שיעור על שיתוף פעולה

שאו יונג | תמונה: JaneKu/ET

שאו יונג | תמונה: JaneKu/ET

כשהיה על ערש דווי, זימן הפילוסוף הסיני שאו יונג (1077-1011) את שני תלמידיו כדי לומר להם מילות פרידה. השניים בכו ושאלו אותו: ״מי ילמד אותנו לאחר מותך?״

״הקשיבו״, אמר להם המורה, ״אתם צריכים לעזור זה לזה ולכבד זה את זה לאחר מותי. כשאתם מגיעים להבנות חדשות בלימודיכם עליכם לספר זה לזה. אם תוכלו לעשות זאת, היכולות שלכם יגדלו במהירות, ושיטת החיזוי המיוחדת שלנו, ״הואנג-ג׳י-שו״, תתפתח מהר עוד יותר. עליכם לזכור את דבריי.

אותו פילוסוף, שאו יונג, היה הוגה מוערך בתקופת שושלת סונג. הוא היה גם קוסמולוג, משורר והיסטוריון שהשפיע רבות על התפתחות הקונפוציאניזם המחודש בסין. כתביו השפיעו גם על ההוגה הגרמני לייבניץ, בחשיבתו על החשבון הבינארי שהפך בהמשך לבסיס למדעי המחשב.

לחלק משיריו יוחסו משמעויות נבואיות. יש המקשרים את שירו ״פריחת השזיף״ למאורעות שהתרחשו בסין המודרנית. שיטת החיזוי שלו, הואנג-ג׳י-שו, התפרסמה בשל ההצלחה שלה והתובנות שסיפקה. כשהזדקן, העביר את השיטה לשני תלמידיו. אבל היה דבר מה שלא סיפר להם.

אחרי מותו, שני התלמידים המשיכו ללמוד כל אחד בעצמו, בנפרד. הם שאפו לתרום את תרומתם לשיטה, כמו המאסטר שלהם, וכך הם שמרו את ההבנה האמיתית שלהם כל אחד לעצמו, וכשדנו זה עם זה הם חשפו רק ידע שטחי מועט.

עברו שנים רבות, ואחד מהתלמידים הזדקן וחלה, והואר לפתע לחלק אחר בשיטה, שאותו לא לימד המורה שלהם. הוא נזכר פתאם בדבריו של שאו יונג, ולפתע הבין: חלק אחר של השיטה, המורה העביר בוודאי לתלמיד השני.

שני התלמידים נפגשו, ושוחחו על כך והבינו: המורה לימד כל אחד מהם חלק אחר של השיטה. כדי להיות מסוגלים להבין אותה במלואה, היה עליהם לשתף פעולה ולא להתחרות זה בזה. כשהבינו את תכנונו של המורה שלהם הם התמלאו בצער ובחרטה. הם הבינו שעקב צרות האופקים שלהם הם לא יכלו להשתפר יחד ובזבזו זמן יקר שבו לא יכלו להמשיך לשפר את שיטת החיזוי שלהם, ה״הואנג-ג׳י-שו״.

הדייג וחוטב העצים

שאו יונג האמין שאת ההישגים החשובים באמת ניתן להשיג רק באמצעות ההשתפרות המוסרית של האדם, או טיפוח-עצמי. הוא האמין שהאדם צריך ללכת על פי הדאו (הדרך) של השמים והארץ בהתנהלותו, וכי רק כשאדם פועל לפי הדרך השמימית הוא יכול לשפר את בריאותו ואת רוחו, וגם להשיג אושר אמיתי.

על פי היסטוריונים משושלת סונג, שאו התייחס לאנשים בכבוד ובכנות עמוקים, ללא קשר למעמדם החברתי. הוא היה טוב לב, והתנהלותו תמיד הייתה רגועה וקלילה. כשהוא דיבר עם אנשים הוא נמנע מלשים לב לחסרונותיהם, ותמיד נהנה לדבר על הצדדים הטובים שלהם. כשנשאל לדעתו, תמיד ענה בכנות, אבל מבלי לכפות את דעתו שלו. מסופר שבכל מקום שאליו הלך, אנשים נחפזו לעברו כדי לברך אותו לשלום.

שאו יונג האמין שכשאנשים שמים דגש על מוסריות, הם יהיו מנומסים וצנועים, והחברה תשגשג; ואילו כשאנשים רודפים אחר תועלת ורווח אישי, הם ילחמו זה בזה עבור רווח ועבור כוח, והחברה תדרדר לכאוס.

