על שקדיות ומרגמות

בעוד השקדיות פורחות ברמת הגולן ומסמלות התחלה חדשה, בצד השני של הגבול נשמעים קולות ירי ונראים תמרות עשן. בצד המערבי של הגדר מתפעלים "ממה שהיה גנוז בטבע", מהצד השני סובלים ממה שגנוז בטבע האדם

צילום: סיון פרג׳

באחד מימיו השמשיים של חודש פברואר האחרון הזדמן לי לבקר ברמת הגולן. קשה להעלות על הכתב את המחזה הגרוטסקי שבו נתקלתי. מצד אחד, פריחה מדהימה של שקדייה ורודה, ומהצד השני הדי התפוצצויות ותמרות עשן שעלו מהצד הסורי של הגבול. עדות חיה ללחימה העיקשת שהתפתחה באזור קונייטרה, לחימה שבה ניסה הצבא הסורי להחזיר לעצמו את השליטה בגבול. מסביב יהום הסער, לא יכול היה להיות משפט מתאים יותר.

חשבתי לעצמי, בצד המערבי של הגדר מסמלת השקדייה התחדשות, את ראש השנה לאילנות, השלב שבו מתחילים הפירות את שלב ההבשלה. מעניין כיצד היא נתפסת בצד השני. האם גם שם היא נתפסת כהתחלה חדשה? ספק רב…

חבר טוב, תושב הצפון, תיאר לי פעם את רמת הגולן בצורה ציורית מאוד: "כשאתה עומד על החרמון ומביט דרומה, גדר הגבול פוצעת את הנוף, מבתרת את רמת הגולן לשני חלקים, ממזרח – סוריה, ממערב – ישראל. כשאתה מביט על הצד הישראלי אתה רואה מטעים מלבלבים. בצד הסורי לעומת זאת – שממה. מדוע? הרי הגשם שיורד על רמת הגולן אינו מבדיל בין דמשק לירושלים, בין טוב לרע או בין אויב לידיד".

"נכון", עניתי, "מה הנמשל?"

"פשוט מאוד״, הייתה התשובה, "לקחת את גורלך בידך. זה קרה לנו בביצות החולה, זה קרה לנו ברמת הגולן, זה יקרה לנו בנגב. מדוע רמת הגולן הישראלית מספקת תפוחים לרמת הגולן הסורית? הרי משל התפוחים הוא כל הסיפור".

עברו כמה שנים מאז הפגישה ההיא ועל עובדה אחת אין ספק: העם הסורי החליט לקחת את גורלו בידיו. אבל, ספק גדול אם התהליך הזה יצלח במונחים מערביים של דמוקרטיה, שיוויון וחופש ביטוי. לעניין הזה כולנו תקווה, אבל באותו הזמן, כולנו ריאליים ומבינים היטב את טבעו של המזרח התיכון. לעולם אין לדעת מתי מתחילה מהפכה, לעולם אין לדעת היכן ואיך היא תיעצר.

כאן המקום להתחבר שוב לשקדייה הוורודה. לאורך השנים קיים ויכוח עקרוני לגבי ההבדל בין ראש השנה לט״ו בשבט. איזה משני החגים הללו מסמל התחלה חדשה יותר מהשני? אחד הפירושים המעניינים לכך הוא בעבודת החקלאי:

"חודש שבט, המסמל את תחילת סוף החורף, וחודש אלול, המבטא את ההכנה אל החורף, מכוננים תנועות נפשיות שונות והפוכות. באלול החקלאי יצא אל השדה ומחרשתו בידו: הוא יוצא לעבוד, לממש את הכוחות ואת הכישורים שלו. בשבט, לעומת זאת, הוא יוצא מביתו אל העולם הרטוב שבחוץ, מתפעל מהגשם שירד ושהשקה את שדותיו, ומחפש את הפירות שיצאו מהכוח אל הפועל. בעוד שבאלול האדם פעל ויצר מכוחו, בשבט הוא עומד אל מול המימוש של מה שהיה גנוז בטבע ופרח בהשגחה האלוהית".
(הרב רא"ם הכהן)

קשה מאוד שלא להזדעזע מהמראות שמספקת לנו בשנים האחרונות מלחמת האזרחים הסורית. לא אחת יצא לי לשוחח עם החיילים הישראלים במוצבים שלאורך הגבול. חלקם רואים ממרחק עשרות מטרים את האסון ואת המצוקה האזרחית, ואת הקרבות והפצועים המתדפקים על הגדר. לא פעם ניזרקים מזון ושמיכות לילדים שמגיעים לגדר. בחורף האחרון העבירה ישראל משלוחי מזון תינוקות לתושבי רמת הגולן הסורית, שהיו נצורים בין הניצים. כך, בתוך קצת יותר משנתיים, הפך מי שהיה פעם האויב הציוני הגדול למושיע.

ספק גדול אם מישהו בצד המזרחי של גדר הגבול ברמת הגולן יכול להתחבר היום, במצבו העגום, להסבר התאולוגי שמספק הרב הכהן לפריחת חודש שבט. בצד המערבי של הגדר מתפעלים "ממה שהיה גנוז בטבע", מהצד השני סובלים ממה שגנוז בטבע האדם. כמעט כמו משל התפוחים, רק עם הרבה יותר כאב וסבל אנושי.

אמיר בר שלום הוא הכתב הצבאי של ערוץ 1. הוא מרצה על החוסן הלאומי של ישראל מטעם מרכז המרצים לישראל

www.hamartzim.co.il

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!