בתוך מוחו של אמן | לתפארת האלוהי – אפוק טיימס

בתוך מוחו של אמן | לתפארת האלוהי

מאיה מזרחי נכנסת הפעם לתוך ראשו של מיכלאנג׳לו, לשיחותיו עם האפיפיור ולסיפורה של הקפלה הסיסטינית

"בריאת האדם" - פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית | ציור: PD/Wikipedi/Wikipedia

"בריאת האדם" – פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית | ציור: PD/Wikipedi/Wikipedia

״אין סיכוי שתשכנע אותי, זה הרי מגוחך!״, אמר לאפיפיור בשעה שהם ישבו בלשכתו. הוא למד כבר להכיר את משבי הרוח שהשפיעו על פטרונו. ״רגע אחד הוא רוצה שאפסל לו קבר מפואר עם ארבעים פסלים גדולים, ורגע אחר הוא מבטל את ההזמנה ומבקש ממני לצייר! לצייר! ממני!״, חשב לעצמו מיכלאנג׳לו בגיחוך.

״אני יודע שתעשה עבודה נפלאה, ואיך תוכל לסרב לעבודה כזאת? זה בכל זאת לצייר על תקרת הקפלה הסיסטינית״, ענה האפיפיור יוליוס השני.

״זה פשוט נשמע מוזר… מעולם לא ציירתי פרסקו ויש לך את רפאל שיעשה את זה מצוין, זה לא הגיוני״.

״לא כולם חושבים כך״, ענה האפיפיור.

״הו, רגע, מי זה כולם?״, אמר מיכלאנג׳לו, ואז טייל והרהר כמה שניות בחדר בראש מורכן. ״ברמנטה, האדריכל הציע לך את זה? אני לא מאמין״.

״הוא חושב שתעשה עבודה נהדרת״, ענה האפיפיור.

״הוא מקנא״, קטע אותו מיכלאנג׳לו, ״הוא יודע שאני חלש בציור ורוצה שאכשל בפומבי״.

״אז תוכיח שהוא טועה״, חייך אליו האפיפיור, ״אני יודע שתצליח, כמו כל דבר שאתה נוגע בו. האמנות שלך נוגעת באלוהי. זאת ההזדמנות שלך להגיע לשם דרך הציור״.

האמן הסתכל על האפיפיור ואמר בחיוך: ״אתה תשלם לי משהו מראש, נכון?״

* * *

מיכלאנג'לו – ציור של דניאלה דה וולטרה - פרט | תמונה: PD/Wikipedi/Wikipedia

מיכלאנג'לו – ציור של דניאלה דה וולטרה – פרט | תמונה: PD/Wikipedi/Wikipedia

מיכלאנג׳לו עמד על הפיגומים לצדם של העוזרים שבאו במיוחד מפירנצה כדי לעזור לו במלאכה. הם לימדו אותו על הפרסקו, על הקשיים שהוא מציג ואיך להתמודד איתם. אך ככל שהעבודה התקדמה הוא לא היה מרוצה.

״למה ציירת את הדמות הזאת כך?״, קרא בתסכול לעבר אחד מעוזריו, ״האם יש לצייר אדם כפי שמציירים חפץ? וגם לחפץ יש חיים בציור!״ לאחר כמה דקות שהסתכל בנעשה מסביבו הוסיף: ״אני רוצה שתחשבו שאתם מציירים לתפארתו של האלוהי. עליכם להשקיע את כל כולכם בעבודה״.

אך ככל שניסה להסביר הוא היה יותר לא מובן ויום אחד כשהגיעו העוזרים לקפלה הסיסטינית הם מצאו את הדלתות סגורות. כשהגיע למקום האפיפיור והבחין בעוזרים היושבים שאל: ״מדוע אינכם עובדים?״.

״מיכלאנג׳לו נעל את עצמו לבדו בפנים, הוא אינו מוכן שניכנס״, ענו.

״מיכלאנג׳לו״, דפק האפיפיור על הדלת, ״תפתח, זה אני״.

הדלת נפתחה והאמן נראה כמי שעבר עליו לילה קשה. ״מה אתה עושה?״ שאל אותו יוליוס, ״למה עוזריך ננעלו בחוץ?״

״לא ידעתי כבר מה לעשות, הם עשו עבודה לא טובה!״, ענה מיכלאנג׳לו, והאפיפיור נכנס מהר פנימה וסגר אחריהם את הדלת. ״תצליח לעשות את העבודה לבדך?״

״אולי אביא מאוחר יותר עוזרים אבל כרגע אני צריך להבין עם עצמי איך זה אמור להיראות״.

