"הבצורת הכתה במצרים, הפכה את סוריה למדבר וממוטטת את האזור הירדני"

היובש שמכה במדינות השכנות והיה גורם שתרם למלחמה בסוריה, לא הולך להיעלם מכאן. גיאוגרפים ואנשי אקלים חוזים שהוא עוד ישנה לגמרי את מפות המזה"ת ויביא עלינו גלי הגירה נוספים מאפריקה. אז איך מתכוננים לזה?

מחנה הפליטים דדאב הסמוך לגבול בין סומליה לקניה. כבר כיום, בעקבות המלחמה והבצורת הקשה מאכלס כמעט פי ארבעה פליטים מהכמות שעבורה תוכנן | תמונה: Oli Scarff/Getty Images

מחנה הפליטים דדאב הסמוך לגבול בין סומליה לקניה. כבר כיום, בעקבות המלחמה והבצורת הקשה מאכלס כמעט פי ארבעה פליטים מהכמות שעבורה תוכנן | תמונה: Oli Scarff/Getty Images

ב-2006 התחילה בצורת קשה. עד אז בצורות מהסוג הזה היו קצרות יחסית – פחות משנה – אבל זאת נמשכה כמעט חמש שנים ברצף עד 2011. שנה אחר שנה, הבארות בסוריה הכפרית הלכו והתייבשו, חיות המשק לא הצליחו לשרוד את החום ואת הרעב ומשפחות שלמות איבדו את פרנסתן.

לא רק שמפלס מי התהום ירד, אלא שגם הזרימה בנהרות הצטמצמה. תורכיה השכנה, שגם היא זקוקה נואשות למים, השתמשה בסכרים שהקימה על נהרות הפרת והחידקל וצמצמה ב-40 אחוז את כמות המים שהעבירה הלאה, לסוריה.

המשטר הסורי אמנם ניסה לקדם טכנולוגיות השקיה חדשניות, אך זה לא הצליח לו כל כך. במקרים רבים הטכנולוגיות רק הגבירו את העומסים על הבארות וזירזו את ההתייבשות ואת ההמלחה שלהן. אסאד ואנשיו התקשו להתמודד עם המצב ולסייע לגוועים ברעב, והדיווחים על הבארות המתייבשות והחקלאות הקורסת הלכו והחמירו.

כל גלי ההגירה לאירופה וגלי ההגירה שנכנסו אלינו, כל זה מתחיל בשינויי האקלים

כשכבר לא נראתה שום תקווה בסביבה הכפרית המורעבת, מאות אלפי משפחות ארזו את חפציהן וברחו בזו אחר זו לערים הגדולות – לדמשק, לחאלב, לחומס ועוד. הן קיוו שהסביבה העירונית החדשה תפתח עבורן דרך חדשה או לפחות תאפשר להן למצוא פרנסה. אבל הבצורת לא דילגה גם על הערים הגדולות, שסבלו ממחסור חמור באספקת המים, שלא לדבר על האבטלה העולה ששררה בהן כבר שנים ארוכות. המהגרים מהכפרים שגדשו את המחנות החדשים שבפרברי הערים גילו שהם לא יצליחו לפתוח שם דף חדש.

תחושת התסכול והמרמור שלהם גברה והצטרפה לתסכולים נוספים שהיו נגד המשטר והעיקו זמן רב על תושבי סוריה כולה – השחיתות, המצוקה הכלכלית הממושכת והפרות זכויות האדם. זה היה חומר בערה, שגפרור קטן היה דרוש כדי להצית אותו.

והגפרור הזה היה מהפכות האביב הערבי בתוניסיה ובמצרים.

הגבול בין רצועת עזה למצרים. חוששים מגלי הגירה של מאות אלפי אפריקאים שצפויים להגיע אלינו ברגל | PEDRO-UGARTE/AFP/Getty-Images

הגבול בין רצועת עזה למצרים. חוששים מגלי הגירה של מאות אלפי אפריקאים שצפויים להגיע אלינו ברגל | PEDRO-UGARTE/AFP/Getty-Images

ב-15 במארס 2011 כל סיר הלחץ הסורי התפוצץ בהפגנות שפרצו בכל רחבי המדינה, ומאז כפי שידוע לכולנו, כדור השלג הזה המשיך לצבור תאוצה.

״לקח לי זמן רב לשכנע את צה״ל שלשינויי האקלים יש תפקיד מכריע במה שקרה בסוריה. המדינה פשוט נשארה בלי מים ולא נערכה לזה״, מספר בראיון לאפוק טיימס פרופ׳ ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה, מומחה לגיאוגרפיה ולמדעי הסביבה. ״יש לי כתובים של מאות מוח׳תארים שפנו לבשאר אל אסאד בקריאות ׳תציל אותנו׳, אבל לא היה להם עם מי לדבר״.

נוכח בצורת ורעב דומה שמכה בצפון אפריקה, כנראה שגלי ההגירות שראינו עד כה הן רק יריית הפתיחה למשהו גדול עוד יותר. בהתבסס על מגמות שינויי האקלים שהתגלו עד עכשיו, חוקרים ממכון מקס פלאנק שבגרמניה למשל צופים שבעוד שלושה עשורים, אזורים רבים במזרח התיכון יסבלו מגלי חום של למעלה מ-46 מעלות צלזיוס במשך כמעט שלושה חודשים בשנה. האם אפשר בכלל לחיות בתנאים כאלה? ואיך בעצם צפויים להיראות החיים שלנו כאן בעשורים הקרובים?

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!