אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד – אפוק טיימס

אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד

על חברות לחיים חוצה שבילים

"חברים הם המשפחה שאנו בוחרים", אמרה זוכת הפוליצר עדנה בוקנאן, ועוד הוסיפה: "הם היחידים שיודעים באמת מי אנחנו, ואוהבים אותנו למרות זאת".

נסו להסביר לצעירים שנולדו בעידן הזה חברות לחיים מהי, כאשר מושג ה״חבר״ או ״קבוצת חברים״ מוגדר כישות ברשת, שמתהדרת במאות ואלפי משתתפים.

לחברים לחיים אין תחליף, ועל אחת כמה וכמה קבוצת חברים מלוכדת ומגובשת. ככל שהשנים עוברות מתמעטות ההזדמנויות לחברויות אמיצות כאלה של אנשים המוכנים להיות זה למען זה בלב ובנפש, ולעתים בגוף ממש.

לא אחת החיים בוחרים עבורנו את המקומות, האנשים והסיכויים לחברויות האמיצות הללו. בשכונה, בספסל הלימודים, בשיבוץ ביחידה הצבאית או ביתר המסגרות אליהן נגיע. ורק במבט לאחור, עם פרספקטיבה של הרבה שנות חברות, ניתן יהיה להבין את העוצמה ואת עומק הקשר.

אם זכיתם לקבוצת חברים שכזאת, אשריכם. אתם צועדים יחד בשביל של חיים שלמים שיש בהם מהכול: אהבה, הקרבה, נתינה, אובדן, וערבות הדדית.

היכנסו ללינק כדי לשלוח את הסיפור שלכם: bit.ly/et-chance

החודש במדור ניהול סיכויים:

החברים של ציון

Zion_Amir-cropped-small

ציון היה בשיא נוסף בחייו כאשר ב-2001 הוא קיבל את הבשורה הרעה מכל. "אתה חולה איי אל אס (ALS, מחלה של ניוון שרירים). זו הארורה שבמחלות. לצערנו אין תרופה, אך למזלך יש לך הרבה רזרבות". ציון, שמשותק היום בכל גופו, מספר את סיפורו רק בעזרת האישונים בעיניו, כשהוא מחובר למחשב.

"איזה משפט אכזרי לומר. לא בדקתי הרבה על המחלה, אך שמעתי שתוחלת החיים הממוצעת היא כחמש שנים. אצל כל חולה היא מתפתחת אחרת וההתדרדרות יכולה להיות מהירה". בפלאשבק מהיר ציון ראה מול עיניו את התחנות החשובות שעבר בחייו: יחידה מובחרת בצבא, היתקלות עם מחבלים במהלך קורס קצינים, צל"ש, נישואין ושלושה ילדים נפלאים, תואר ראשון בשפה וספרות ערבית בהצטיינות, ותואר שני בערבית עם תזה. "בדרך לדוקטורט, המחלה הנוראית קטעה את דרכי. הייתי במסלול ישיר לתואר השלישי".

"כשציון חלה", מספרים חבריו, "הוא הודיע לאשתו, לשלושת ילדיו ולנו, חבריו ליחידה וחבריו עוד מילדות, שהוא לא מרים ידיים. 'אני ציון, לוחם, מאבטח וחבר נפש שלכם, נגעתי במוות עוד הרבה לפני הופעת המחלה, ואני ממוות לא מתרגש. מהחיים כן'.

"אנחנו כולנו הכרנו זה את זה בשנות העשרים לחיינו, ביחידה מסווגת", מספרים החברים. "'היחידה' הפכה לבית, החברים הפכו למשפחה, ליחידה מובחרת ומגובשת, שאז, בשנות העשרים של חיינו היינו צעירים מכדי להבין שהצטלבו הסיכויים, נקשרו הגורלות בקשר דם. הקמנו משפחות והמשכנו לשמור על קשר הדוק. לא היו גבולות שלא פרצנו יחד. התגייסנו לתמוך האחד בשני בעליות ובמורדות, באש ובמים, וגם השמים לא היו הגבול. כשאחד החברים נפצע, טיפלנו בו במסירות. כשאחר היה צריך את עזרתנו, התייצבנו כביום פקודה. הלחימה בשטח התחלפה בחיים זה לצד זה, מגויסים, רתומים ומחוברים. אחים לנשק שהפכו אחים לחיים.

החברים של ציון במדים של שביל ישראל

החברים של ציון במדים של שביל ישראל

"ציון סימן את המערכה על החיים עם מחלת ALS כמו דפ״א (דרך פעולה אפשרית) לפני מבצע, וכולנו נקראנו למערכה איתו. הקרב הראשון שציון סימן היה לנצח את תוחלת החיים של המחלה. כלומר, אם חולה ALS צפוי לחיות בין שנתיים לחמש, ציון הודיע שיעבור את זה (הוא חי עם ALS כבר 16 שנה, ועם הרבה קרבות בדרך שכוללים מוות וחזרה לחיים אחרי החייאה, חיידקים אלימים, מכשיר הנשמה שהסוללות בו התרוקנו, התחשמלות, ועוד ועוד). ציון לא היה כאן לספר על כך ללא המשפחה, החברים, העבודה ביחידה המיוחדת, והמטפל הצמוד".

״גיבור ככל שאהיה", אומר ציון, "האנשים סביבי הם הסיבה היחידה שחיי שווים להילחם עליהם כל פעם מחדש״.

אז מה עשו החברים, עם ציון האהוב עליהם? "ראשית הוא החדיר בנו אמונה, תודעה מחשבתית של מנצח", הם מספרים. "אין 'לא'. אין אי אפשר, גם במקרה של כמעט מוות (שהיה לפני כעשור), מבצעים החייאה וחוזרים לחיים, גם במקרה של הפסקת נשימה, נלחמים!

