בתוך מוחו של אמן | על תבונה ורגישות – אפוק טיימס

בתוך מוחו של אמן | על תבונה ורגישות

דיוקן של ג'יין אוסטן - צייר לא ידוע | תמונות: PD/Wikipedia

דיוקן של ג'יין אוסטן – צייר לא ידוע | תמונות: PD/Wikipedia

״ג׳יין!״, צעקה האם לעבר הקומה השנייה בבית הכפר בו התגוררו, כדי לזרז את בתה בת ה-20. ״כמה זמן לוקח לך להתארגן? אנחנו מאחרות!״

״אמא?״, הופיעה לפתע ג׳יין מכיוון היער כשהיא פוסעת בנינוחות על השביל. ״אני כאן, אני מוכנה מזמן״.

כל הנערות התרגשו מאוד לקראת הנשף, אבל היא לא. היא אהבה לרקוד אך בשבילה זה היה עוד אירוע חברתי שאמה גררה אותה אליו כדי לפגוש עוד אנשים ובעיקר גברים מייגעים, חסרי אופי ועניין. למען האמת, היא לא רק השתעממה באירועים האלו. היא נהנתה להתבונן באנשים משחקים משחקי תפקידים פתטיים שהמעמד דרש מהם, והשתעשעה להשחיל הערות מפתיעות בשיחה שהותירו את האנשים ששוחחה עימם ללא מילים.

״ג׳יין אוסטן״, קטעה את מחשבותיה, מאדאם לפרוי, בעת שהתבוננה על האורחים רוקדים. ״ברצוני להציג בפנייך את אחייני שהגיע זה עתה מלונדון לבקרנו, טום לפרוי. הוא לומד עריכת דין״.

״נעים להכיר, מר לפרוי״, ענתה ג׳יין באדיבות.

״נעים להכיר, מיס אוסטן״, ענה טום, ״האם תואילי לרקוד איתי?״

״בשמחה״, ענתה ג׳יין, והם רקדו.

אבל אז קרה דבר מוזר. ג׳יין הרגישה במבוכה, לראשונה בחייה היא חשה שהמילים, שכה שלטה בהן, לא יוצאות מגרונה. ״הריקודים כאן שונים מאלו בלונדון?״, שאלה בנימוס, וטום ענה: ״כן, שונים מעט״. משהו בו הקסים אותה, השקט, האלגנטיות. היא ידעה שיוכלו לשוחח שיחות מרתקות עוד לפני שהחליפו מילה. ״למה אני מסמיקה כל כך?״ שאלה את עצמה ג׳יין, כשהריקוד לפתע הסתיים והם נפרדו.

אילוסטרציה מהספר "גאווה ודיעה קדומה", 1833

אילוסטרציה מהספר "גאווה ודיעה קדומה", 1833

לנשף הבא היא כבר השתוקקה להגיע, היא ידעה שהוא עדיין מבקר את קרוביו, והייתה נחושה להתחיל עימו שיחה שתסתכם ביותר מכמה מילים ותשבור את כללי הנימוס. וכך היה. זה התחיל בריקוד, והסתיים בישיבה ובשיחה שוטפת על ספרים, אנשים, חלומות ומה לא. וכך גם קרה בנשף שאחריו.

כמה ימים אחר כך, טום הופיע עם בן דודו הצעיר בביתם. באותה שעה ג׳יין ישבה וכתבה כהרגלה מול שולחנה ועבדה בנחישות על ספר חדש, על אף העובדה שאף מו״ל לא רצה לפרסם את ספריה הקודמים. ״מר לפרוי הגיע לביקור״, התפרצה אמה לחדר, גלגלה את עיניה וחייכה בדרך שמצליחה להפוך את האדם האדיש ביותר לנבוך. ג׳יין קמה מהכיסא במהירות, הסיתה את הווילון וסידרה את שיערה בראי. היא התרגשה.

״באתי לראות את הספריה המפורסמת של אביך במו עיני״, אמר בחיוך מר לפרוי, והיא לקחה אותו לחדר ואז ליער שכל כך אהבה לשוטט בו. ״האם אתה אוהב את הכפר, מר לפרוי?״, שאלה ג׳יין. ״עכשיו יותר מבעבר״, ענה טום, ״אך אני מתגעגע אל העיר ואל עיסוקיי״. שעת הביקור הרגישה לה כדקות ספורות, היא רצתה שזה ימשך.

כשנפרדו, הוא הודה לה בנימוס על הביקור וג׳יין הסמיקה. היא לא תיארה לעצמה שזאת תהיה פגישתם האחרונה.

* * *

״ג׳יין, אני מצטערת״, אמרה לה אחותה קסנדרה.

