כשהחיים הם תכנית ריאליטי ואתה הכוכב

תסמונת "המופע של טרומן" שבה אנשים חושבים שהם כוכבי ריאליטי במציאות ושהכול מסביבם מבוים, הופכת ליותר ויותר נפוצה. האחים גולד, שחקרו את הנושא, מסבירים איך התרבות שלנו הופכת להיות הגורם לשגעונות שלנו

תמונה: Subreddit Wallpapers

תמונה: Subreddit Wallpapers

זה היה יום שישי של אוקטובר 2003, כשאלברט ישב כפוף בחדר ההמתנה של המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים בלוויו בניו-יורק. ראשו היה מורכן בין רגליו וידיו החזיקו בראשו. הוא הרגיש מושפל וחש בגבו את נעיצת עיניו של השוטר שהוא הכה כמה שעות לפני כן בבניין האו"ם בניו-יורק. "איך הגעתי לכאן?", חשב, "הכול היה נראה אמיתי כל כך".

למראית עין, חייו של אלברט היו כשל כל אדם מן השורה: הוא היה באותה תקופה בן 26, גר בפנסילבניה עם הוריו והתפרנס מעבודה במפעל. הכול היה רגיל בחייו חוץ מפרט אחד קטן. אלברט האמין שחייו הם סדרת טלוויזיה, שהאנשים הקרובים אליו ואלו שהוא פוגש ברחוב הם שחקנים ושהוא הכוכב הראשי של הסדרה – היחיד שנשאר מחוץ לסוד, ושלא אמור לדעת על ההפקה.

אלברט האמין שחייו הם סדרת טלוויזיה, שהאנשים שהוא פוגש ברחוב הם שחקנים ושהוא הכוכב הראשי בסדרה

נשמע מוכר? אכן, ברגעי הצלילות שלו, אלברט מסביר שחוויותיו דומות מאוד לאלו של טרומן בסרט "המופע של טרומן". בסרט, טרומן (ג'ים קארי) הוא כוכב תכנית ריאליטי מצליחה, כל העולם צופה בו מהרגע בו נולד, ללא ידיעתו. כל רגע בחייו מתועד: השן הראשונה שנפלה לו, האהבה הראשונה ועד חתונתו. אשתו, חברו הטוב ביותר ואפילו האנשים ברחוב, כולם שחקנים שמהלכים בתוך תפאורה שמשתנה בהתאם להוראותיו של הבמאי.

מצלמות בעיניים כמו בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ" | תמונה:: che/Wikipedia

מצלמות בעיניים כמו בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ" | תמונה:: che/Wikipedia

אם נחזור למציאות, אלו הדברים שאלברט חווה ברוב שעות הערות שלו. רגע צלילות אחד הוא זה שהביא אותו לניו-יורק, לאחר שהעז, אחרי הרבה מאוד זמן, לחשוף את אמונותיו בפני דודו, פסיכיאטר שעבד בבית חולים מקומי בפנסילבניה. הוא סיפר לדודו שהוא חושד שהוא נמצא בתכנית טלוויזיה ואפילו סיפר לו שהוא מאמין שהשתילו לו מצלמות בעיניו כמו בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'".

מתוך רצון לעזור לו, דודו ייעץ לו לבדוק אם התיאוריה שלו נכונה, בשיטה שטרומן נקט בה בסרט – לטוס למקום רחוק כמו אירופה ולראות אם זה מצליח לו, ומה קורה מבחינת ההפקה והתפאורות. אבל אלברט התקשה להשיג את הכסף הדרוש לכך והחליט שמספיק שייקח רכבת לניו-יורק, למקום הפיגוע של ה-11 בספטמבר. הוא חשב לעצמו שאם חייו מבוימים, אז גם הפיגוע היה מבוים למענו והבניינים אמורים עדיין לעמוד שם.

אבל אז, משהו השתבש. בדרך למקום הפיגוע הוא עבר דרך בניין האו"ם, ומחשבתו שוב התבלבלה: "אלך לבקש שם מקלט מבמאי התוכנית", חשב ומיהר להיכנס פנימה.

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!