"תפקידו של האדם לספר סיפורים"

מספר הסיפורים יוסי אלפי מסביר מדוע לדעת לספר סיפורים כל כך חשוב לחיים שלנו

 

יוסי אלפי, מספר הסיפורים
צילומים: תאטרון העם

כמעט בכל פעם שאני עוברת בתחנת הרכבת בתל אביב אני רואה את אותו מראה: חתול יושב בנינוחות באמצע חלל מעבר בתחנה ועוברים ושבים מקרטעים בריצתם כדי לא לפגוע בו. אבל רק באותו יום, לאחר שנפגשתי עם מספר הסיפורים יוסי אלפי, שלפתי, באופן טבעי את מכשיר הפלאפון שלי וצילמתי את הסיטואציה המבדרת הזאת, על אותו חתול עקשן ששומר על מקומו. העליתי את התמונה לדף הפייסבוק שלי.

הפוסט קיבל כמה תגובות שהיו ניחושים למה החתול בכלל נמצא שם. אחת כתבה שהוא אולי מחכה לעכבר שיצא מהחור שלו, השני כתב שאולי חם לו דווקא שם, השלישי טען שהוא מחכה לחטוף המבורגר מהדוכן שממול וכו'. רק אחר כך הבנתי למה צילמתי דווקא באותו יום את התמונה ודאגתי לשתף אותה עם חבריי.

"האקט האינסטינקטיבי הזה של מה שעשית, זאת המודעות לסיפור", אמר לי יוסי אלפי בהתלהבות כשסיפרתי לו על כך כמה ימים לאחר מכן בטלפון. "את זה בדיוק אני מנחיל לאחרים וזה מה שאני עושה בחיים".

שבוע לפני, נפגשנו בבית קפה תל אביבי גדוש באנשים, שיותר ממחציתם הכירו באופן אישי את אלפי, לחצו לו את היד והחליפו עימו שתי מילים. "כולם קבועים כאן?" שאלתי, והוא ענה שאת רובם הוא דווקא מכיר ממקומות אחרים. אולי בגלל העונה הזו בשנה, שיערו הלבן והפנים הטובות שלו, אלפי מזכיר לי מן סנטה קלאוס חביב שמכיר את כולם, מגיע לכל מקום בארץ ונותן לאנשים מתנה: היכולת לספר סיפורים.

המחשבה של אלפי מבוססת על כך שהאדם הוא "הסיפור של עצמו". שגם אם הוא לא רוצה לספר סיפור, או לא מסוגל לספר סיפור, גם אם הוא מחליט שהוא לא יספר סיפור בחיים שלו, הוא עדיין מספר סיפור. "הייתה ציירת נפלאה שקראו לה רות שלוס", ממחיש זאת אלפי בדוגמה, "והיא עשתה סידרה של ציורים של תינוקות בני יומם. נדהמתי לראות עד כמה תינוק שנולד הוא סיפור ענק – שהוא כבר מספר אותו כשהוא נולד. המערכת הזאת שנקראת 'הוא' היא כל כך מורכבת. 'הוא' זה סיפור. זה הסיפור הגנטי שלו, הקמטים שלו, הפנים שלו, למה הוא כזה ולא אחר".

חשבתי שוב על החתול. איך הוא סיפר לי את הסיפור שלו ואיך אחרים סיפרו עליו סיפורים בהמשך.

"לספר זאת מנהיגות"

הפתיחות, קצב הדיבור המהיר, חשיבתו מלאת האסוציאציות של איש התיאטרון, הסופר, המשורר, המורה, איש התקשורת ומספר הסיפורים היא כנראה הדבר אליו נדבקתי באלפי, ורבים נדבקו לפניי. אלפי, שפיתח את התיאטרון הקהילתי בארץ, ייסד ומנהל את הפסטיבל למספרי סיפורים זה 20 שנה, מעביר קורסים למספרי סיפורים לחברות פרטיות, ממשלתיות, פורומים צבאיים, רופאים, עורכי דין וקהילות שונות בארץ. פעילות שביססה אותו כמספר הסיפורים של המדינה.

