רוצים להיות שמחים יותר?
 התנתקו מפייסבוק, ועוד 5 מחקרים

איור: Fotolia

איור: Fotolia

שוב אתם רואים בפייסבוק את החופשות המפתות של החברים שלכם או את ההישגים המרשימים שלהם וזה צובט לכם בלב? אתם לא היחידים. אחרי שמספר מחקרים קודמים הראו שייתכן שלשימוש בפייסבוק עלולה להיות השפעה שלילית על תחושת הרווחה שלנו, מחקר מאוניברסיטת קופנהאגן שבדנמרק ממש הוכיח את זה לאחרונה.

לפייסבוק יש נוכחות רבה בחיי היום יום שלנו. כיום חברים ברשת החברתית כמעט 1.8 מיליארד משתמשים ברחבי העולם, מתוכם 1.18 עושים בה שימוש יום יומי. בישראל, לכמעט 60 אחוז מאתנו (4.9 מיליון) יש חשבון פייסבוק ולגבי משך השימוש היומי, לפחות לגבי הגולשים האמריקנים, ידוע שבממוצע הם שקועים ברשת כ-50 דקות ביום..

אצל המשתמשים הכבדים, אלה שמבלים זמן רב ברשת החברתית, התגלה השיפור המשמעותי ביותר בתחושת הרווחה הכללית

מורטן טרומהולט, עורך המחקר, גייס את 1,095 הנבדקים שלו, איך לא, באמצעות פייסבוק. הדבר הראשון שהם עשו במסגרת המחקר היה לענות על שאלון מקוון, בדנית, שבדק את אופן השימוש השגרתי שלהם בפייסבוק ואת תחושותיהם ואת הרגשתם הכללית. טרומהולט חילק אותם באקראי לשתי קבוצות כך שמיד אחרי מילוי השאלון כל אחד מהמשתתפים קיבל את ההנחיה הרלוונטית לו, ובעצם היחידה, לגבי המשך המחקר.

משתתפי קבוצת המחקר קיבלו את ההוראה ״אל תשתמש בפייסבוק במהלך השבוע הקרוב״, ואילו בקבוצת הבקרה התקבלה ההנחיה להמשיך להשתמש בפייסבוק כרגיל. בתום שבוע המחקר, שוב המשתתפים דיווחו באמצעות שאלון על תחושותיהם ורגשותיהם.

והתוצאות? בין שתי הקבוצות התגלו פערים – אלו שנאלצו להתנתק לשבוע, בניגוד לאנשי הבקרה, דיווחו הן על שיפור בתחושת שביעות הרצון שלהם והן על רגשות חיוביים יותר. אבל טרומהולט יכול לספר לנו גם מעבר לכך – יש אוכלוסיות מסוימות שאצלן השיפור ניכר אפילו יותר: השיפור המשמעותי ביותר בתחושת הרווחה התגלה אצל המשתמשים הכבדים, שמבלים זמן רב ברשת החברתית. לאלו מציע טרומהולוט שאפילו הפחתה ברמת השימוש היומית ברשת החברתית תוכל לשפר את ההרגשה.

הצי האמריקני מגייס דולפינות להצלת מינים נכחדים

קבוצות נוספות שהפיקו שיפור משמעותי מהניתוק הם אלו שנוטים לקנא ואלו שמשתמשים בפייסבוק פסיבית – נוטים לקרוא דיווחים רבים של אחרים.

תמונה: Fotolia

תמונה: Fotolia

דולפין המפרץ, ואקיטה, נתון בסכנת הכחדה חמורה – סקרים אחרונים מדווחים שנותרו כיום רק בערך 60 ממנו. כל בני המין הנדיר הזה מתגוררים בצפון מפרץ קליפורניה שבמקסיקו אבל מאוד מסוכן להם שם. רשתות הדיג שנועדו ללכוד את דגי הטוטובה הענקיים, גובות עוד ועוד מחיי הדולפינים.