״כן, גם אני״, אמרה ג׳יין, ״איזה עולם משונה בו מעמדות וכסף חשובים יותר מהאנשים שחיים בו. את איבדת את אהובך כי היה עליו לנסוע ולמצוא פרנסה, ואני, לא בטוחה שבכלל הייתה לי אהבה. טום הלך והתחתן עם מישהי אחרת כי לי לא היה מספיק כסף, והנה הרגע קיבלתי הצעת נישואין מאיש שאינני אוהבת, אך שיוכל לדאוג למשפחתי״.

״את מתחרטת שנענית לו בחיוב?״, שאלה קסנדרה.

״זה קרה מהר כל כך. כאילו כל חיי עברו לפניי באותו רגע״.

״ומה ראית כשזה קרה?״

״האמת היא שראיתי רק את עצמי, מול מכונת הכתיבה שלי. הו קסנדרה, זה מה שאני רוצה לעשות. להמשיך לעשות, בגלל זה אמרתי כן. חיינו הם לא חיים כרגע, הרחק מהנוחות של הכפר, בדירה קטנה עם ההורים בב׳ת הרועשת, אינני מסוגלת לעבוד״.

״ג׳יין, נישואים לא מאושרים לא יעזרו לך לעבוד״, אמרה קסנדרה ברכות ובחכמה. ״אחינו היקרים יעזרו, אדוארד בקרוב עומד לרשת הון רב, אולי הוא יוכל לעזור לנו. אסור לך לוותר, יום אחד, כולנו נחיה על הכסף שתרוויחי מהכתיבה שלך, עוד תראי״.

* * *

אחרי שנים שבהן המשפחה התקשתה לשרוד, אדוארד ירש את הונו והיה נדיב מעל למצופה. הוא ואישתו הותירו לרשותן של ג׳יין וקסנדרה קוטג׳ מוקף בטבע. קסנדרה טיפלה במטלות הבית בעוד שג׳יין ישבה וכתבה מבוקר עד ערב.

״סיימתי!״, יצאה ג׳יין מחדרה, בשיער פרוע ובפיז׳מה, עם חיוך על פניה.

קסנדרה התקרבה וקראה את הכותרת: ״׳גאווה ודיעה קדומה׳. כבר הספקת לכתוב עוד ספר חדש?״

״אלו תיקונים לספר השני שלי ׳First Impressions׳. שיניתי אותו לגמרי, עכשיו הוא הרבה יותר מוצלח״.

״נהדר״, קראה קסנדרה, ״נזמין את כולם בשבת ונערוך קריאה חגיגית״, אמרה בהתלהבות.

״אני רק מקווה שהנרי יצליח לשכנע את המו״ל לפרסם אותו״, אמרה ג׳יין.

״אחרי שפירסם את ׳תבונה ורגישות׳, הוא יודע כמה מוכשרת את, הוא יסכים״, עודדה אותה קסנדרה.

״הוא יפרסם את הספר לא רק בגלל זה״, ענדה ג׳יין את הבעתה הצינית על פניה, ״זה ספר שבמרכזו הגיבורה נזרקת על ידי הבחור בעבור שידוך עם יותר כסף״, צחקה, ״גברים מתים על זה״.

״באמת על זה הסיפור ג׳יין?״, שאלה קסנדרה בעדינות.

״אל תדאגי אחות יקרה, הגיבורה בסוף זוכה בכל מה שהיא יכלה רק לחלום עליו. הרי בשביל מה אני כותבת סיפורים?״

הסיפור האמיתי

ג׳יין אוסטן (1817-1775) כתבה שלושה ספרים עד שהגיעה לשנות ה-20 לחייה, ביניהם הספר ״First Impressions״, שעבר שינויים והפך מאוחר יותר לספרה המפורסם ״גאווה ודיעה קדומה״. היא נתמכה כלכלית על ידי אחיה עד שיכלה להתפרנס מספריה – דבר נדיר לאישה סופרת באותה תקופה.

אוסטן לא נישאה מעולם. ידוע שהיא קיבלה הצעת נישואין אחת, שסירבה לה. ממכתביה שנשארו (הרוב נשרפו על ידי אחותה שרצתה להגן על פרטיותה) אפשר להבין שהיא התאהבה בטום לפרוי, עורך דין צעיר ממוצא אירי. עם זאת, לפרוי, שהגיע ממשפחה ללא אמצעים רבים ככל הנראה בחר באישה אחרת בעל הון רב יותר, שתאפשר לו לתמוך במשפחתו. יש פרשנים הטוענים שלהתאהבות ולשברון הלב של אוסטן הייתה השפעה משמעותית על יצירתה בהמשך.

* הדיאלוגים והמחשבות הכתובים בסיפורים הם מפרי דמיונה של המחברת ומבוססים על עדויות ועל כתביו של האמן

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!