"התאוששתי בזכות המחשבה האופטימית"

כיצד הצליח אביחי קמחי, בניגוד לכל הסיכויים, להתאושש מסרטן קטלני

צילום: חווה תור

"גם חודש לחיות זה הרבה זמן", אמר הרופא האונקולוג לאביחי קמחי (46).  הרופא אחז בידיו את תוצאות הבדיקות של אביחי שהצביע באופן חד משמעי על סרטן ריאות עם שתי גרורות למוח. אביחי, שעמד על כך שנכנה אותו בשמו הפרטי בכתבה, נעץ את עיניו ברופא. בבת אחת היכה בו כמו ברק ההסבר לכאבי הראש העזים, להקאות ולסחרחורות שמהם סבל בשלושת החודשים האחרונים.  גזר דין מוות פתאומי באמצע החיים? הוא הסתכל על אשתו שהיתה לידו וחש צער עצום על עצמו ועל כך שיהיה עליהם להיפרד.

לאט לאט, בתוך ימים ארוכים של הפנמת הידיעה המרה, טלטלות ומשברים, הוא מחליט להדוף את גזר הדין ולהסתכל לסרטן בעיניים. היום, כמעט חמש שנים אחרי שאובחנה אצלו המחלה לראשונה, הוא הספיק להוציא את ספרו "רשימון סרטן", שבו תיעד באופן שוטף ובזמן אמת את כל תהליך המחלה: הכאבים, התשישות, העליבות, היאוש, התקווה ונחישות הברזל לשרוד. מתוך המחלה הוא גם מצא את היעוד החדש שלו בחיים: לעזור ולתמוך בחולי סרטן אחרים, ולכתוב שירה. בינתיים הוא הספיק להוציא כבר שני ספרי שירה: "ללכת", ו"לנווט לבד בחושך".

אחרי סדרה של טיפולים אינטנסיביים של ניתוח להסרת גידול מהמוח, כימותרפיה שכללה גם טיפול ביולוגי, הקרנות והקרנה נקודתית (רדיוסרג'רי), הפנים של אביחי עדיין חלקות, צעירות. הוא מדבר ברהיטות ובשטף. "תפסיקי אותי כשאת רוצה, אני יכול לדבר הרבה", הוא אומר. אני מציעה שנתחיל קצת לפני שהתגלה הסרטן. "איפה היית בחיים לפני המחלה?"

"הייתי קצין לוגיסטיקה של יחידות שדה בצבא קבע", מתחיל אביחי את סיפורו. 25 שנה שירת בצבא בסך הכול, לפני שהחליט לפרוש. "הצבא לא מתאים לאנשים כמוני. מצד אחד אני ממושמע מאוד וקונפורמיסט, ומצד שני אני חדשן ועם המון דמיון. הצירוף של שני אלה במערכת כל כך שמרנית כמו הצבא הוא רע מאוד לנפש ופגע בי מאוד. רציתי לעזוב את הצבא, להיות איש עסקים ולעבוד בסביבה משוחררת".

היו לו כל הנתונים שיכלו לאפשר לו מעבר קל לחיים האזרחיים: תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה בהצטיינות יתרה ותואר שני במנהל ומדיניות ציבורית. אבל הוא התמהמה. מלחמת לבנון השנייה הכריעה עבורו את הכף. הוא ביקש לפרוש בצורה מסודרת, אבל לא להתמהמה עוד.

באוגוסט 2006 הוא השתחרר בדרגת סגן אלוף וחזר לחיים האזרחיים, באיחור של עשרים וחמש שנה להרגשתו. לאשתו, שלמדה כימיה, היה עסק קטן לטיפול בבעיות עור והוא הצטרף כאיש הלוגיסטיקה. השיתוף ביניהם היה מוצלח והעסק התחיל להתרחב ולשגשג. שנתיים לאחר שאביחי הצטרף הם התחילו להעסיק אנשים נוספים, הרחיבו את העסק שכלל כעת גם רפואה משלימה, השקיעו כסף נוסף וחשבו לפתוח עוד סניפים. ואז במאי 2009 הגיעה הסרטן שגדע את כל התוכניות.

החלום שהביא למהפך

"הסרטן לא מגיע בבת אחת", אומר אביחי. במשך שלושה חודשים ארוכים של סבל הזדחל הסרטן פנימה, הוא מתאר: כאבי ראש עזים, סחרחורות, בחילות והקאות בלתי פוסקות. התסמינים הלכו והתגברו והרופאים התקשו למצוא את הסיבה.

"בסך הכול נראיתי אדם בריא, אז שיגעו אותי עם כל מיני אבחנות שגויות". רופא אחד אבחן זיז בחוט השדרה, רופא אחר אבחן ורטיגו. אף אחד, כולל רופא המשפחה, לא הפנה אותו לבדיקות יסודיות ומקיפות, "ואני לא הייתי מספיק חכם בשביל פשוט ללכת לבית חולים ולעשות סי-טי".

כשלבסוף הגיע אביחי לבית החולים הוא היה על סף קריסה. הכירורג שהגיע אליו עם תוצאות הבדיקות התבונן בו בעיניים עצובות ואמר: "יש לך שני נגעים בראש".  אביחי מסביר שאפילו בבית החולים מהססים להשתמש במילה המפחידה. "אתה מתכוון שיש לי גידולים?" הוא שאל, והרופא הנהן לחיוב. לפי תוצאות הבדיקות הסרטן כבר היה במצב מתקדם מאוד.

לפי האונקולוג שליווה את אביחי לאורך המחלה, וביקש שלא להזכיר את שמו, האבחנה הייתה סרטן בריאה עם גרורות לבלוטות הלימפה ולמוח. אותו אונקולוג ציין שיש נתונים על כך שחולים עם גוש יחיד בריאה וגרורה אחת למוח נרפאים לעתים. אצל אביחי מצאו סרטן מפושט בריאה ושתי גרורות למוח. מה הסיכויים לשרוד במקרה כזה?

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!