ג׳קסון פולוק בשירות ה-CIA – אפוק טיימס

ג׳קסון פולוק בשירות ה-CIA

איך הפך ״האקספרסיוניזם המופשט״ של ציירים כמו פולוק לאחד מכלי הנשק היעילים ביותר של האמריקנים במהלך המלחמה הקרה? תערוכה חדשה המציגה בימים אלו בלונדון, מוציאה שלדים וסודות מהארון

ג'קסון פולוק מצייר בסגנון "Action Painting"

ג'קסון פולוק מצייר בסגנון "Action Painting"

הימים שלאחר מלחמת העולם השנייה היו מאתגרים עבור אמנים שחיו בניו-יורק. הם העבירו את זמנם בעוני, ניזונו מהאמנות של עצמם, תלו את תקוותיהם בגלריות שיציגו את יצירותיהם וקיוו ליצור משהו שיצליח בשוק האמנות. עתידם נראה אפור, ללא אופק כלכלי ויצירתי.

עד שמשהו קרה. קשה היה להסביר מה בדיוק קרה, אבל הדבר הזה שהגיח לפתע שינה את כיוון הרוח – בן לילה כמעט רבים מהאמנים נהפכו מאנשי רחוב למצליחנים אופטימיים.

אמנים כמו ג׳קסון פולוק, מארק רות׳קו ווויליאם דה קונינג הפכו בתוך כמה שנים (עד שנות ה-50) לשם דבר בקהילה הבין-לאומית, וניו יורק החלה להחליף את פריז כבירת האירועים והתערוכות. התחושה הייתה טובה ומעצימה, של קהילה אינטלקטואלית בועטת ויוצרת שקמה ב״תפוח הגדול״. האמנים הצליחו כלכלית והגלריות והמוזיאונים שגשגו. ציור של ג׳קסון פולוק נמכר בסוף שנות ה-50, לאחר מותו בתאונת דרכים, ב-30 אלף דולר, סכום חסר תקדים לאמנות עכשווית באותה תקופה.

בשנות ה-50 האמריקנים תיעבו אמנות מודרנית, אז מה גרם לה כל כך להצליח?

מה שינה את כיוון הרוח? האמנים טענו שהצלחתם קשורה באמנות החופשית שיצרו, אמנות שהעולם היה צריך כל כך לאחר תקופה ארוכה של מלחמות. הם כינו אותה בשלב מאוחר יותר ״אקספרסיוניזם מופשט״, גישה המבטאת את השחרור האישי והאינדיבידואלי של האמן מערכים אסתטיים מסורתיים.

אבל הנה עובדה אירונית. בשנות ה-50 וה-60 רוב האמריקנים לא אהבו ואפילו תיעבו את האמנות המודרנית, מסבירה ההיסטוריונית והעיתונאית הבריטית פרנצ׳ס סטונור סאונדרס, שערכה מחקר בנושא. כך למשל, כשמחלקת המדינה של ארה״ב ארגנה ב-1947 תערוכה שנדדה בעולם ונקראה ״קידום האמנות האמריקנית״, היא נתקלה בתגובות זועמות. העם האמריקני פשוט לא הרגיש שהאמנות הזאת מייצגת אותו. ״הנשיא טרומן סיכם את הדיעה הרווחת כשאמר: אם זאת אמנות, אז אני הוטֶנטוטי (בן לעם נוודים החי באפריקה)״, כתבה סאונדרס בעיתון הבריטי ״אינדפנדנט״.

תמונה: TIMOTHY A. CLARY-AFP-Getty Images

תמונה: TIMOTHY A. CLARY-AFP-Getty Images

אז מאיזה כיוון נשבה הרוח שהובילה לתנועה שכיום מזוהה מאוד עם התרבות האמריקנית? האם אלו המוזיאונים והגלריות שדחפו את מה שחשבו לנכון? או שאולי יש לכך סיבה אחרת?

הנשק הסודי של המלחמה

בסוף שנות ה-90, ישבה ההיסטוריונית סאונדרס באחת הספריות הגדולות של לונדון וקראה מאות מאמרים בניסיון להבין איך צמחה לפתע האמנות המודרנית. היא חשבה שתוכל להפיק סדרת טלוויזיה בנושא, וכך היא גם עשתה בהמשך, אבל כמו שקורה לעתים קרובות בחיים, היא נתקלה במשהו ששינה את חשיבתה. זה היה מאמר שכותרתו: ״אקספרסיוניזם מופשט – נשק של המלחמה הקרה״.

הנשיא טרומן וסטאלין משוחחים בעת ועידת פוטסדאם ב-1945 | תמונה:AFP_Getty Images

הנשיא טרומן וסטאלין משוחחים בעת ועידת פוטסדאם ב-1945 | תמונה:AFP_Getty Images

״איזה קשר כבר יכול להיות בין ג׳קסון פולוק לפוליטיקה?״, היא חשבה לעצמה. אחרי שסיימה לקרוא את המאמר החלה להתבהר התמונה: במשך 20 שנה, בין שנות ה-40 לשנות ה-60, שירות הביון האמריקני – הסי-איי-אי – דחף ומימן באמצעות קרנות ועמותות שונות את האמנים האמריקנים ואת האמנות המודרנית שהם יצרו. מדוע? לסאונדרס עוד לא היה ברור. היא המשיכה לאסוף חומר ואחרי שישבה שנתיים בארכיונים האמריקניים, היא גילתה כמה נתונים מעניינים.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!