"שנית, אסטרטגייה של לחימה, טקטיקה של 'מנצח על תזמורת חיים' ליישום יום-יומי:

"טיפול עצמי: חוסן שנבנה על ידי דמיון מודרך, שגרת טיפולים וביניהם דיקור, דיאטה מאוזנת, ולו״ז מאורגן ומנוהל.

"מנטורינג – לפני המחלה ועם המחלה ציון הוא לוחם נערץ ודגול ביחידה, בעל אומץ, יכולת להעריך מצב ולקבל החלטות של חיים ומוות כמו הסמוראים.

"עבודה – היחידה המסווגת התאימה את עצמה כדי לאפשר לציון להמשיך לעבוד במשרה מלאה, כשהוא מלווה במטפל, וזהו תקדים. 'ציון' הוא מושג ביחידה, שבעצם הווייתו מייצר ערך עבור הלוחמים, צעירים כוותיקים. הידע שלו עצום ורב ומשמש לבניית כלים חדשים, הוראות לחימה וסרטי הדרכה. והטכנולוגיה שמאפשרת לציון להישאר מחובר דרך מחשב, מאפשרת לתרגם את כל מה שיש לו להעביר הלאה.

"החברים של ציון: זהו 'מעגל' של כוח בעל השפעה מדבקת, פורצת גבולות רפואיים, אנושיים, חברתיים וגאוגרפיים כל הזמן. למשל, האשפוז הממושך, לצד אריק שרון, אחרי ההחייאה היה משימה לצוות. חילקנו משמרות בין כולנו, הוא לא היה רגע אחד לבד.

"היציאה הביתה אחרי 'הקימה מהמוות', לפני כעשור, סימנה פרק חדש בחיינו. הפכנו למוסד, 'החברים של ציון'. בכל יום שישי בבוקר מתכנסת קבוצת החברים בביתו של ציון. עם השנים גיבשנו את רעיון ההליכה בשביל ישראל, לבושים בחולצות כתומות שנושאות את השם 'החברים של ציון'. ציון ממתין לנו בסיום המסלול. תמיד מרגש אותנו ללבוש את 'המדים הכתומים', לצעוד יחד, לענות לשאלות מדי פעם 'מי זה ציון', לחייך, ולדעת שציון זה אנחנו, ואנחנו ציון. נשותינו מפרגנות ומבינות את 'שישי עם ציון', וזה לא טריוויאלי בכלל.

"אל מול קור הרוח שמאפיין אותנו כלוחמים, החום האנושי שהתלכד סביב ציון, ובעצם מתוך ציון עצמו, טוענים אותנו בתחושה של גבורה אנושית ואהבת אמת. כל יום שציון איתנו, בין אם בעבודה ביחידה, כשהוא כותב ספרים (עד היום 15 במספר), כשאנחנו כאן ללמוד ממנו וללמד אחרים, להציב אתגרים, להקשיב, להתבונן, להנות מהחיים, להעריך אותם, ופשוט להיות כולם בשביל ציון אחד, אחד בשביל כולנו. זהו מעגל עוצמתי של נתינה הנפרשת על כמה עשורים, אהבה גדולה, אומץ ללא חת, והשפעה שלא מפסיקה להדהים את כולנו, כל פעם מחדש".

וציון מוסיף: "ללא משפחתי, אשתי גלי, הילדים רועי, עומר ועידן הנפלאים, וחבריי מהחיים והעבודה, לא הייתי בין החיים, והייתי נכנס לסטטיסטיקה של למות מהמחלה הנוראית ביותר, אחרי שלוש-ארבע שנים. יש המתרגמים איי אל אס: 'עדיף לי סרטן'. אני מתרגם זאת, 'אני לא סופני'. בדמיוני המודרך ראיתי את עולם הנשמות הטהורות, ושם היו אבא, אימא ואברהם ורחל אחותי שנפטרה במרוקו בגיל כמה חודשים מסיבה לא ידועה, וכל הזמן ציפיתי לשבת עמם על הספסל. תודה ואהבה לאל, ולכל מי שעוזר ומי שנותן חמלה".

שבילי הסיכויים בחיינו, הם גם בעתיד

מאת נטע נס

כאשר אנו עוברים את חיינו, אנו גם עוברים את חייהם של אחרים.

על השבילים שנקבעו עבורנו, או השבילים שבהם אנו בוחרים ללכת, אנו פוגשים סיכוי לחיבור שיכול להתפתח לחיים שלמים של חברות.

אפשר לקרוא לזה בחירה, גורל או צירוף מקרים. אין זה חשוב כיצד נוצרות החברויות, אלא מה אנו עושים לאורך זמן כדי לטפח את הקשר עם ה״זרים הגמורים״ האלה שהופכים לנכס, לסמל בל יימחה על חיינו.

אודות מדור ניהול סיכויים

ניהול סיכויים הוא הכרחי בעידן בו רבות מההזדמנויות האישיות והעסקיות הגדולות קורות כשהצעד המתבקש אינו אוטומטי והמסלול לא סלול. מדור זה הוא המקום לקרוא על איך לנהל סיכויים ועל סיפורים של קוראים שחבים את הצלחתם לזיהוי אירוע מכונן וניהול ההזדמנות שנוצרה

* כתבו לנו איך ניהלתם הזדמנות שנוצרה דרך החוויה האישית שלכם. הסיפור הנבחר יתפרסם בגיליון הבא

הירשמו לחשבון ניסיון

ותוכלו לקרוא את כל הכתבות למשך 24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!