בדרך כלל המפגשים שאלפי מארגן הם באותו פורמט: הוא פונה או שפונים אליו מקבוצה או מקהילה מסוימת, וממנה הוא בוחר כמה אנשים שיספרו סיפורים שונים לקהל. בפעילות נוספת, הוא עובד עם עובדים בחברות ומסביר להם איך היכולת לספר סיפור יכולה לשמש להם כלי בעבודה שלהם.

מה אתה אומר למנהלים שמבקשים לדעת איך להנהיג טוב יותר?

"אני אומר שמנהיגים אפשר לצייר בשני קווים. מישהו שאל אותי איך הוא יכול להנהיג. אמרתי לו: אם יראו עליך את הסיפור, אתה תנהיג. לדוגמה, את משה רבנו אפשר להגדיר על ידי שני לוחות הברית, מקל וזקן".

בוא נוריד את זה לרמה הפרקטית. מה צריך לדעת מנהל שרוצה להיות טוב יותר?

"מנהל טוב צריך לדעת לספר סיפורים. אגב, סטיב ג'ובס היה כזה. הוא לא הפסיק לספר סיפורים. אבל איך עושים את זה? יש אצלי פרופסורית שאומרת לי, 'אני יודעת הכול בעל פה אבל אני מרגישה שלא מקשיבים לי. אז אמרתי לה 'בואי נעשה תחנות לסיפור'.

"סיפור טוב יוצר תחנות. למשל, כשמחנים את המכונית בלונדון, עיר שלא מכירים, המוח עובד בצורה הבאה: 'החניתי את המכונית ליד הפאב הזה. מצד ימין היה שלט של נס-קפה, חנות למכשירים מצד שמאל וכו'. אנחנו יוצרים לעצמנו תחנות – זה מה שהסיפור עושה, יוצר נקודות אחיזה. כשאני מספר סיפור אני לוקח את המאזינים ומעביר אותם מהמקום בו הם נמצאים אל המקום שבו מתרחש הסיפור. אני מעביר אותם דרך כל התחנות ולאט לאט מחזיר אותם חזרה אל המקום ממנו הם באו.

"לכן לדעת לספר סיפור זאת מנהיגות. מה אני עושה כשאני מספר סיפור? אני מנהיג את האנשים".

סטיב ג'ובס סיפר לא מעט סיפורים על עצמו. זה מה שהפך אותו למספר מוצלח?

"מספר טוב צריך לדעת שאם הוא יספר רק על עצמו זה לא יעניין אף אחד. מתי זה יעניין? כשאתה מספר לאנשים סיפור שבו הם מצליחים למצוא את עצמם בתוכו. אתה חייב לדעת למה אתה מספר לאחרים. לדעת איפה האחר נמצא בתוך עצמך. אחרת הוא לא יקשיב לך.

"זאת דרך שבה האדם יוצר לעצמו תבנית של הבנה והזדהות. ההזדהות עם הסיפור נוצרת אצל המאזין כשהוא רואה באיזשהו מקום תמונה או דרמה מסוימת שיש בה איזשהו קונפליקט והוא מזדהה עם צד אחד. ההזדהות שגורם לנו הסיפור והתחנות שיש לנו במוח, זה העניין".

מתוך אירוע "20 שנות צחוק – כוכבי הפסטיבל מספרים"

מה עוד צריך להיות בסיפור טוב?

אחרי המהות, אלפי מסביר שכדי לספר סיפור טוב מספר צריך לדאוג לכמה דברים: צריך נושא לסיפור שאפשר לסכם בשתיים או שלוש מילים והמילים חייבות ליצור ביניהן סוג של קונפליקט או דרמה בתוכן. באתר של אלפי, במאמר על עקרונות היסוד לסיפורו של מספר הסיפורים, אלפי בוחר כדוגמה את צמד המילים "ילדות נצחית" כדי לתאר את סיפורו של פיטר פן.

