פחדים, תשוקות ומה שביניהם – אפוק טיימס

פחדים, תשוקות ומה שביניהם

״אני לא יכולה לעשות את זה. למה הכנסתי את עצמי. זה לא יצליח". בכל פעם שאני לקראת משהו חדש, שונה, מאתגר, משהו שאני רוצה וחולמת אותו, ורגע לפני שהוא קורה, כל הספקות והחששות והפחדים צצים להם, ואיתם גם עולים כל מיני משפטים מן העבר של "את לא יכולה, זה לא בשבילך, מה יגידו, עזבי, לא כדאי".

אבל מה אם מדובר בסך הכול בפחד הגיוני, רק לא באמת אמיתי? ומה אם הפחדים האלו הם בעצם "הפרפרים בבטן", אלו שמצביעים על ההתרגשות והציפיה. כשחושבים על זה, ככה אנחנו מרגישים בהתאהבות. הבטן כואבת, לא ישנים, כל הזמן חושבים על מה יהיה ואיך יהיה, ומה הוא/היא תגיד ומה אחרים יחשבו ואולי זה לא יצליח.

אם זה כך, אולי הפחד הזה הוא בעצם סמן לתשוקה שלנו למשהו שאנחנו רוצים לעשות/להשיג. ואם אנחנו מכירים בתשוקה הזאת, בהתאהבות הזאת, אנחנו כנראה נמצאים במקום הנכון לנו, עם האדם הנכון לנו, שזה בעצם אנחנו.

אולי הפחד הזה הוא בעצם המדד שלנו לכך שאנחנו בדרך הנכונה להגשמת החלום?

המציאות של לא לדעת מה יהיה ואם אצליח או אכשל, נעלה אותי בעבר בעולם של חוסר ודאות מפחיד ומשתק. למרות זאת מצאתי את הדרך להתיידד אתו, להבין אותו, לנהל אותו. במקום לעמוד במקום משותקת, אני בוחרת להסתכל עליו אחרת. בוחרת לתת לעצמי לרגע אחד להתאהב, לחיות בתוך התשוקה הזאת, הכאוס והבלגן. בקיצור – אני מחליטה מה צריך לעשות ופשוט עושה. כולנו יכולים, כשחושבים על זה.

"לפני שחלומך מתגשם נשמת העולם בוחנת כל מה שלמדת לאורך הדרך. היא עושה זאת לא מתוך רשעות אלא כדי שתוכל, יחד עם החלום, להתנסות גם בהתמודדות ובניצחון. זה הרגע שרוב האנשים נכנעים" (פאולו קואליו, האלכימאי).

אני בוחרת להקיף את עצמי במורי דרך, באנשים מעוררי השראה, בכאלה ששותפים לרעיון ולדרך. לומדת כל הזמן, מדייקת את המטרות, משרטטת את הדרך להצלחה. כשזה קורה, נפתחות אפשרויות חדשות, הזדמנויות חדשות, בדיוק כמו שקרה לי במהלך ההיכרות שלי עם אפוק טיימס ומה שהביא אותי להצטרף לקהילת מרחיבי הדעת.

באוקטובר שנה שעברה יצאתי ביום ההולדת בפעם הראשונה אחרי חודש שלם שהייתי בבית משותקת ברגליים וביד בגלל התקף נוסף של טרשת נפוצה. ירדתי את 67 המדרגות בבניין ללא מעלית בו אני גרה עם מקל פרחוני והבטחתי לעצמי שאני לא פוחדת יותר, שאני לא מתנצלת יותר, ושאני עושה כל מה שאני רוצה בלי לחשוב על מה יגידו ומה יחשבו עלי. ואם אטעה, אז אתקן. ובעיקר, אעשה את כל מה שלא עשיתי מעולם או חשבתי שלא אוכל לעשות או שלא יהיה לי נעים.

בספטמבר השנה, במסגרת אירועי אפוק טיימס הרציתי בבית האופרה בתל אביב ורקדתי טנגו מול 1,000 איש. זו הייתה הפעם הראשונה שרקדתי. זה גם היה ריקוד הטנגו הראשון שלי, וגם הריקוד הראשון מול קהל. הזדמנויות חדשות נפתחות כשאנחנו מעזים וככה נולדה לה עוד הרצאה ובמסגרת פסטיבל ריקודים לטיניים בים המלח, אשתתף בתחרויות בארבעה ריקודים. חודש נובמבר הולך להיות שמח.

ושוב הם חוזרים, משפטי הפחד "אני לא יכולה לעשות את זה. למה הכנסתי את עצמי. זה לא יצליח". ושוב אני מזכירה לעצמי שהם פה כדי לשמור עלי לא לברוח מהתשוקה הזאת, מההתאהבות הזאת בעוד רגעי אושר של הגשמת חלום.

"החלטה היא רק התחלה. כשמישהו מקבל החלטה הוא בעצם קופץ לתוך זרם חזק שיישא אותו למקומות שכלל לא חלם עליהם בשעה שהחליט" )פאולו קואליו, האלכימאי.(

טור "קהילה כותבת" נכתב בכל חודש על ידי אחד מחברי הקהילה של אפוק טיימס.

אם גם אתם רוצים להיות חלק מקהילת מרחיבי הדעת של אפוק טיימס, קהילה איכותית ואקסקלוסיבית שנהנית מהעשרה אינטלקטואלית ומתוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה:

לחצו כאן לפרטים ולהצטרפות לקהילת מרחיבי הדעת

* ההצטרפות לקהילה כרוכה בתשלום

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!