הרחב. אבל האנקדוטות המשעשעות שמלוות את המחקרים, וחוש ההומור של דה-ואל מוסיפים לחלוחית ליובש האקדמי, ומחדדים את השאלות החשובות והמסקרנות שדה-ואל מעלה.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!