אחר כך צריכה להיות אמירה לסיפור – חשוב להבין לשם מה מסופר הסיפור וצריכה להיות סיטואציה דרמטית, כלומר, שני כוחות מרכזיים שמתנגשים זה בזה וכשזה קורה הם משתנים ואז נוצרת דרמה. אפשר לחשוב על רומיאו ויוליה למשל.

"ואז יש את ארבעת המרכיבים שהופכים סיפור לטוב – הכניסה אל הסיפור, הקונפליקט, סיבוך הקונפליקט והפתרון". הכניסה אל הסיפור מאפשרת למקם את הסיפור בזמן, בסיטואציה ולהכיר את הדמויות. הקונפליקט מופיע כסיבוך לאחר שהכרנו את המצב הקודם. הקונפליקט הולך ומחמיר לאורך הסיפור עד שמגיע הפיתרון.

"חייב להיות פתרון", אומר אלפי. "אם אין פתרון, אז לא מבינים את הסיבה שסיפרנו את הסיפור מלכתחילה. בהצגת הפתרון אתה אומר לאנשים, 'הנה עוד דבר שייתן תמורה לחיים שלכם, לסיפורים שלכם'".

"אספר לך סיפור קטן ומטומטם שממחיש את העקרונות האלו", מחייך אלפי, "היה פעם איש אחד שהאמין בגורל ובכל דבר שהוא עשה הוא היה חייב להסתכל בהורוסקופ (זאת האקספוזיציה). בוקר אחד כתוב לו בהורוסקופ 'היום תיזהר ממרגרינה' (מתחיל קונפליקט, כי הוא רגיל לאכול מרגרינה). כל היום הוא נזהר להיתקל במרגרינה, אפילו לחשוב עליה, הוא לא נכנס למטבח, אפילו לא מסתכל על לחם שחור כי כך הוא אהב לאכול את המרגרינה שלו (הקונפליקט מסתבך) ואז, הוא יוצא מהבית ודורס אותו רכב של בלובנד.

"נכון, זאת בדיחה, אבל יש כאן גם מוסר השכל: אל תאמין בשטויות, הן יובילו אותך לאסון. כדי שהסיפור גם יפתיע, צריכה להיות דרמה בכל מרכיביו: מישהו מאמין בגורל, מישהו מזהיר אותו, הוא נזהר, ואז מגיע הסוף. הדרמה צריכה להופיע בנושא הסיפור, באמירה, בסיטואציה, בעלילה, בדמויות, במקום, בזמן, בדיאלוגים, בסגנון ואפילו בשפה".

אלפי מסביר שסיפור טוב יכול לעזור בכל התחומים בחיים, אפילו בדברים הכי קטנים. "ככל שאתה יודע יותר טוב לספר אתה מוכר טוב יותר. כשאתה קונה משהו, אתה קונה את הסיפור של האדם שמוכר לך. וכשאתה מוכר מוצר, אתה מוכר את הסיפור מאחורי המוצר. אפילו אם אתה מדריך טיולים או מדריך אנשים במוזיאון, אתה חייב לספר להם סיפור.

"דמייני שהייתי מוכר ירקות בשוק והיית באה לקנות אצלי קילו מלפפונים. בזמן שאת בוחרת אותם אני מספר לך איך כשהייתי צעיר היה אפשר למצוא מלפפונים רק בתקופת הקיץ ושהיינו באים במיוחד לדוכן של איתן דילוביץ ומחכים למלפפונים. כשהיינו אוכלים אותם היינו נהנים מהטעם ומהרגע, שידענו שלא יחזור רק עוד שנה. ואז, כשאני מזכיר לך שאת קונה את המלפפונים בחורף ושזה נפלא, את אפילו תקני קילו וחצי מלפפונים. כשתשבי בבית ותחתכי את המלפפונים אולי תחשבי על הסיפור הזה. למה? כי הוא נגע לך ללב".

 

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!