הידידות שהפכה את החשיבה שלנו

הידידות המופלאה בין דניאל כהנמן ועמוס טברסקי שהזניקה את הכלכלה ההתנהגותית לכותרות וגרמה לנו להבין שכולנו לא רציונליים

כהנמן מקבל מהנשיא אובמה את מדליית החרות הנשיאותית, ב-2013 | תמונה: Win-McNamee/Getty-Images

כהנמן מקבל מהנשיא אובמה את מדליית החרות הנשיאותית, ב-2013 | תמונה: Win-McNamee/Getty-Images

אף אחד לא הבין איך קבוצת הבייסבול "אוקלנד אתלטיקס" זינקה לראש טבלת הליגה עם תקציב דל כל כך, עם שחקנים בינוניים ופצועים ומאמן בינוני, והעפילה ארבע פעמים ברציפות לפלייאוף (2000-2003). התופעה הבלתי מוסברת הזו סקרנה את העיתונאי והסופר מייקל לואיס, שאחרי עבודת תחקיר ממושכת מצא לכך הסבר שהציג בספרו "מאניבול" (2003) שגם הפך מאוחר יותר לסרט בכיכובו של בראד פיט.

לואיס חשף כיצד מנהל הקבוצה החליט ללכת נגד הזרם, נגד כל מה שהיה מוכר עד אז בליגת הבייסבול, ולזנוח את השיטות המקובלות לגיוס שחקנים. שיטות שהסתמכו על איתור שחקנים באמצעות האינטואיציה והניסיון של "ציידי הכשרונות" ומנהלי הקבוצות. במקום לגייס שחקנים "כוכבים", הוא החל לגייס דווקא שחקנים בינוניים שקבוצות אחרות דחו, חלקם אפילו פצועים. כולם התאימו להיגיון סמוי שאף אחד לא הבין ולא ראה, חוץ ממנו כמובן, ומהמודלים הסטטיסטיים שעבד איתם והנחו אותו. אבל השחקנים שגייס התאימו באֹרח פלא כמו כפפה ליד, ויצרו ביחד צוות מנצח שהיה קשה להכניע.

הספר עורר עניין עצום, ומבין עשרות הביקורות שקיבל, אחת מהן משכה את תשומת ליבו של לואיס במיוחד. זו היתה ביקורת של הכלכלן המפורסם ריצ'ארד ת'אלר והמשפטן קאס סאנשטיין, שניהם מאוניברסיטת שיקגו.

 כהנמן היה ילד שואה, טברסקי היה צבר שחצן, כהנמן היה בטוח תמיד שהוא טועה, טברסקי היה תמיד בטוח שהוא צודק

הם חשבו שהספר מרתק, אבל ציננו את ההתלהבות כשהוסיפו שהרעיונות שמופיעים בו לא ממש מקוריים. הם מהדהדים לממצאים של שני פסיכולוגים ישראלים, דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, שעדיין לא מספיק התפרסמו.

השניים האלה גילו, כשלושה עשורים לפני לואיס, איך ההחלטות שאנחנו עושים, למשל בגיוס שחקנים לקבוצת בייסבול, מושפעות במידה רבה מטעויות בחשיבה שלנו.

לואיס היה מופתע. הוא לא שמע אף פעם על כהנמן וטברסקי, והסקרנות הובילה אותו לחפש אותם. טברסקי כבר לא היה בחיים, הוא נפטר שבע שנים לפני כן, וכהנמן, עד מאה ועשרים, לא שש לשתף פעולה. הוא נחרד מהרעיון שייחשף בפומבי, במיוחד שעיתונאי יחשוף את חייו הפרטיים ואת עבודתו המשותפת עם טברסקי.

בראד פיט בסרט מאניבול, לפי ספרו של מייקל לואיס באותו שם | תמונה: Michael-Buckner/Getty-Images

בראד פיט בסרט מאניבול, לפי ספרו של מייקל לואיס באותו שם | תמונה: Michael-Buckner/Getty-Images

ללואיס לקח חמש שנים לשכנע את כהנמן להרגיש בנוח, וכך נולד לבסוף ספרו החדש של לואיס: The Undoing Project (2016). לואיס מספר על הידידות המופלאה בין כהנמן וטברסקי ועל השיתוף העמוק ביניהם במחקר, שנראו לרבים תמוהים, בעיקר משום שהם נראו כהפכים גמורים. אבל לשניהם הייתה תשוקה עמוקה להבין איך המוח שלנו עובד. יותר נכון, אילו טעויות מנטליות אנחנו עושים כאשר אנחנו בוחרים, מחליטים או מגיעים למסקנות במקרים שכולנו נתקלים בהם בחיים, כמו בהחלטות השקעה בבורסה, בבית המשפט, בתוצאות בדיקה רפואית שהגיעה, או אפילו בהופעה של ראש הממשלה בטלוויזיה.

התיאוריה שפיתחו נתנה דחיפה רצינית לתחום "הכלכלה ההתנהגותית", וב-2002 כהנמן זכה בפרס נובל לכלכלה, לאחר ש"הכניס תובנות מהפסיכולוגיה לכלכלה, וכך הניח את היסודות לתחום חדש של מחקר". אין ספק שאם טברסקי היה בחיים, היו מחלקים את הפרס בין שניהם (פרסי נובל לא ניתנים לאחר המוות).

מאז, לאורך השנים, ממצאיהם זכו לאישור ולהרחבה במאות מחקרים נוספים בתחומי העסקים, המנהל האזרחי, הרפואה, המשפט והפוליטיקה, והם רלוונטיים לחיינו היום יותר מתמיד. 
אז מה היה שם בקשר בין כהנמן לטברסקי שהוביל לפריצת דרך גדולה כל כך שכיום משפיעה על תחומים רבים בחיינו?

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!