״מה שאני אוהב בך, מיכלאנג׳לו, הוא שאתה מאמין באמת ובתמים שהיצירה כבר נמצאת וכל מה שאתה צריך זה רק לחשוף אותה״, אומר בחיבה האפיפיור ואז הולך כמה צעדים ומבחין בציורים שעל הקיר. ״מחקת הכול!״ הוא אמר.

״כן, נאלצתי למחוק את מה שהם עשו… אבל לפני שאתה מתרגז, תיזכר בדברים היפים שהרגע אמרת לי…״.

האפיפיור יצא מהחדר אבל שב שוב למחרת, וגם לאחר מכן, ופקד לעתים קרובות את הקפלה כדי לצפות בהתקדמות. ״מתי זה יגמר?״ שאל אותו בכל פעם האפיפיור ומיכלאנג׳לו היה מאבד ריכוז באותם רגעים. ״כשאוכל״, ענה.

הימים היו ימים של סבל עבור האמן. ציורי התקרה הכריחו אותו לצייר בשכיבה על פיגומים גבוהים והעבודה הייתה קשה גם פיזית וגם נפשית. הראיה שלו ניזוקה, והתהליך היה לעתים בלתי נסבל. הלחץ שהפעיל עליו האפיפיור דחק אותו לפינה, וגם המחסור בכסף שלא הגיע בגלל העיכוב בעבודה לא עזר.

״האפיפיור, אני נוסע לפירנצה״, אמר יום אחד מיכלאנג'לו, ״רק לכמה ימים. ואצטרך כסף, אם תוכל להביא לי״.

״מתי תסתיים העבודה?״, אמר שוב האפיפיור בעצבנות והשניים עלו לטונים גבוהים. האפיפיור התרגז כל כך עד שהשפיל את האמן שעזב את הקפלה בטריקת דלת. בשעה שארז את חפציו כדי לעזוב, הופיע בפתח הדלת שליח. ״האפיפיור״, חשב לעצמו מיכלאנג׳לו. הוא הביא עמו כסף ומסר מהאפיפיור: ״אני מצפה לשובך״.

* * *

כשתקרת הקפלה הסיסטינית נחשפה לציבור, העולם פגש באמנות חדשה שלא ראה בעבר. ״האלוהי״, קראו האנשים למיכלאנג׳לו שהתעלה מעל עצמו ומעל כל צייר שהיה בעבר. הוא, שמעולם לא צייר.

״ידעתי שתעשה זאת״, אמר לו האפיפיור בחיוך, ומיכלאנג׳לו הסתכל עליו וענה: ״אם היית לוחץ פחות, הייתי לא רק עושה זאת, הייתי גם עושה זאת מצוין״.

הסיפור האמיתי

מיכלאנג'לו בואונרוטי (1564-1475) היה הפסל הכי אהוב ומצליח בתקופתו, עד שצייר את תקרת הקפלה הסיסטינית שהכתירה אותו לאמן הטוב ביותר באותה תקופה. בגיל 37 הוא קיבל את הכינוי "האלוהי". האמן ג'ורג'יו וסארי שתיעד את הביוגרפיה של מיכלאנג'לו, כתב כי האדריכל ברמנטה, בין יריבים אחרים שקינאו בהצלחתו של מיכלאנג'לו, הוא זה ששכנע את האפיפיור יוליוס השני לתת למיכלאנג'לו את הציור של הקפלה הסיסטינית. הוא ידע שייקח לו זמן רב להשלים את המשימה ולא חלם שהוא יוכל לצייר את הפרסקו טוב יותר מציירים ותיקים אחרים. מיכלאנג'לו נתקל בקשיים רבים במהלך העבודה, גם בגלל שלא ידע את הטכניקה, גם בגלל שהעבודה הייתה קשה מבחינה פיזית, וגם בגלל שלקח הרבה מהעבודה על עצמו. האפיפיור הפעיל לחץ רב על האמן להתקדם במהירות. הוא היה שם כשמיכלאנג'לו חווה את רגעי השבירה שלו ואף שלח שליח כדי להביא לו כסף. בסופו של דבר הושלמו 33 הפאנלים שהכילו יותר מ-300 דמויות, אחרי כארבע שנים. כשיצירתו של מיכלאנג'לו נחשפה, הציבור והאמנים נדהמו מהתוצאה. מספרים שהצייר רפאל, שהיה הצייר של האפיפיור, מיד העתיק ואימץ את גאונותו של מיכלאנג'לו ביצירות אחרות. וסארי מספר שמיכלאנג'לו לא היה מרוצה לגמרי מהתוצאה והיה משוכנע שאם רק היה ניתן לו זמן נוסף הוא היה הופך את היצירה למושלמת.[/box]

* הדיאלוגים והמחשבות הכתובים בסיפורים הם מפרי דמיונה של המחברת ומבוססים על עדויות ועל כתביו של האמן

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!