כדי לעזור למין הנדיר הזה לשרוד הוחלט לחלץ את הדולפינים מהמפרץ ולגדל אותם מוגנים בשבי, לפחות עד שיהיו יותר מהם. אבל מתברר שלא פשוט בכלל לאתר אותם במימי המפרץ.

לשם כך הצי האמריקני החליט לנדב את אחד מהצוותים הייחודיים שלו – צוות של ארבע דולפינות שהוכשרו בעבר לנצל את כישורי הסונאר – ״המכ״ם הפנימי״ שלהן, כדי לאתר מוקשים תת ימיים. כעת, לקראת פעילות חילוץ הואקיטה המתוכננת לחודשים הקרובים, מכשירים אנשי הצי את הדולפינות לאתר גם את הדולפינים הנדירים והקטנים האלו של מפרץ קליפורניה – אורכו של הואקיטה רק 1.5-1.2 מטר ומשקלו כ-55 ק״ג.

מתברר שדברנים מהירים ואיטיים מספיקים להעביר לשומעים שלהם את אותה כמות מידע. כדי לבדוק את זה, פרופ׳ אריאל כהן פריבה מאוניברסיטת בראון הקשיב לשיחות טלפון מוקלטות ולהרצאות שנאספו ממחקרים קודמים וניתח את כמות המידע שהדוברים הספיקו להעביר בהן.

לפי תורת האינפורמציה, משפטים המכילים מילים נדירות או משפטים בעלי מבנה מורכב, כמו משפטים סבילים למשל, נחשבים לכאלו המכילים כמות גדולה יותר של מידע.

כהן פריבה גילה שהיכולת שלנו להשפיע על כמות המידע המילולי שאנחנו מעבירים מוגבלת למדי. כשאנחנו מדברים מהר אנחנו נוטים להשתמש במילים ובמשפטים פשוטים יחסית, שמצליחים להעביר פחות מידע. לעומת זאת, כשאנחנו נותנים לעצמנו יותר זמן, זה מאפשר לנו להעשיר את המסר.

מה עדיף: רופא או רופאה?

לפעמים זה עניין של חיים ומוות
איור: Fotolia

איור: Fotolia

מחקרים קודמים כבר הדגימו שיש הבדלים מסוימים בין אופן הטיפול שמעניקות רופאות לזה שנותנים רופאים גברים. למשל, רופאות שמות יותר דגש על התקשורת האישית שלהן עם המטופלים, מקפידות לעבוד בדיוק לפי הקווים המנחים הקליניים ומספקות טיפולים מונעים בתדירות גבוהה יותר. קבוצת חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד ומבתי החולים בסביבה החליטו לבדוק אם להבדלים האלו יש השלכות ממשיות על תוצאות הטיפול.

המחקר שלהם נמשך ארבע שנים (בין 2011 ל-2014) על כמיליון מטופלים וחצי שהגיעו להתאשפז. הרעיון היה לבדוק את שיעורי התמותה ב-30 הימים שאחרי תחילת האשפוז כמו גם את שיעורי האשפוזים החוזרים בעקבות הטיפול. גילם הממוצע של המטופלים שנבדקו היה 80, ומתוכם כ-39 אחוז היו גברים.

התוצאה: מתברר שמבין אלו שטופלו על ידי רופאים נפטרו כ-11.49 אחוז ונאלצו להתאשפז מחדש 15.57 אחוז, וזה בהשוואה ל-11.07 אחוז מהמטופלים של הרופאות שנפטרו ו-15.02 אחוז שנאלצו לשוב לאשפוז חוזר בבית החולים.

ההבדלים אינם גדולים אבל הם עדיין קיימים. ההמלצה החשובה של החוקרים היא ללמוד יותר על משמעויות ההבדלים באופן הטיפול, כדי שאולי בבתי החולים יצליחו לרפא בהצלחה מטופלים רבים אפילו יותר.

