אני האיש בשחור – אפוק טיימס

אני האיש בשחור

תמונה:Daniel-Hartwig/Flickr

תמונה:Daniel-Hartwig/Flickr

הוא כבר לא היה בטוח לאן הוא נוסע. הוא לא אכל כמה ימים, לא ישן, גופו היה מלא בגלולות ובאלכוהול.

הוא עצר את הג'יפ בצד הכביש והניח את ראשו על ההגה. "אני לא יכול לסבול את זה יותר, הגעתי לתחתית". הוא שנא את עצמו, שנא את הגלולות שהיה תלוי בהן כל כך, שנא את השקרים שיצאו מפיו והרגיש שהוא לא ראוי יותר לחיות. פעם הוא עוד היה מתפלל לאלוהים, אבל עכשיו הרגיש שאפילו אלוהים כבר התייאש ממנו.

הוא החל לנסוע שוב והפעם הוא ידע לאן הוא נוסע. הוא עצר את הג'יפ בצד דרך אפר, ירד מהרכב, ובבגדיו השחורים וגופו הגבוה, הלך בין הקוצים, האבנים והשיחים, ונכנס לתוך מערות ניקאג'אק שבטנסי (דרום ארה"ב). הוא נזכר בפעם האחרונה שהיה שם, ובסיפורים ששמע על אנשים שאיבדו את חייהם בגלל שהלכו לאיבוד בתוך המערות המסועפות. זה מה שהוא קיווה שיקרה לו.

ג'וני קאש 1969| תמונה: Joel Baldwin/Wikipedia

ג'וני קאש 1969| תמונה: Joel Baldwin/Wikipedia

הוא התקדם בחשיכה עד שלא יכול היה ללכת עוד בעמידה. הוא ירד לקרקע והחל לזחול. הוא דחף באמצעות ידיו וברכיו עד שלא יכל עוד להתקדם. אחרי שהפנס נכבה הוא שכב שם כמה שעות, עמוק בתוך השחור, לבד. הוא הרגיש הכי רחוק שרק אפשר מאלוהים.

אבל אז, דווקא ברגע הכי שפל שלו, הוא החל לפתע להרגיש צלול. הוא הרגיש שלווה ובהירות ולא האמין לתחושות האלו שהציפו אותו. "איך אחרי ימים שלא ישנתי, ואחרי כל הגלולות שבגופי, ומה שגופי עבר, אני יכול להרגיש כך?" חשב. ואז זה הכה בו: "אני לא זה שקובע את גורלי. אני לא זה שקובע את המוות שלי. אני אמות בזמן של אלוהים, לא שלי".

הוא רצה לזוז, אך פתאום קלט שאינו יודע היכן הוא, ולא רואה דבר בחשיכה – מה יעשה? הוא החליט שיזחל בדרך כלשהי ועשה זאת ברוגע ובאיטיות. אחרי זמן מסוים הוא החל לפתע להרגיש בבריזה שבאה לכיוונו. הוא התקדם לעברה עד שראה אור. זה היה פתח המערה.

כשיצא לבסוף לאור היום הוא חשב שהוא חולם. "ג'וּן!", הוא קרא והיא רצה אליו, עם סלסלת פירות ומים. הוא חיבק אותה ואת אמו, שבאה גם היא ואמרה לו: "הו, ג'וני, דאגנו נורא, הרגשנו שמשהו לא בסדר ויצאנו לחפש אותך".

בדרך חזרה הביתה, לאחר שתיקה ארוכה, ג'וני לפתע אמר: "אלוהים עצר אותי היום מלהרוג את עצמי".

מה שקרה אחר כך היה אחד המבחנים הגדולים של חייו: הוא נעל את עצמו בחדר בביתו, ובעזרתה של ג'ון ומשפחתה התנקה ועבר גמילה מהגלולות שלקח. אחרי כמה חודשים הוא הציע לג'ון נישואים על הבמה, לאחר שסיימו לשיר יחד, והם התחתנו.

* * *

ג'וני קאש וג'וּן קאש 1969

ג'וני קאש וג'וּן קאש 1969

"תגיד, אתה חושש שתכנית הטלוויזיה שלך מחר לא תצליח?" שאל אותו דילן.

"מה אתה צוחק?", ענה ג'וני, "אני אהיה שם אתכם! הטובים ביותר".

"נראה לי שאתה מתבלבל… אנחנו אלו שנהיה שם איתך", צחק דילן, ופרט על הגיטרה כשהוא מחקה את קולו של השני: "אני ג'וני קאש".

