10 שאלות עם יעל דיין

"יש דברים שכבר לא אספיק בחיים האלה"

צילום: יאירה יסמין

מאז הבחירות האחרונות לעיריית תל אביב את ללא תפקיד ציבורי. איך זה מרגיש?

"זה שינוי. אני עדיין בחפיפה. מגיעים אלי הרבה מאוד דברים ואני מעבירה אותם לחברי מועצה שנבחרו. למרות זאת אני ממשיכה להיות שותפה לדברים שקשורים לחקיקה שלי בנושא מעמד האישה ואלימות כלפי נשים. לצערי זה נושא שממשיך להיות על סדר היום".

ראש העיר לא בחר בך. את ממורמרת?

"לחלוטין לא. זו רשימה עצמאית וזכותו לבחור. לא היינו בריב. הוא עשה את החישובים האלקטורליים שלו ושיבץ אנשים אחרים".

את מרגישה שהחמצת הרבה דברים בחיים?

"אני בת 75. יש דברים שכבר לא אספיק בחיים האלה, בכל מיני רמות. רציתי שלושה-ארבעה ילדים, אבל הסתפקתי בשניים. גם בפוליטיקה חשבתי שמן הראוי לאהוד ברק למנות אותי לשרה בממשלתו ואמרתי את זה, אבל זה לא קרה. אני כמה עשרות שנים במאבק לשלום וממשיכה להיות אופטימית, אולי זה יקרה בימי חיי, אבל יש גם אפשרות שלא. כנראה שאת הרומן הגדול של חיי כבר לא אכתוב".

ואני מבינה שאת כותבת עכשיו ספר, 30 שנה אחרי "אבי, בתו".

"נכון, זה למעשה ספר המשך. שניהם יחד יהיו סיכום חיים. הספר הוא מן סיכום סופי של עשייה. התחלתי לכתוב אותו כשדב מת (דב שיאון, בעלה שנפטר ב-2003, י"י). שם הספר הזמני הוא 'מִנֶּגֶד'. משמעות השם דומה לזו המופיעה בשיר של רחל 'מִנֶּגֶד', כשבאים למקום שהוא 'מנגד ואליה לא תבוא', כלומר את הישורת האחרונה לא צולחים, אבל כן רואים את משאת הלב".

במה את עוסקת היום?

"בכל פעילויות מחנה השלום, השמאל, שאני מאמינה שעדיין קיים. אלה מפגשים עם פלסטינים, הפגנות וחלוקת חומרים, משלט במרפסת ועד סטיקרים באיזה צומת".

את אחת הוותיקות שנשארו היום ברחובות תל אביב ובכלל ברחוב הישראלי. רבים עזבו. למה את עדיין שם?

"אני שם מהיבט של עשייה, מפני שאני חושבת שמאבקים פוליטיים הם לא רק מילוליים והם לא רק ציבוריים, הם גם אישיים וגם צריכים להיות בקטע של מנהיגות. אני הולכת ורוצה שזה יסחוף עוד אחרים ללכת אתי".

עזבת דירה עם הרבה זיכרונות ברחוב רופין, ועברת לגור על כיכר רבין. לא היה לך קשה? 

"בכלל לא. הדירה ברופין הייתה גדולה מדי בשבילי. הדירה החדשה קומפקטית יותר ושטופת אור. מכרתי דירה יקרה וקניתי דירה קטנה יותר. השקעתי בשיפוצים כדי שהכול יהיה לטעמי. בשבילי לגור על כיכר רבין זה מצד אחד שקט, כי זה לא בצד של אבן גבירול. מצד שני כל ההפגנות מתחת לא מפריעות לי. להיפך, כל ההפגנות הן של השמאל ומעולם לא הייתה הפגנה נגד דברים שאני מאמינה בהם".

מה דעתך על מה שקורה בדרום תל אביב?

"זה נושא שהייתי אחראית עליו ואני מעבירה אותו בתהליך החפיפה. אני מתכוונת לטיפול בפליטים ומבקשי המקלט. לא פתרנו את זה בעיקר בגלל המדיניות המטומטמת של הממשלה וחוסר האפשרות של האנשים לעבוד, מה שגורם להם להוות מטרד ברחובות. מי שלא עובד ולא יכול לפרנס את עצמו עושה את מה שעושה, כמו שתייה, סמים ואלימות. לא שאני מצדיקה את זה. אפשר היה לפתור את הבעיה אם לא היה כאן סוג של גזענות".

איך פותרים את זה?

"קודם כל צריך לתת רישיונות עבודה ואפשרות לעבוד בכל הארץ, כולל בחקלאות. זה יכול לקרות אם יפתחו הכשרה מתאימה לאפריקאים ויפנו אותם בתנאי שכר הוגנים לחקלאות ולתעשייה, במקום להביא כל פעם עוד עשרת אלפים עובדים מהמזרח. המצב היום הוא שמצד אחד אנחנו מייבאים פועלים, ומצד שני כולאים ולא מרשים לעבוד לאנשים שנמצאים כאן לא מרצונם, ואי אפשר לגרש אותם על פי אמנות שאנחנו חתומים עליהן".

מה יש לך להגיד למעשנים?

הפסקתי לפני 13 שנה לעשן והנזק שגרמתי לעצמי עד אז הוא בלתי הפיך. רוב המוגבלויות שיש לי קשורות בנזקי עישון. אני אומרת: תסתכלו עלי, תלויה בחמצן ולא יכולה להתנועע יותר מדי, כי יש לי קוצר נשימה מפני שהריאות שלי דפוקות מהעישון. יש די מכות שמקבלים מבחוץ, לא צריך להנחית על עצמנו גם גול עצמי בצורה האיומה הזאת".

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

במילוי הפרטים ולחיצה על כפתור אני מאשר/ת קבלת דיוור פרסומי ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה מאת אפוק טיימס ישראל. אנחנו לא אוהבים ספאם. לכן מתחייבים לא להעביר את פרטיך לגורם שלישי כלשהו.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!