30 אחוז מהמבוגרים המאובחנים עם אסתמה – לא באמת חולים בה

מיליוני אנשים שהתנסו בעבר בהתקפי אסתמה שומרים קרוב את המשאף, רק למקרה שחלילה בעיות הנשימה יחזרו בהתקף נוסף. אבל מתברר שאבחון של אסתמה הוא בדרך כלל תהליך שאינו פשוט ומיידי. גורמים שונים יכולים להוביל להופעתה, היא מתבטאת במקרים שונים בצורות שונות, ופעמים רבות לרופאים קשה להגיע לאבחון מדויק בעקבות מפגש יחיד עם המטופל.

חוקרים מקנדה הסתקרנו לדעת מה זה אומר על מצבם של מבוגרים שאובחנו כאסתמתים במהלך חמש השנים האחרונות, האם הם עדיין סובלים מהתופעה?

כדי שהמדגם יהיה אקראי, החוקרים גייסו את הנבדקים שלהם טלפונית – הם התקשרו אקראית למגוון בתי אב בקנדה ושאלו האם מישהו מבני הבית הוא מעל גיל 18 ומאובחן כאסמתי. בסופו של התהליך, 613 מאובחני אסתמה השתתפו במחקר, וגילם הממוצע 51.

בבדיקה ראשונית התברר ש-203 מהם כבר לא סובלים מהמחלה. החוקרים עקבו אחר מצבם הבריאותי במשך שנה, ולבסוף, אצל 181 מהם (29.5 אחוז מהנבדקים) אבחון נוסף בסוף השנה קבע שהאבחנה הראשונית החיובית כבר כלל אינה רלוונטית.

החוקרים מדגישים שלא כדאי למהר ולהשליך את המשאף אבל בהחלט כדאי לבדוק בשנים הבאות, אולי האבחון הראשוני היה שגוי או שהוא כבר לא בתוקף.

כרישה ״א-מינית״

לאוני היא כרישת נמר שחיה בשבי. בעבר היא גידלה כרישונים צעירים, אך מאז 2012, כשהמטפלים שלה הפרידו אותה מבן זוגה, לא הייתה לה הזדמנות לפגוש כריש אחר.

תמונה: Tom-Thai/Flickr

תמונה: Tom-Thai/Flickr

אבל מתברר שזה לא מפריע לה להביא לעולם כרישונים נוספים. כמו אצל עופות, כרישות מסוגלות להטיל ביצים לא מופרות, אך המטפלים הופתעו לגלות עוברים בביצים שהטילה השנה. רבייה א-מינית התגלתה בעבר אצל כרישות בתולות, אבל לאוני היא הראשונה שהצליחה לעשות את המהפך מרבייה מינית רגילה לרבייה א-מינית.

 דבר לאט – תצליח להסביר מהר

מתברר שדברנים מהירים ואיטיים מספיקים להעביר לשומעים שלהם את אותה כמות מידע. כדי לבדוק את זה, פרופ׳ אריאל כהן פריבה מאוניברסיטת בראון הקשיב לשיחות טלפון מוקלטות ולהרצאות שנאספו ממחקרים קודמים וניתח את כמות המידע שהדוברים הספיקו להעביר בהן.

לפי תורת האינפורמציה, משפטים המכילים מילים נדירות או משפטים בעלי מבנה מורכב, כמו משפטים סבילים למשל, נחשבים לכאלו המכילים כמות גדולה יותר של מידע.

כהן פריבה גילה שהיכולת שלנו להשפיע על כמות המידע המילולי שאנחנו מעבירים מוגבלת למדי. כשאנחנו מדברים מהר אנחנו נוטים להשתמש במילים ובמשפטים פשוטים יחסית, שמצליחים להעביר פחות מידע. לעומת זאת, כשאנחנו נותנים לעצמנו יותר זמן, זה מאפשר לנו להעשיר את המסר.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!