ניהול ניצחון – להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי – אפוק טיימס

ניהול ניצחון – להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי

אף אחד לא יכול לחזור לאחור וליצור התחלה חדשה, אבל כל אחד יכול ליצור המשך חדש לחייו. מי שמנהל את חייו כניצחון, מזנק ובונה לעצמו כנפיים גם כשנדמה שהוא בדרכו מטה

 

היכנסו ללינק כדי לשלוח את הסיפור שלכם:bit.ly/et-chance

במאבק הנצחי בין הגוף לנפש, לנפש תמיד יש יתרון, כל עוד יש דופק ורצון לחיות. האדם מנצח, כי הנפש נמדדת לפי גודל שאיפותיה.

למרבה הצער יש עדיין מחלות חשוכות מרפא שכל אחד מאתנו עלול לחלות בהן. ייתכן שיום אחד נתבשר שהסימפטומים מעידים על פצצה מתקתקת שלא ניתן לעצור, מה שיציב אותנו בפני כמה אפשרויות: לוותר מראש מול הקשיים הצפויים, לשרוד חרף הקשיים או להמשיך לנהל את החיים כמו ניצחון.

האחרונים לוקחים את המשימה, לומדים להכיל את המחלה, ומגדירים מחדש את המושג ניצחון, כי רק כך אפשר לנהל אותו. רוב מנהלי הניצחון כבר היו לוחמים מיומנים ומתוחכמים לפני הופעת המחלה: אנשי ברזל, מנהלים מצוינים, סמוראים שמורגלים בהחלטות של חיים ומוות. לכן ההתגברות על המחלה היא בעיניהם בסיסית. הניצוח על החיים, הוא שהופך למהות העניין: העשייה, הדגמת היכולת, מתן ההשראה למשפחה, למטפלים בהם ולרבים אחרים.

המדור בגיליון זה מוקדש לניהול ניצחון דרך עיניו של שי ראשוני – יו"ר עמותת Prize4life (פרס לחיים) שמרכזה בישראל, ופועלת בכל העולם להאצת חקר ה-ALS (מחלה של ניוון שרירים). שי, אלוף משנה לשעבר, טייס, מדריך טרקים בהימליה, איש ברזל, בעל תואר MBA וחבר במספר מיזמים חברתיים, הוא חולה ALS למעלה מחמש שנים, משותק בכל גופו, אילם ומונשם.

החודש במדור ניהול סיכויים:

שי ראשוני

שי ראשוני

סיפור המרתון של

"Team "Life is Good

כשאתה מחליט לחיות את המשפט "לעשות את הבלתי אפשרי לאפשרי", אתה מחויב לניצחונות. הבטחתי לעצמי ולמשפחתי שאני בלתי מנוצח, והבטחות צריך לקיים. אני מנסה לחיות לפי היכולות שלי, ולא לפי המגבלות שלי. אני נוסע לעבודה, לטיולים וגם לחו"ל. זה קשה, פיזית ולוגיסטית, אבל שווה את המאמץ. גם את הקלדת השורות האלה אני עושה באמצעות המחשב שקולט את תנועת עיני, ואות אחר אות, הסיפור נכתב.

דני דויטש חבר בצוות:

כששי אמר לי לפני חודשיים וחצי שהשנה הוא הולך לעשות את מרתון תל אביב במלואו, אמרתי לעצמי: "הנה זה קורה שוב. האיש שוב חולם בגדול, ואני כמו מהופנט הולך לעשות כל מה שאני יכול כדי שזה יקרה".

לא שאלתי את עצמי איך. פשוט הייתי מגויס אליו כמו בכל דבר בלתי אפשרי שאנחנו הופכים לאפשרי. כמו למשל שעמותת "פרס לחיים" זכתה בפרס ראש הממשלה לחדשנות ויצירתיות. שי לא מפסיק להפתיע אותנו עם יוזמות ורעיונות פורצי דרך. חלק מהקסם שאנשים שעובדים איתו מרגישים, הוא החיבור לרעיון ולמטרה שהם גדולים מהם, ובעיקר שיש משהו סוחף באופן ששי מנצח על חייו.

הצעד הראשון היה לדבר עם עופר שטרית, מנכ"ל חברת "כפיים" שמפיקה את המרתון. "למה הוא צריך את זה על הראש שלו?" חשבתי לעצמי, והרמתי טלפון. עופר שמכיר את שי צחק בקול רם, ומיד החל לשאול שאלות ענייניות, כאילו אין בכלל ספק שנעשה זאת. זה היה האור הירוק מבחינתנו להתחיל לבנות צוות שהלך והתגבש בקצב מרגש.

קבוצת Team Life Is Good במרתון תל אביב

קבוצת
Team Life Is Good במרתון תל אביב

בישיבה הראשונה שי גיבש פרוטקול נהלים ראשוני. היה לנו ברור שזה יקרה, אפילו שלא ידענו איך. את תמונת הניצחון סימנו מהרגע שהתחלנו לתכנן אותה.

קיימנו מספר פגישות הכנה בהן דיברנו על ענייני לוגיסטיקה ובטיחות, והיבטים נוספים הקשורים בשיווק ספר הריצה ששי כתב, וחשבנו שזה המועד להשיקו.

שי קבע אימון ראשון, ותוך כדי כבר אספנו עשרות תובנות לגבי נהלי הריצה ומה צריך לעשות. המשכנו להתאמן במרץ. כשבועיים לפני המרתון רצנו חצי מרתון, בו תרגלנו הכול לפרטי פרטים. בסוף הריצה הזאת שי כתב שהוא מאושר, ושהוא יודע שיש לנו את זה! הביטחון שלו שזה אפשרי, חיזק אותנו וגבר על הספקות הרבים של כולנו.