כדי להעביר את המסר הזה, שאו יונג כתב סיפור על דייג וחוטב עצים:

דייג סיני

דייג סיני

דייג אחד דג על גדת הנהר. חוטב עצים שעבר באזור נעצר ושאל אותו: ״מה אתה עושה?״

״אני דג״, ענה הדייג.

״האם אתה יכול לדוג רק באמצעות קרס החכה?״

״כן״, ענה.

״ומה אם לא תשים פיתיון על הקרס?״

״זה לא יעבוד״, ענה הדייג.

״אז הדג נתפס על הקרס לא בגלל הקרס, אלא בגלל הפיתיון״, נאנח חוטב העצים. ״הדג מאבד את חייו רק עבור פיתיון קטנטן. יש אנשים שהם כמו דגים – הם הורסים את חייהם רק למען תועלת אישית קטנטנה״.

פתגם סיני | ״קל לשבור אחד, קשה להרוס רבים״

הפתגם הסיני ״קל לשבור אחד, קשה להרוס רבים״ (dān zé yì zhé, zhòng zé nán cuī, 單則易折, 眾則難摧) מגיע מ״ספר ההיסטוריה של השושלות הצפוניות״, שנכתב במאה השביעית. בספר מתואר סיפורו של אה-צָ׳אי, מנהיג ממלכת טו-גו-הון שהוקמה על ידי הקבוצה האתנית שיין-ביי.

Screen Shot 2016-12-06 at 12.33.46 PM

Screen Shot 2016-12-06 at 12.33.46 PM

לאה-צ׳אי היו עשרים בנים. כל אחד מהם היה חזק מאוד ובעל כישורי לחימה טובים. אבל לכל אחד מהם היו כישורים שונים. כשאה-צ׳אי חלה ועמד למות, הוא אסף את כל בניו וביקש מהם להביא לו 20 חצים. הוא ביקש מהאח הצעיר: ״קח בבקשה חץ אחד ושבור אותו. האח הצעיר שבר את החץ בקלות. ״עכשיו, קח את 19 החצים האחרים, החזק אותם יחד ונסה לשבור אותם״. כעת האח לא הצליח לשבור את החצים.

״האם אתם מבינים עכשיו?״ אמר אה-צ׳אי לבניו, ״חץ אחד אפשר לשבור בקלות, אבל קבוצה של חצים קשה מאוד לשבור. כל עוד תפעלו כולכם ביחד בלב אחד, הממלכה תהיה יציבה״. הייתה אמרה בסין העתיקה: ״כשלבבות האנשים מאוחדים, אפשר להזיז אפילו את הר טאי״.

ההוגה ג׳נג שואן

ג׳נג שואן היה הוגה חשוב בשושלת האן המזרחית (23-220 לספירה) שהייתה לה השפעה רבה על ההגות הסינית הקונפוציאנית. הוא נחשב לאחד מכותבי הפרשנות החשובים לכתבים הקונפוציאניים מתקופתו.

ג׳נג שואן

ג׳נג שואן

ג׳נג היה בעיצומו של תהליך כתיבת הערות לספר ״דזואו ג׳ואן״ (ספר קונפוציאני חשוב המפרש את הספר ההיסטורי ״רשומות האביב והסתיו״) אבל הוא לא הספיק לסיים את עבודתו.

יום אחד, כשהתארח בפונדק, שמע אדם בשם פו דזה-שן מספר לאדם אחר על תוכניתו לכתוב הערות לאותו ספר, דזואו ג׳ואן. הוא לא הכיר את פו דזה-שן, אבל לאחר שהקשיב למשך זמן רב הוא שם לב שרעיונותיו של פו היו דומים מאוד לרעיונותיו שלו עצמו.

ג׳נג פנה לפו, ואמר: ״תמיד רציתי לכתוב הערות לדזואו ג׳ואן, אבל אף פעם לא סיימתי את המלאכה. אחרי שהקשבתי לדבריך, הבנתי שרוב רעיונותיך דומים לשלי. אני אעביר לך עכשיו את כל הרשמים שלי״. ג׳נג לא ביקש תמורה, ולא קרדיט. הוא רק רצה להעניק את תרומתו. בעקבות כך, פו אכן סיים לכתוב את הערותיו על הספר ופרסם אותן.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!