ג'וני חייך, נבוך במקצת, הוא לקח את הגיטרה והחל לנגן. "It ain't me babe' no no no ain't me babe", ג'וּן הצטרפה אליו.

"אז מה, עכשיו אתה גונב לי שירים?", אמר דילן בצחוק. "חבל, דווקא רציתי להשמיע לכם שיר חדש שאני עובד עליו, אבל עכשיו אני כבר לא בטוח". הוא פרט על הגיטרה והחל לשיר lay lady lay, בפעם הראשונה.

"מקסים, איך אתה עושה את זה?", אמרה הזמרת הצעירה ג'וני מיטשל, בעודה מתמתחת על הספה בביתם של ג'וני וג'וּן. "גם לי יש שיר חדש", תגידו לי מה דעתכם: I ״looked at life from both sides now״, היא פרטה על הגיטרה ושרה בקול עדין.

"אני אוהב את זה מאוד", אמר ג'וני למיטשל כשסיימה, "את חייבת לשיר את זה מחר בתוכנית".

ג'וני קאש 1972

ג'וני קאש 1972

התכנית "המופע של ג'וני קאש" הייתה הצלחה, וג'וני החל להרגיש שחייו מתיישרים לאט לאט. הוא הוציא כמה דיסקים שהתעלו מעל המצופה והרגיש שהוא על פסגת העולם – אבל לא כמו בתקופה שהיה על גלולות, בדיוק להיפך: עכשיו הוא ידע קצת יותר מיהו ומה הוא עושה.

כך גם הרגיש ערב אחד ב-1971, כשעמד על הבמה בקמפוס האוניברסיטה – זאת הייתה עוד תכנית שהנחה, הפעם התארחו בה ניל יאנג וג'יימס טיילור. קאש החליט שיעלה לבמה עם שיר שסיים לכתוב עוד באותו הבוקר: האיש בשחור".

"אתם תוהים למה אני תמיד לובש שחור…", הוא שר, והמשיך: "אני לובש שחור עבור העניים ואלו שמוכים מהחיים, שחיים בצד חסר התקווה והרעב של העיר… אני לובש שחור עבור אלו שמעולם לא קראו או שמעו את המילים שישו אמר, על הדרך לאושר דרך אהבה וחסד… אני האיש בשחור".

המאבק בפיתוי לקחת גלולות היה יום-יומי והוא התמודד איתו עד סוף חייו. את הכוח להמשיך וליצור הוא שאב מהסובבים אותו ובמיוחד מג'ון. הוא האמין שאלוהים איתו, למד שאין פתרונות קסם והתפייס עם העובדה שיש בו גם טוב וגם רע.

* הדיאלוגים והמחשבות הכתובים בסיפורים הם מפרי דמיונה של המחברת ומבוססים על עדויות ועל כתביו של האמן

הסיפור האמיתי

ג'וני קאש (2003-1932) היה אחד הזמרים המצליחים והמשפיעים ביותר שארה"ב הכירה. הוא שר מהלב ונגע בלבבות האנשים ובמיוחד באוכלוסיות החלשות שהזדהו עם הנושאים שנגע בהם. בתחילת דרכו היה בדרכים עם זמרים כמו אלוויס וג'רי לי לואיס, וכמו אנשים רבים בתעשייה, הגיע גם הוא לצרוך סמים ואלכוהול.

הוא מספר שהרגיש כי נולד מחדש אחרי האירוע במערת ניקאג'אק שנכנס אליה במטרה לשים קץ לחייו. הוא אמר שאלוהים היה זה שהציל אותו, ונשאר אדם מאמין כל חייו.

הזמרת ג'וּן קרטר, שהכיר במסע הופעות, והפכה לחברה קרובה ולשותפה בהופעותיו, עמדה לצדו כשעבר את התהליכים ההרסניים בחייו וגם עזרה לו לצאת מזה.

הגמילה ב-1967, הייתה אינטנסיבית, ואחריה חווה קאש תקופת רנסנס יצירתית בה מכר יותר תקליטים מהביטלס. בתחילת שנות ה-70 הוא העלה תכנית טלוויזיה, שאליה הזמין את חבריו מהתעשייה. בראיון לדיוויד לטרמן הוא סיפר על הכנת התוכנית הראשונה, שבה התארחו בוב דילן וג'וני מיטשל. השניים התארחו בביתו של קאש, בנאשוויל, שם הקליט עם דילן חלקים מאלבומו Nashville skyline.

בעקבות בעיות רפואיות קאש נפל לגלולות עוד שלוש פעמים בחייו, בכולן עבר שוב גמילה. הוא היה מוקף במשפחה ובחברים שדחפו אותו להצליח. עד סוף חייו.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!