יומיים לפני המרתון נערכה "מסיבת פסטה" – מנהג של מרתוניסטים, ובו הועבר תדרוך על ידי שי. הניגוד שבין המראה של משותק-מונשם, לבין התדרוך היסודי והמפורט, היה בלתי נתפס. מובא כאן קטע קצר מהתדרוך:

״שלום לקבוצת '42 קילומטר של אהבה', TEAM LIFE IS GOOD. אני מאושר ונרגש לראות אתכם פה. משפחה, חברים ותיקים וחברים חדשים שרק הכרתי באימונים. אני אוהב אתכם. אתם עושים אותי מאושר.

"אז אנחנו הולכים לעשות את המרתון. מרחק מלא. עם כיסא כבד שלא מתאים בכלל לריצה. עם מכונת הנשמה. עם סוללה שתיגמר בדרך. עם שק תפוחי אדמה ללא שרירי צוואר, שמרגיש הכול, שומע הכול, כואב לו כל הגוף, כיאה למרתון. והוא יכול רק לסמן כן ולא לשאלות ששואלים אותו. פה המפתח לכל ההתנהלות במרתון. אני לא יכול ליזום קשר. רק אתם יכולים לשאול אותי אם אני בסדר, או למשל נחנק".

וכאן בא פרוט מדוקדק מה תפקידו של כל אחד מקבוצת הליווי בכל רגע, כפי ששי קבע.

"גלעד רותם, הרופא, נילי אברמסקי וגלית בירנבויים, שכולם היו או עדיין אלופי הארץ, יעשו את כל המרתון ויתחלפו ביניהם כל חצי קילומטר. הם הסמכות לכל החלטה, כולל עצירה, כולל קצב, כולל קביעה מי דוחף את הכיסא.

"מספרי 2 – מנהלי. מחזיקים לי את הראש במכשולים, והם מנהלים איתי את הקשר בעצירות.

"מספרי 3 – רצים מקדימה, ומתריעים למספרי אחת ושתיים על מכשול. במידה ויש עמדות השפרצת מים על הרצים, להזהיר ולנסות למנוע את ההשפרצה עלי. מכונת ההנשמה לא אוהבת מים.

"מספרי 4 – משמשים חומת מגן אחורית, ומונעים דריסה על ידי אלפי הרצים.

"מנהל רפואי – המטפל שלי – ג'יזס, יישא עליו ציוד חיוני כמו מכונת שיעול וסקשן, וכן מפוח להנשמה ידנית וסוללה נוספת למכונת ההנשמה. הוא גם יצלם, ויסע לידינו בתלת אופן חשמלי. ג'יזס הוא הפוסק הבלעדי לגבי, גם במצב של פינוי באמבולנס.

"רוכב אופניים נוסף, יוסי פוקר, ילווה אך ורק במקרה של תקלה בתלת אופן.

"עצירות לתשאול: חישבו על ניסוח השאלות, אני יכול להשיב רק בכן ולא. מצמוץ ארוך זה כן. תנועת אישונים ימינה שמאלה זה לא. לכו מהכבד אל הקל

"תחזוקה: כל שעה עצירה ארוכה. כולל בדיקת מצב הסוללה במכונת ההנשמה, ניעור ידיים ורגליים וביקורת של ג'יזס המטפל".

אחרי המרתון – שי:

״אני מחשיב את עצמי בר המזל הגדול בעולם, בזכות אוסף החברים המופלאים שלי. כמובן שלבד לא הייתי יכול לעשות את זה. קבוצה של אלופים, כל אחד בתחומו, שמו את האגו בצד, ואחרי שדחפו אותי חמש שעות וחצי, פינו מקום לאשתי ושני בניי לדחוף אותי לשער הסיום.

"היו הרבה סכנות במבצע הזה, והיה צורך בהערכות מבחינת ניהול רפואי, תפעולי, לוגיסטי ומקצועי בכל הקשור לריצה עצמה. מה שליווה את הניצחון הזה, מתחילתו ועד אחרי סופו, הם אהבה, חברות, נתינה ואופי של מנצחים. החיים הם טובים. life is good".

שי ראשוני: [email protected]

נאום ניצחון

״בלתי אפשרי״ הוא מונח שנמצא רק במילון של כסילים״, אמר לפני 200 שנה נפוליאון בונפרטה. אז וגם היום, האדם שבחר לנצח, לא היה מוכן לקבל "לא".

מעולם לא קרה שמשותק, אילם ומונשם עשה מרתון, אבל לשי היה ברור שהוא עושה את זה. הוא הצליח לרתום צוות מובחר, להפגין ניהול מדוקדק ואומץ בלתי מתפשר, כדי לשכנע שאפשר. ליצור חשיפה, לרגש, לסחוף ולתת אנרגיות מטורפות לאחרים. זהו שיא גינס, אבל גינס לא שלחו נציג. אנשים דמעו, הריעו, השתוללו, יצאו מגדרם, כולם היו שי, ואני ביניהם.

אודות מדור ניהול סיכויים

ניהול סיכויים הוא הכרחי בעידן בו רבות מההזדמנויות האישיות והעסקיות הגדולות קורות כשהצעד המתבקש אינו אוטומטי והמסלול לא סלול. מדור זה הוא המקום לקרוא על איך לנהל סיכויים ועל סיפורים של קוראים שחבים את הצלחתם לזיהוי אירוע מכונן וניהול ההזדמנות שנוצרה.

***כתבו לנו איך ניהלתם הזדמנות שנוצרה דרך החוויה האישית שלכם. הסיפור הנבחר יתפרסם בגיליון הבא

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!